תיאוריות קונספירציה נולדות על רקע הקושי שלנו להכיל סיפור גדול שאינו מתיישב עם המציאות המוכרת לנו, שהרי אחרת, אם לא הייתה קונספירציה, האירוע החריג עלול להעמיד בסכנה את כל עולם המושגים ולערער את תפיסת המציאות שלנו.
יש אין ספור דוגמאות מהעולם, אצל האמריקנים למשל אפשר לציין שני אירועים בולטים: רצח קנדי (הקובנים, הקומוניסטים, המאפיה, ה-CIA ועוד) וקריסת מגדלי התאומים (המוסד, אלא מי אם לא היהודים...).
בישראל זה בעיקר רצח רבין (ולפניו רצח ארלוזורוב, לבעלי זיכרון היסטורי מפותח) - השב"כ, שמעון פרס ועד... ובכן, היו אפילו תיאוריות שייחסו את המעשה ללאה רבין עליה השלום... ללמדנו שהטרלול האנושי הוא חסר גבולות.
רעיות של ראשי ממשלה הן נקודה טובה לפתוח בה את הדיון על ה"תהייה" של שרה נתניהו על איך זה שיאיר גולן היה מוכן כבר בבוקר 7 באוקטובר ("מלובש") בלשונה, הוכחה כביכול לכך שהיה לו מידע מוקדם על מה שעתיד לקרות...
נניח רגע לגברת נתניהו באולפן ערוץ 14 ונחזור אל יום הטבח עצמו. מדובר לא רק ב"אסון הגדול ביותר לעם היהודי מאז השואה" (לא במספרים, שם מלחמות השחרור ויום הכיפורים "מנצחות" - הן במספרים מוחלטים ועוד יותר מכך ביחס לגודל האוכלוסייה, אבל בטבח שיטתי שנמשך שעות ארוכות באין מציל), אלא גם באירוע שערער את כל מה שחשבנו שאנחנו יודעים על המציאות הביטחוניות.
קשה לנו לקבל את העובדה שכמה אלפי פורעים, חמושים בעיקר בנשק קל ובסיוע ארטילריה תוצרת בית, הצליחו לשטות כך בצבא החזק ביותר במזרח התיכון, זה שיש לו חיל אוויר מפואר, זה שיש לו מודיעין מעולה... אז איך אנחנו עם כל ה-8200 שלנו לא הצלחנו לגלות מבעוד מועד, קל וחומר להגיב בזמן.
מקונספציה לקונספירציה
בשלוש מילים: הערבים עבדו עלינו. חמאס טיפח במשך שנים את הפוזיציה לפיה יש לו מה להפסיד מעימות, על כן הוא רוצה להציק לנו ולהרוג בנו, אבל לא לפתוח במלחמת כל בכל. לתפיסת העולם הזאת היו שותפים כמעט כולם: מדינאים (בראשם כמובן בנימין נתניהו, שכיהן בתפקיד הבכיר ביותר בישראל ברוב השנים בהן גובשה), גנרלים ומפקדים בשטח.
גם התקשורת שיתפה פעולה עם הקו הזה ובעקבותיה כלל הציבור בישראל. מה ידע צרכן התקשורת הממוצע ערב 7 באוקטובר? ובכן, התאריך - בסמיכות ליום השנה ה-50 למלחמת יום הכיפורים, ייצר שפע של כתבות בעיתונות הישראלית, שהעלו על נס את מוכנות צה"ל "לכל תרחיש".
אלה נוספו על ראיונות החגים שבהם מקובל להביע ביטחון בצור ישראל ובעוצמתו של צה"ל - והנה לנו שעומק הנפילה היה לא רק כעומק הבור שנכרה ב-7 באוקטובר, אלא גם מגובה הר הביטחון העצמי שקדם לו.
משהו על התקשורת: נכון לתלות את האשמה בראש הממשלה והרמטכ"ל, למשל. רק שאם יקראו עיתונאים את שכתבו לפני אותו יום נורא, יגלו שאולי לא רק ראשי המדינה ומפקדי הצבא צריכים להניח את המפתחות ולפרוש בהגינות.
רוצה לומר, תיאוריות הקונספירציה נולדו מתוך צורך נפשי עמוק שקיים באנשים שלא יכלו להכיל מציאות מחרידה כהווייתה, להבין שקונספציה מדינית הולידה קונספציה מודיעינית שלאורה התפתחה קונספציה צבאית - ואלה, בצירוף נוראי של מחדלים ברמת סדר הכוחות והפעלתם, הולידו את הסערה המושלמת שאפשרה טבח שנמשך שעות.
קל הרבה יותר להאמין שבעלה של שקמה ברסלר פתח לסינוואר את השער בגדר המערכת (למען הסר כל ספק: לא היו דברים מעולם, כמובן).
ואחרי כל ההקדמה הארוכה הזאת, מה שחשוב לעניינו אינו המנגנון הפסיכולוגי שהוליד את תיאוריות הבגידה ההזויות, אלא הדרך שבה הן הוצפו, שומרו ונוצלו על ידי מי שעשויים להרוויח מכך פוליטית.
גלויה מאלטלנה
הזכרנו את רצח ארלוזורוב? מדהים לגלות את קווי הדמיון: השמאל הארץ-ישראלי של אותם ימים, תקראו לו ה"הסתדרות" או לימים מפא"י, לא האשים בתחילה את הרוויזיוניסטים (לימים תנועת החרות, אם-הליכוד) ברצח, אבל משעצרה המשטרה הבריטית שניים מהם (אבא אחימאיר ואברהם סטבסקי), כחשודים, עט "השמאל" של אותם ימים על התזה כמוצא שלל רב, הזכיר את ההסתה (שאכן הייתה) ואת האיומים ברצח (שהיו) - ואף ניסה להשפיע על החקירה והמשפט.
נניח לפרשה שנותרה בלתי מפוענחת על חולות חוף הים של תל אביב, אבל בלי חוט מקשר לאקטואליה הרי אי אפשר: אברהם סטבסקי, אחד משני המורשעים ברצח בערכאה הראשונה (ביחד עם צבי רוזנבלט, חשוב לציין שהשניים זוכו בערעור), מצא את מותו על אלטלנה... כן כן, אותה ספינה ששרידיה אותרו רק בשבוע שעבר.
איך שגלגל מסתובב: קשה לטעון שמשפחת נתניהו המציאה את תיאוריות הקונספירציה והבגידה שנולדו כבר בבוקר 7 באוקטובר (לי לפחות, אין לכך כל הוכחה). מה שכן, מהר מאוד החלו בסביבת ראש הממשלה לאמץ בחום את התיאוריות האלה, מתוך הבנה שהן מסירות את האחריות מבנימין נתניהו.
איך הן משרתות אותו? כי במצב רגיל גם מי שסבור (כמוני) שעיקר המחדל שייך לצה"ל ביום האירוע (עם כל הכבוד לאשמה התורמת ולאחריות המיניסטריאלית של ראש הממשלה), תובע, אחרי התרסקות שכזאת, שכל מי שהיה מעורב בתהליכי קבלת ההחלטות - במדים כבחליפה - יכתוב מכתב התפטרות.
לעומת זאת אם מדובר בקושרים מבפנים, הרי שבמשתמע פוחתת מאוד אחריותו של ראש הממשלה לאירוע. כך אומצו בחום כל אותן תיאוריות (כולל זו שמייחסת ליאיר גולן "ידיעה מוקדמת", כפי שניתן להבין מאשת ראש הממשלה) על ידי מחנה אחד.
אני לא מאמין, אבל...
העובדה שאנו מצויים בעידן שבו כל תיאורטיקן בעיני עצמו יכול להפוך בעזרת עכבר ומקלדת לסוכנות-ידיעות, סייעה לחלק מתומכי נתניהו לעבוד בשני כיוונים במקביל.
נתניהו הרשמי הכחיש בחצי-פה, פרסם דברים שניתן לפרש כהאשמות - ואז נסוג ומחק... דרך מעולה להגיד לציבור "תראו, משהו פה מסריח. אני כראש ממשלה לא יכול להגיד במפורש שהייתה בגידה, אבל בהחלט יש פה כמה דברים שלא מסתדרים" (הבהרה: המירכאות לא נועדו לסמל ציטוט ישיר מפי נתניהו, אלא לתכלל את רוח דבריו, כפי שאני מפרש אותם).
וכך הלאה: ככל שהלכו המעגלים והתרחקו מראש הממשלה, עלתה מידת הנאמנות לקונספירציה. בסביבתו "רק" שיתפו ציטוטים מפי אחרים או "רמזו", אבל בשטח (בעיקר בשטח הווירטואלי של הרשתות) כבר נחשבו היו הרמזים ל"עובדות".
כך אירע ששרה נתניהו לא צריכה הייתה להאשים מפורשות את יאיר גולן בשיתוף פעולה עם חמאס. היא רק הייתה צריכה "לתהות" איך הוא התארגן כל כך מהר...
במעגל השני הרשה לעצמו השר (אוי לבושה) קרעי "לרמוז" רמז עבה עוד יותר - ומשם הלאה מתגלגל כדור השלג, שגם אם יגיש גולן תביעה בגינו (לקרעי יש חסינות, מה שאין לשרה נתניהו), ייעצר על ידי בית המשפט רק בעוד כמה שנים.
לדעתי לא היה שום דבר מקרי בהתבטאות של שרה נתניהו. היא רק ביקשה לנצל תיאוריה שגם אם לא היא הגתה (וספק אם היא מאמינה בה בעצמה), הרי שברור שהיא השתמרה והתעצמה על ידי תומכי בעלה - ובכל מקרה משרתת אותו.
האם זו עבירה על חוקי לשון הרע? לדעתי כן, אבל לזה כאמור יידרש בית המשפט (אלא אם כן תקדים שרה ותתנצל, כדרישת גולן). ברמה המוסרית ודאי שיש כאן אשמה: אשמתו של כל מי שהעליל, רקח, קידם, הפיץ וניצל.
אפשר להסתייג מדעותיו, עמדותיו, דבריו וסגנונו של יאיר גולן. אשר למעשיו באותו יום נורא, הרי שהוא עשה כדי להציל חיים יותר מכל שרי ממשלת המשתמטים של נתניהו. הנה לכם עובדה, לא תיאוריה.