"אנחנו ערב בחירות. אף ממשלה בישראל לא קמה בגלל מצב מערכת החינוך ולא נפלה בגללו. זו אשמתנו כישראלים. אנחנו בעצם אומרים לנבחרים שלנו שזה לא חשוב, שזה לא צריך להיות על סדר היום. לכן החינוך אינו חלק מהקמפיינים ואינו על סדר היום, למרות שהוא חייב להיות. כל ממשלה שתקום כאן אחרי הבחירות חייבת מיידית להגדיר את סוגיית החינוך כסוגיה אסטרטגית ולהקים מיד קבינט חינוכי. יש לנו כמה זירות פתוחות, אבל זו החשובה מכולן. זו כבר לא שאלה של 'אם לא נטפל, המצב יחמיר'. המצב חמור".
את הדברים הללו אומרת ד"ר עליזה בלוך, פוליטיקאית ואשת חינוך, שהודיעה לאחרונה על הצטרפותה למפלגה החדשה של גלעד ארדן ויולי אדלשטיין. בלוך מאמינה כי "חלק גדול מהבעיות של המדינה ייפתרו כשנתייחס אחרת לעולם החינוך. כיום בתי הספר מייצרים, בלי כוונה, שסע חברתי. איך אפשר לדבר על גיוס חרדים כשילד חרדי מתחנך מגיל אפס לכך שהוא איננו חלק מהסיפור הישראלי? כל הסוגיות קשורות לחינוך: האלימות בחברה הישראלית והאלימות בחברה הערבית, הפגיעה בחוסן הלאומי ובהון האנושי".
בלוך מתייחסת למיפוי שערך ארגון "מיינד ישראל", מרכז לעיצוב אסטרטגיית חוץ וביטחון, בראשו עומד האלוף במיל' עמוס ידלין. הארגון פועל לסייע בעיצוב האסטרטגיה המדינית-ביטחונית של מדינת ישראל ולחזק את יכולתה להתמודד עם אתגרי הביטחון הלאומי, באמצעות מחקר אינטגרטיבי מוכוון מדיניות, רשת מומחים ובניית כלים ומסגרות אסטרטגיות. במסגרת מחקר מעמיק שערך הארגון, בהשתתפות למעלה מ-100 מטובי המומחים בישראל, זוהו שש סוגיות קריטיות המחייבות הכרעות משמעותיות לאחר הבחירות שיתקיימו באוקטובר הקרוב: האיום האזורי, ההון האנושי, יחסי הגומלין בין כלכלה לביטחון, המשילות והחוסן הלאומי, וכן השינויים הדמוגרפיים בארץ והיחסים עם ארה"ב והתפוצות.
איכות החינוך, אומרים אנשי "מיינד ישראל", תקבע במידה רבה כיצד תשמור ישראל את היתרונות הצבאיים, הכלכליים והטכנולוגיים שלה, כיצד היא תייצר הזדמנויות שוות לבני המגזרים השונים ואיך היא תחזק את הלכידות החברתית ואת החוסן הלאומי.
מערכת החינוך, אומרת בלוך, זקוקה לטיפול שורש. "הדבר הראשון והדחוף שיש לעשות הוא לבנות צוות אסטרטגי רב-משרדי שיטפל במעמד המורה, ביכולת לגייס למקצוע את הטובים ביותר ולשלם להם בהתאם. זה קריטי. בנוסף, צריך לשאול את עצמנו איך הגענו לרמה כזאת של ניכור. חלק מהסיפור הוא ארבעת הזרמים בחינוך. כדי לייצר ריפוי צריך להתחיל מלמטה, מגן הילדים. חייב להיות מכנה משותף ששייך לכולם, והוא הסיפור הישראלי. כיום הכול נעשה במנותק, החל מהכשרת המורים וכלה בלוח השנה. אין אפילו חמישה אחוזים מהתכנים שמשותפים לכולם. אני בעד המגוון ובעד חופש הביטוי, אבל כדי לייצר אתוס ישראלי צריך את המשותף. הילדים אצלנו 12 שנים, אפשר לעשות המון בזמן הזה", היא מציינת.
הרב שי פירון, שכיהן כשר החינוך, אופטימי. גם הוא מאמין בצורך להכריז על תוכנית לאומית לחינוך. פירון: "זה לא פצע קטן, זה אירוע לאומי שללא הובלה של ראש ממשלה וללא הירתמות השרים לא יעבוד. זה צריך להיות הפרויקט של ראש הממשלה הבא. הוא חייב להבין שבלי זה לא יהיה בעתיד מי שיפתח את הקופקסון הבא ואת כיפת ברזל הבאה, ולא יהיה מי שיגשר על הפערים החברתיים".
פירון מונה ארבעה נושאים המחייבים התערבות מיידית מצד הממשלה שתקום לאחר הבחירות הצפויות באוקטובר. "יצירת מתווה לאומי, מתוקצב ורציני, שיטפל בפצעים שנפערו בנפש וברוח של הילדים בחמש השנים האחרונות. צריך להבין שבתי הספר לא אמונים רק על לימוד מתמטיקה ופיזיקה", הוא אומר.
"בנוסף, יש צורך בשינוי רדיקלי בתוכנית הלימודים, ששייכת למאה שעברה. הבינה המלאכותית אינה עוד המצאה. זה שינוי עולמי שדורש שינוי גדול בתפיסת הלמידה. אנחנו צריכים גם תוכנית אמיתית לשוויון הזדמנויות בחינוך, שבלעדיה אנחנו דנים חלק מהילדים לחיים שאינם ראויים להם בגלל מקום המגורים, בגלל המוצא ובגלל ההכנסה של הוריהם", מסביר פירון. "ברמה הערכית, חייבים תוכנית ליבה חדשה שכוללת לא רק מתמטיקה ואנגלית, אלא גם אזרחות, דמוקרטיה, יהדות וציונות. זו חייבת להיות תוכנית מחייבת, כי בלעדיה אנחנו מפרקים את עצמנו לדעת".
פתרון למצב מציע ראובן טאוב, מנכ"ל תנועת "עלינו - הנכדים המייסדים". התוכנית שהשיקה התנועה לפני כשנה וחצי הופכת, אומר טאוב, למיינסטרים. "בהתחלה גלגלו אותנו במדרגות, היום בנט מדבר עליה, גם סמוטריץ' וקצת אייזנקוט. זה חוצה מחנות".
התוכנית, "תיק שביתה", מפרטת שינויים רדיקליים במערכת החינוך, ותכליתה לספק לממשלה העתידית ולשר החינוך שימונה לאחר הבחירות מתווה שטאוב מכנה "פינוי-בינוי למערכת החינוך".
טאוב: "יש הסכמה גורפת, מימין ומשמאל, שמערכת החינוך לא מתפקדת, היא בקריסה. במשך 20 שנה נעשו כל ניסיונות הרפורמה האפשריים למעט אחד - פירוק הריכוזיות ושינוי אופי העסקת המורים. כדי שזה יקרה נדרשת מנהיגות אמיצה, כי יהיה קשה ותיתכן שביתה ממושכת. הממשלה שתקום אחרי הבחירות צריכה להודיע שהיא לא משחקת משחקים ולהיערך לאירוע הזה. הגיע הזמן להפוך את משרד החינוך מאופרטור ורגולטור לרגולטור בלבד. זה תפקידו. את העסקת המורים ואת האחריות לבתי הספר יש להעביר לידי הרשויות המקומיות או גורמים אחרים. ההורים יקבלו פיצוי כספי בימי השביתה שתפרוץ כנראה במצב כזה, וייתנו גב פוליטי לצליחת האתגר. כדי שלא יקרה מה שקרה עם הרפורמה המשפטית, חשוב לתקשר את התוכנית מראש לציבור ולהכין גם אותו, ולתאר לו גם את העולם שאחרי. הממשלה תציג את החזון והמימוש שלו ייעשה יחד".
טאוב מעריך שהשבתת המערכת, בסיטואציה כזאת, תימשך חודשיים-שלושה, ומציע שבמהלכם יספקו הרשויות המקומיות פתרונות לימוד, בין השאר בעזרת מערכים דיגיטליים שיוכנו מראש. אחריה, הוא מאמין, תוקם כאן מערכת חינוך חדשה, איכותית ומתפקדת. "האלקטורט מראה לפוליטיקאים שהוא רוצה מהלך כזה", הוא אומר.
סוגיית החינוך היא אחת מאותן סוגיות עומק שמבקש MIND ISRAEL להציב במוקד השיח הציבורי לקראת הבחירות.
ד"ר אבנר גולוב, סגן נשיא MIND ISRAEL: "הבחירות מייצרות באופן טבעי דיון פוליטי ער בשאלות של הנהגה וקואליציה. אנחנו מבקשים להוסיף לדיון הזה שכבה נוספת ולהניח בפני הציבור את סוגיות העומק שישראל נדרשת להכריע בהן ביום שלאחר הבחירות, כדי שתוכל להתקיים ולשגשג. המחקר שערכנו נועד לזהות את המקומות שבהם המשך דחיית ההחלטות עלול להביא לאיום קיומי/אסטרטגי על הביטחון הלאומי של מדינת ישראל, ולהציג את השאלות, החלופות והמשמעויות באופן שיאפשר לקיים עליהן דיון רציני יותר. החינוך הוא דוגמה מובהקת לכך: זו לא רק שאלה של מערכת החינוך, אלא סוגיה שנוגעת בהון האנושי, בחוסן, בלכידות וביכולת של ישראל להתמודד עם האתגרים של העשורים הבאים ולהבטיח את המשך קיומה של מדינת ישראל".