צודק ד"ר אבישי בן חיים באבחנתו החדה על חלוקת המדינה בין ישראל הראשונה לשנייה. צודק גם פרופ' סמי סמוחה, הסוציולוג המוביל והבקיא ביותר של החברה הישראלית, המצביע על הצלחה חלקית מאוד של "כור ההיתוך" הבן-גוריוני, כאשר מאז קום המדינה נרשמו 28% נישואים בין-עדתיים בלבד.
סמוחה מנתח נכונה את המצב ומסביר כי נישואים אלה מתרחשים בעיקר בקרב מעמד הביניים (העשירים מתחתנים לרוב עם עשירים, והעניים עם עניים), שילדיהם לומדים ומתערבבים בבתי ספר תיכוניים שכונתיים משותפים, וכן בתקופת שירות החובה הארוך בצה"ל של בנים ובנות מישראל הראשונה והשנייה.
עוד טוען פרופ' סמוחה כי השיפור הרב ברמת חייהם של המזרחים בעשרות השנים האחרונות - כולל הצטרפותם המרשימה ללימודים אקדמיים, בעיקר במכללות (תודות לאמנון רובינשטיין ז"ל) ולא באוניברסיטאות - לא שיפר את מעמדם היחסי בחברה הכללית לעומת האליטות האשכנזיות, שהתרוממו במקביל לרמות גבוהות יותר, הן בהון הפיזי והן בהון האנושי.
מחקרים וסקרים שונים מראים שהקשר הסטטיסטי בין מוצא מזרחי למוצא אשכנזי מוצא את ביטויו באופן חד-משמעי כאשר ישראל הראשונה והשנייה נפגשות בקלפיות בתקופת בחירות. להלן שיעורי ההצבעה למפלגות השונות בבחירות 2021 על פי מוצא:
בקרב בעלי מוצא מזרחי/ספרדי: לליכוד - 58%, לש"ס - 75%, לציונות הדתית - 42%, לימינה - 39%, ולתקווה חדשה - 45%. לעומתם, אצל האשכנזים החלוקה שונה לחלוטין מקצה לקצה: ליש עתיד - כ-50% מצביעים אשכנזים, לכחול לבן - 39%, לעבודה - 55%, למרצ - 70%, לישראל ביתנו - 54%, וליהדות התורה - 84%.
בפריימריז האחרונים בליכוד, מתוך עשרת המועמדים הראשונים ברשימה הארצית, 7-8 הם ממוצא מזרחי (אחד עם רקע משפחתי מעורב) - כלומר כ-75%. ברשימת 25 הראשונים, 15-18 הם ממוצא מזרחי (לשלושה רקע מעורב) - כ-66%. דומה הדבר אצל ראשי הערים והמועצות המקומיות, שם למעלה מ-60% הם ממוצא מזרחי.
לאור הנתונים הללו, השאלה הלוגית המתבקשת היא מדוע אחרי כמעט 50 שנה מאז המהפך של 1977, לא העמידו הליכודניקים מזרחי שיכהן כראש ממשלה אותנטי, יוצא חלציהם? בהזדמנות חגיגית זו כדאי אולי להזכיר את התבטאותו המפורסמת של בן גוריון בשנות ה-50, שייחל לרמטכ"ל תימני בצה"ל - ומאז כבר היו לנו שלושה רמטכ"לים ממוצא מזרחי: שאול מופז, דני חלוץ וגדי איזנקוט.
מחד גיסא, חוכמת ההמונים המזרחיים, שבחרה אך ורק אשכנזים לראשות הממשלה, הוכיחה את עצמה בגדול והעניקה לליכוד את השלטון לתקופה ארוכה מאוד (פרט לתקופות קצרצרות באופוזיציה). מאידך גיסא, התירוץ הנפוץ בקרב הליכודניקים לתופעה זו הוא נאמנותם העמוקה למנהיגיהם, תכונה נדירה במפלגות אחרות. ואכן, מאז מנחם בגין הם העדיפו תמיד את "הנסיך האשכנזי" על פני המועמד המזרחי: את יצחק שמיר על פני דוד לוי (לעניות דעתי, טעות פוליטית והיסטורית גדולה), את אריק שרון על פני מאיר שטרית, ואת בנימין נתניהו על פני משה קצב, סילבן שלום, דני דנון וגדעון סער (בעל רקע מעורב).
יש המסבירים את הדבקות בבחירת מנהיג אשכנזי כחוסר ביטחון קולקטיבי, המוני ופסיכולוגי לבחור במנהיג ממוצאם - וחבל, שכן היו להם מועמדים ראויים, כשהבולט שבהם לטעמי היה דוד לוי. אחרים טוענים כי רק מנהיג אשכנזי דוגמת בגין, שרון ונתניהו מסוגל להכות שוק על ירך את האליטה האשכנזית ומנהיגותה.
יהיה מעניין לראות כיצד ינהגו ביום שאחרי ירידתו של נתניהו מהבמה הפוליטית - האם סוף סוף יבחרו מנהיג ממוצא מזרחי? אם התשובה לכך תהיה חיובית, תקוותי היא שלא נצטרך להמתין 240 שנה, כפי שקרה עד לבחירתו של ברק אובמה בארה"ב.
הכותב הוא לשעבר סמנכ"ל לכלכלה ותכנון במשרד הכלכלה, ובוגר המכללה לביטחון לאומי (מב"ל).