ה"תקומה" שהפכה לקריסה: המחיר שנתניהו לא רוצה שתראו

האם מאז 7 באוקטובר השחור אנחנו בתקומה או בקריסה? חזרנו לעצמנו, או שמא הובלנו בידיו של נתניהו לשפל גרוע בהרבה מהאסון בשמחת תורה ההיא?

בהתכתשות הפוליטית של בחירות 2026, הצדדים מדגישים זה מול זה שתי תקופות: לפני 7 באוקטובר ואחריו. בעוד צד אחד מבליט את התנהלות הממשלה שהובילה ל-7 באוקטובר, הצד השני מהלל את התקומה המופלאה שאחרי האסון. הגיע הזמן לבדוק את התקומה הזאת, שעלתה לעם ישראל במאות הרוגים, באלפי פצועים ובאין-סוף משפחות הרוסות ועסקים ממוטטים.

מהן תוצאות המהלכים של הממשלה הזאת, שאימצה את התפיסה שרק כוח ועוד קצת כוח יביאו את עם ישראל לחוף מבטחים? המדיניות הזאת, שדגלה בלחימה ללא מטרה מדינית, דרשה משאבים אין-סופיים מכולנו: ממשפחות החללים, מנשות המשרתים וילדיהם, ומהלוחמים שהקריבו את שגרת חייהם ואת עתידם הכלכלי. נוסיף לזה את הרס הקהילות המסרבות להשתקם בצפון ובדרום, את הרס הבתים שנפגעו מטילים וטרם שופצו - והרי לנו המחיר הראשוני.

לצערנו, זה רק המחיר הראשוני. למרות ההצלחות המדהימות בשדה הקרב, נתניהו וגרורותיו הביאו את מדינת ישראל לשפל אסטרטגי שטרם היה כמותו, ושספק רב אם ניתן יהיה להיחלץ ממנו בקרוב.

בעזה השטחנו את כל הנדל"ן ופגענו ביכולות חמאס ובהנהגתו, אבל בסופו של דבר נתניהו חתם על מסמך קטארי שבו שחררנו את כל הטרוריסטים הרוצחים, שעוד ישובו לעיסוקם; הסכמנו לבינאום עזה ולהפיכתה לפרוטקטורט בחסות מועצת השלום של טראמפ, לנסיגה מהרצועה ולשיקום עזה כשלב ראשון להקמת מדינה פלסטינית. נתניהו בנה על כך שהדרישה, בעלת הסבירות הנמוכה, לפירוז הרצועה תטרפד את כל התהליך - אבל זה עדיין לא קרה, ובהיות עזה ההישג הגדול ביותר של טראמפ, לא סביר שיקרה.

באיראן חיסלנו את ההנהגה הרעה, אך הפרגמטית, וקיבלנו מהפכה שבה משמרות המהפכה תפסו את השלטון. ההנהגה החדשה קיצונית בהרבה ומלאת נקם על חיסולו של מנהיג השיעה, עלי חמינאי. פגענו קשות ביכולת ההעשרה העתידית של פרויקט הגרעין, אבל יצרנו תמריץ ברור ליצור מתקן גרעיני.

לא הצלחנו לפגוע בחומר המועשר שנמצא באיראן, והוא שישמש בעתיד לבניית נשק גרעיני. ארה"ב, שיצאה למלחמה יחד איתנו, נשארה שם תקועה במאבק חסר סיכוי אמיתי על מצרי הורמוז, ומצאנו את עצמנו מואשמים כמי שמכרו לנשיא האמריקני חלומות באספמיה וגררו את אמריקה למקום מדמם ובלתי פתיר. לראשונה אנחנו מוצאים את עצמנו כמצורעים גם אצל הגדולה שבידידותינו, וכמי שאחראים למשבר הכלכלי שהמלחמה הזאת יצרה.

בלבנון פגענו קשות בחיזבאללה ויצרנו תמריץ לבנוני ראשוני לחיסול התנועה הזאת. יש בלבנון מהלך מדיני שנכפה על נתניהו על ידי האמריקנים, ויש שם אור בקצה המנהרה הארוכה. יחד עם זאת, חיזבאללה חי, קיים ובועט, ואיראן הצליחה להכניס אותו למשוואת הפסקת האש עם ארה"ב. יישובי הצפון רחוקים מלהתאושש, וביטחונם עדיין בסימן שאלה.

מעבר לכל אלה, התקומה שלנו התאפיינה בהתיישבות לא מבוקרת באיו"ש ובהתעוררות זרם טרור יהודי שעושה שמות לשמה הטוב של ישראל בעולם. מי שמקטין את הנזק ארוך הטווח שנעשה לשמה הטוב של ישראל לא מבין את השלכותיו להווה ולעתיד הקרוב והרחוק של כולנו - באקדמיה, במסחר וביכולת של כל אחד מאיתנו להסתובב בניכר כישראלי גאה. הפגיעה האנושה ביהודי העולם, שסובלים מהתעוררות האנטישמיות ושנאת ישראל, עוד תרדוף את כולנו שנים.

ואחרי כל אלה, התקומה החליטה שלא מספיק לנו, וביהירותה החליטה לעורר גם את הטורקים הלא-חביבים.

התקומה שהביאה עלינו ממשלת נתניהו היא אסון בעל השלכות לדורות, גדול פי כמה מאסון 7 באוקטובר. היא מוכיחה שמדובר בהנהגה עם אי-הבנה בסיסית של האויב, ועם צורך פוליטי שגבר על שיקול דעת ושכל ישר.

הגיעה השעה שנעסוק גם בכל מה שקרה אחרי אסון 7 באוקטובר: בדרך שבה נוהלה המערכה הארוכה, הקשה והיקרה בתולדות ישראל. איך קרה שהישגים צבאיים הפכו לקטסטרופה אסטרטגית שמאיימת על עתידה של ישראל, ולכל הפחות תגבה ממנה מחיר יקר לשנים קדימה?

איך זה שאחרי הטבח שנעשה בנו אנחנו מוצאים את עצמנו מצורעים בעולם? איך זה שאחרי הניצחון הצבאי בעזה, חמאס לא רק קיים אלא יש לו עתיד מובטח על ידי ארה"ב? איך קרה שאיראן הפגועה הפכה למעצמה אזורית שקובעת את כללי המשחק העולמי - ועוד יש לה יכולת להרכיב מתקן גרעיני? ואחרי כל אלה, נתניהו עדיין מנסה למכור לנו את הניצחון, ויש עוד מי שלא התעורר ומאמין.