מאמצי החילוץ בנפאל ובטיבט נכנסו היום (ראשון) לשלב המורכב והמכריע ביותר, חמישה ימים לאחר שקריסת קרחון בגובה רב בהרי ההימלאיה חוללה נחשול אדיר של מים, קרח, סלעים ובוץ. מרבית התושבים והתיירים שאליהם הצליחו צוותי החילוץ להגיע כבר פונו מהיישובים שנותקו. כעת מתמקדים המאמצים במנהרות של תחנות הכוח ההידרואלקטריות, בשכבות הבוץ העצומות שלאורך הנהרות ובזיהוי מאות גופות שנסחפו עשרות קילומטרים ממקום האסון.
לפי הנתונים העדכניים שפרסמה סוכנות הידיעות AP, לפחות 788 בני אדם נהרגו בנפאל ו-2,502 עדיין מוגדרים נעדרים או מנותקי קשר. בטיבט אישרו הרשויות הסיניות כי 16 בני אדם נהרגו ו-546 עדיין נעדרים, בהם 261 אזרחים זרים מ-23 מדינות. בסך הכול, יותר מ-900 בני אדם נהרגו בשני צדי הגבול ויותר מ-3,000 עדיין לא אותרו.
הרשויות מדגישות כי רשימת הנעדרים עדיין אינה סופית. היא כוללת עובדים ששהו באתרי תשתית שנפגעו, מטיילים ועולי רגל שאבד עמם הקשר, תיירים זרים ותושבים שלא הצליחו ליצור קשר עם קרוביהם בעקבות קריסת מערכות החשמל והתקשורת. חלק מהשמות עשויים להימחק עם איחוד הרשימות השונות, ובמקביל ממשיכות להתגלות גופות לאורך הנהרות - ולכן ההערכה היא שמניין ההרוגים ימשיך לעלות.
קרב על כל כיס אוויר במנהרות
מוקד החילוץ הדחוף ביותר נמצא כעת מתחת לאדמה. לאורך נהרות בוטקושי וטרישולי פועלים מיזמים הידרואלקטריים רבים, שחלקם כוללים מנהרות באורך של קילומטרים, בתי מכונות תת-קרקעיים ומחנות לעובדים. כשהנחשול הגיע, מאות עובדים ניסו ככל הנראה למצוא מחסה בתוך המנהרות - אך חלק מהכניסות נחסמו בתוך דקות בבוץ, בסלעים ובמים.
מאות עובדים כבר חולצו מכמה מהאתרים. צבא נפאל הוציא 254 בני אדם ממיזם "טרישולי העליון 1" ועוד 18 ממיזם תחנת הכוח לנגטנג קולה. בהמשך דיווחו כלי תקשורת מקומיים כי מספר המחולצים מאחת המנהרות עלה לכ-350. עובדים חולצו גם מאתרים נוספים, אולם במיזמי רסואגאדי, צ'ילימה, טרישולי 3A ואחרים, עדיין לא ידוע בוודאות כמה בני אדם נותרו מתחת לאדמה.
בטרישולי 3A מתנהל אחד המבצעים הרגישים ביותר. על פי רשות החשמל של נפאל, בין 40 ל-42 מהנדסים, טכנאים ומומחים עבדו בעת האסון בבית המכונות התת-קרקעי. המחלצים הצליחו לאתר את חלקה העליון של המנהרה וקדחו חמישה פתחים כדי להזרים אוויר, להחדיר אמצעי בדיקה ולהעריך את מצב החלל הפנימי. לפחות 35 בני אדם נחשבים לכודים במקום, אולם טרם התקבלה תגובה מתוך המנהרה.
בסרטון: אישה זקנה שהייתה לכודה בין ההריסות בנפאל אחרי הוצלה בשלום בסיוע של מחפר
החילוץ באתר החל רק יומיים לאחר השיטפון. הכניסה מכוסה שכבות בוץ עמוקות, מים וסלעים, וציוד מכני כבד אינו יכול לפעול במקום ללא סיכון. חפירה מהירה מדי עלולה לערער את המנהרה או לפגוע בכיסי אוויר שבהם עשויים להימצא ניצולים. גם הזרמת חמצן אינה מעידה בהכרח שנמצאו סימני חיים, אך היא נועדה לשמר סיכוי להישרדות אם חלק מהעובדים הצליחו להגיע לחלל שלא הוצף.
הסיכוי למצוא ניצולים פוחת ככל שחולף הזמן, אך הוא לא נעלם לחלוטין. במנהרה יציבה, שבה נותרו כיסי אוויר ומים לשתייה, ניתן לשרוד כמה ימים. בשל כך הרשויות מתעקשות שהפעילות עדיין מוגדרת מבצע הצלה ולא מבצע להשבת גופות. "עד שלא נמצא אדם נעדר, ההנחה המבצעית שלנו היא שהוא עדיין בחיים וממתין לחילוץ", אמר אחד מבכירי הכוחות ל"קטמנדו פוסט". לדבריו, אנשי הביטחון והמחלצים עובדים כמעט ללא שינה.
האח שנכנס בעצמו אל הבוץ
אחד הסיפורים שממחישים את מצוקת המשפחות הוא סיפורו של ראם, שאחיו הגיע ממחוז ג'ומלה כדי לעבוד באחת המנהרות. הוא סיפר כי כ-25 עובדים מהיישוב פטראסי, בהם אחיו, עשויים להיות לכודים בפנים.
לאחר שלדבריו לא קיבל מידע ברור מהרשויות, ראם ניסה להיכנס למנהרה בעצמו. "הבוץ הגיע עד החזה שלי. נכנסתי בערך מאה מטרים וצעקתי בקול הכי חזק שיכולתי, אבל לא הייתה תשובה", סיפר. "נאלצתי לחזור החוצה".
מאז היום הראשון הוא ממתין באזור ומנסה להרגיע את הוריו, שנשארו בבית ומתקשרים שוב ושוב כדי לקבל עדכון. גם קרובי משפחותיהם של עובדים אחרים פונים אליו, בתקווה שישמע דבר-מה מהמחלצים. לדבריו, הצבא הבטיח שהחיפושים נמשכים, אך ככל שחולפים הימים החרדה גוברת.
בסרטון: חיילי צבא נפאל מצילים בבטחה את הפועלים התקועים בתוך המנהרה
המשלחות הזרות מצטרפות באיחור
היקף הפגיעה חשף את מגבלות מערך החירום של נפאל. בימים הראשונים טענה הממשלה כי כוחותיה מסוגלים לנהל את החילוץ וסירבה לאפשר כניסה נרחבת של צוותי חיפוש זרים. ההחלטה עוררה ביקורת ולחץ דיפלומטי מצד מדינות שאזרחיהן נעדרים.
לאחר מכן שינתה קטמנדו את עמדתה וביקשה סיוע מקצועי ממוקד: מומחים בחילוץ ממנהרות, מכשירים לאיתור סימני חיים, רחפנים, ציוד לפינוי בוץ, ערכות DNA, צוותי רפואה משפטית וסיוע בשיקום צירי תחבורה. סין שלחה צוות חילוץ המתמחה במנהרות, והודו העבירה צוות סיור בן 11 מומחים. גם צוותים מדרום קוריאה הגיעו לאזור, וצוותי זיהוי פלילי מהודו ומסין מסייעים בטיפול בגופות.
יותר מ-12 מדינות הציעו סיוע, ובהן ארצות הברית, בריטניה, יפן, קנדה ובנגלדש. מלזיה התחייבה להעביר מיליון דולר ושלחה צוות חילוץ. סין העבירה עשרות טונות של ציוד חירום, ובמקביל הקצתה משאבים למבצע בצד הטיבטי.
כלי התקשורת בנפאל הצביעו על פער חד בין הטכנולוגיה הזמינה בחדרי הפיקוד לבין היכולת בשטח: הרשויות משתמשות במערכות מידע גאוגרפיות, תצלומי לוויין, רחפנים ובינה מלאכותית כדי למפות את ההרס, אבל למחלצים עצמם חסרים מכשירי קידוח, משאבות, גלאים וציוד מתאים לעבודה בבוץ ובמנהרות.
המסוקים הפכו לעורק החיים
הנחשול החריב גשרים, כבישים וקווי תקשורת, ולכן מסוקים צבאיים ואזרחיים הפכו לאמצעי העיקרי להגעה ליישובים ולמחנות עובדים שנותקו. צבא נפאל דיווח כי פינה 2,697 בני אדם ממחוז רסואה בלבד עד יום ראשון בבוקר. מתוכם 2,497 הוטסו מטימורה, סיאברובסי, דונצ'ה ומיילונג, ועוד 200 חולצו בידי צוותים קרקעיים.
בין המפונים היו 216 אזרחים זרים: 121 הודים, 72 סינים, 15 דרום-קוריאנים, ארבעה גרמנים, שני אמריקנים, שני איטלקים ואזרח עומאני. יותר מ-8,300 חיילים נפרסו במחוזות שנפגעו, לצד אלפי שוטרים ואנשי המשטרה החמושה. מספר אנשי הביטחון והחירום המעורבים במבצע כולו מתקרב ל-20 אלף.
מועצת התיירות של נפאל מסרה כי לפחות 261 תיירים זרים שאבד עמם הקשר אותרו וחולצו. משרד החוץ הקים צוות ייעודי ומוקד חירום למשפחות זרות, אך כ-400 תיירים ואזרחים זרים עדיין מוגדרים נעדרים בצד הנפאלי. בצד הטיבטי נמצאים בין הנעדרים עולי רגל שעשו את דרכם להר קאילאש, נהגי משאיות נפאלים ועובדים במתחם מעבר הגבול גירונג.
גם אחרי השלמת מרבית הפינויים, מאות תושבים עדיין תלויים באספקה מהאוויר. כבישים חשובים, בהם חלקים מציר פריתווי, נותרו חסומים או ניתנים למעבר חלקי בלבד. באזורים אחרים תושבים חזרו לבתים מכוסי בוץ וניסו להציל מסמכים, כלי עבודה ורכוש שנותר.
הגופות נסחפו למרחקים עצומים
במקביל למבצע במנהרות, אלפי חיילים, שוטרים ומתנדבים סורקים את ערוצי הנהרות בוטקושי וטרישולי ואת גדותיהם. עוצמת הזרם הייתה כה רבה עד שגופות נסחפו דרך כמה מחוזות ונמצאו עשרות קילומטרים מאזור הפגיעה, לעיתים סמוך לגבול הודו.
צוותי החיפוש בודקים איים שנוצרו בנהר, ערימות של גזעי עצים, כלי רכב מעוכים ואזורים שבהם הצטברו בוץ ופסולת. חלק מהממצאים הם שרידי אדם בלבד, דבר שמקשה על הספירה ועל הזיהוי. עשרות גופות הועברו למחוזות אחרים לאחר שחדרי המתים המקומיים התמלאו.
במחוז צ'יטוואן החל מבצע קבורה של מאות קורבנות שלא זוהו. לפי רויטרס, 96 גופות נטמנו בשבת ביער דבגאט, והרשויות התכוונו לקבור יותר ממאה נוספות ביום ראשון. כל קבר סומן ותועד באמצעות נקודת GPS, ולאחר לקיחת דגימות DNA, טביעות אצבע ותצלומים של הבגדים והחפצים שנמצאו על הקורבן. המטרה היא לאפשר פתיחה עתידית של הקבר אם תתקבל התאמה גנטית.
בחדר המתים של בית החולים בבהרטפור הוחזקו יותר מפי שניים ממספר הגופות שהוא תוכנן להכיל. במרכז התערוכות של צ'יטוואן הוקם אתר זיהוי, שבו מוצגים למשפחות תצלומים ופרטים של הקורבנות. רבות מהגופות נמצאו במצב ריקבון מתקדם, ולכן זיהוי חזותי כבר אינו אפשרי.
הקבורה המהירה עוררה כאב בקרב המשפחות, אך הרשויות אמרו כי היא נדרשת בשל החשש לבריאות הציבור ומחסור חמור במתקני קירור. הן התחייבו לשמור את כל הדגימות והמידע, כדי שאפשר יהיה להשיב למשפחות תשובה גם חודשים לאחר האסון.
בטיבט: חיפוש מהמים, מהקרקע ומהאוויר
בצד הסיני של הגבול מתמקד המבצע באזור מעבר גירונג שבמחוז שיגאצה. סין הפעילה את רמת החירום הגבוהה ביותר באזור וגייסה 2,141 חיילים, שוטרים, כבאים ואנשי חילוץ. למבצע הוקצו 269 כלי רכב וכ-3,900 פריטי ציוד, והכוחות סרקו עד כה שטח של כ-90 אלף מ"ר.
הסינים חילקו את הכוחות לשלושה צירים: צוותים בסירות לאורך נתיבי המים, צוותים רגליים החוצים הרים כדי להגיע למקומות שאליהם אין גישה ברכב, ורחפנים המשמשים לסריקה, מיפוי והצנחת אספקה. תצלומי לוויין ומפות תלת-ממד משמשים לאיתור מבנים שנעלמו מתחת לבוץ ולתכנון מסלולים בטוחים אל אזור הליבה.
הגישה עדיין מוגבלת. דרכים, קווי חשמל ותקשורת נהרסו, בוץ עמוק מכסה חלקים ממעבר הגבול והרים רוויים במים עלולים לקרוס בכל רגע. הרשויות מסרו כי בין 546 הנעדרים נמצאים 261 זרים מ-23 מדינות. סין הקימה מוקדים למשפחות ופרסמה כי החיפוש נמשך מסביב לשעון.
הסכנה להצפה נוספת נחלשה - אך לא נעלמה
מאמצי החילוץ הופסקו כמה פעמים בשל החשש מנחשול נוסף. הקרח, הסלעים והבוץ חסמו חלקים מנהר הגבול ויצרו אגמים זמניים. אם מחסום טבעי כזה קורס בבת אחת, המים שהצטברו מאחוריו עלולים לשחרר גל נוסף אל אותם יישובים שבהם פועלים כעת המחלצים.
ביום שישי עלה מפלס אחד האגמים, מסוקים קורקעו לזמן קצר ותושבים וצוותי חילוץ נדרשו לעלות למקומות גבוהים. לאחר מכן החסימה נפרצה באופן חלקי, אך מפולת נוספת יצרה מאגר חדש. היום הודיע משרד משאבי המים של סין כי האגם המרכזי התרוקן לחלוטין בזרימה טבעית, וכי הסיכון להתפרצות פתאומית פחת. עם זאת, הנהרות עדיין גבוהים, גשם נוסף צפוי באזור והמדרונות אינם יציבים - ולכן הניטור נמשך.
עשר שעות של הרס
האסון החל ביום רביעי בבוקר באזור הררי סמוך לפארק הלאומי לנגטנג. לפי ההערכות הראשוניות, מסת קרח עצומה קרסה מגובה רב, פגעה בסלעים ובקרקע ויצרה מפולת משולבת של קרח, עפר וסלעים. המסה האדירה הגיעה אל ערוץ הנהר ודחקה כמויות עצומות של מים ובוץ במורד העמק.
בתוך כחצי שעה עלה מפלס הנהר בכמה אזורים בעד תשעה מטרים. הנחשול שטף את טימורה, סיאברובסי ויישובים נוספים, החריב שווקים, תחנות כוח, מחנות עובדים, כלי רכב וגשרים. לאחר מכן הוא התקדם דרך הטרישולי אל נואקוט, דהדינג, גורקה, טנהון וצ'יטוואן. לפי ניתוח מקומי של האירוע, הנחשול עבר את המסלול ההרסני מהגבול ועד אזור דבגאט בתוך כעשר שעות והוסיף למערכת הנהרות כ-20 מיליון מטרים מעוקבים של מים.
מדענים סינים מסרו כי מדובר בשרשרת אירועים שהחלה בהתמוטטות קרחון בגובה רב. התחממות האקלים מערערת קרחונים, מפשירה את שכבת הקרקע הקפואה ומגדילה את הסיכון למפולות קרח וסלע וליצירת אגמים בלתי יציבים. עם זאת, החוקרים מזהירים כי יידרש זמן כדי לקבוע במדויק את חלקם של שינויי האקלים, מבנה הסלעים ורעידות אדמה קודמות באסון הנוכחי.
עכשיו מתחיל משבר ארוך הרבה יותר
הצלב האדום מעריך כי לפחות 93 אלף בני אדם זקוקים לסיוע משמעותי. רבים איבדו את בתיהם, אדמותיהם או מקור פרנסתם, ויישובים שלמים נותרו ללא מים, חשמל ודרך גישה. הפגיעה בתחנות הכוח צפויה להשפיע גם על אספקת החשמל ועל כלכלת נפאל, המבוססת במידה רבה על פיתוח אנרגיה הידרואלקטרית.
הממשלה שחררה עשרות מיליוני רופי לרשויות המקומיות לצורך חילוץ, מזון ומחסה זמני. שר האוצר של נפאל העריך כי שיקום הכבישים, הגשרים, תחנות הכוח והיישובים יעלה בין ארבעה לחמישה מיליארד דולר - סכום עצום עבור אחת המדינות העניות באסיה.
בשטח, עם זאת, השיקום עדיין נראה רחוק. השעות הקרובות יוקדשו לניסיון להגיע אל החללים האחרונים במנהרות, כל עוד יש סיכוי למצוא בהם ניצולים. לאורך הנהרות החיפוש כבר הופך בהדרגה למבצע להשבת גופות, ובבתי החולים ובמרכזי הזיהוי מתחילה משימה שעשויה להימשך חודשים.
התמונה המרכזית היא של שני מבצעים המתקיימים במקביל: מעל הקרקע כבר החל שלב ההתאוששות, פינוי הבוץ והקבורה. מתחתיה עדיין מתנהל מרוץ נגד הזמן. עבור משפחות כמו זו של ראם, כל עוד לא הגיעה תשובה חד־משמעית - הם עדיין ממתינים לחילוץ.