בשנים האחרונות התפתחה בבתי ספר תיכונים ברחבי הארץ מסורת מעוותת: תלמידי י"ב חוגגים בלילה שלפני פתיחת שנת הלימודים במסיבה שנמשכת עד הבוקר, לעיתים עם אלכוהול, ובשמונה בבוקר מתייצבים בשער בית הספר חמושים בבלוני מים, ביצים ולעיתים גם בחיתולים עם הפרשות. המטרה היא תלמידי השכבות הצעירות, שנאלצים לעבור בדרך לכיתה טקס "זובור" משפיל, שהפך בחלק מבתי הספר לחלק כמעט קבוע מפתיחת השנה.
לקראת 1 בספטמבר, בימים האחרונים עלה גם שמו של תיכון בבאר שבע, לאחר שתלמידים מהשכבות הגבוהות העבירו לכאורה מסרים לתלמידים צעירים על האפשרות ש"יחטפו" אותם ויתעללו בהם כחלק מאותו טקס "זובור". המסרים עוררו דאגה בקרב הורים בבית הספר, והציפו מחדש תופעה שמוכרת גם בערים וביישובים נוספים.
מוטי גלר, יו"ר הנהגת ההורים העירונית בבאר שבע, קרא להגביר את האכיפה. "אנו בקרב על התודעה", אמר לוואלה. "הנהגת ההורים העירונית מגנה בתוקף אלימות מכל סוג, ועל אחת כמה וכמה אלימות יזומה כזאת. אנחנו דורשים ממשרדי הרווחה, החינוך והביטחון הלאומי ומרשויות החוק לנקוט יד קשה כלפי התופעות האלה".
לדבריו, לצד אכיפה נדרש גם שיקום מקצועי ארוך טווח. "לא רוצים טיפול נקודתי, דרוש טיפול משמעותי ועקבי. בלעדיו לא נוכל לטפל בבעיה, ויתרה מכך הם יגדלו ויהפכו לבעיה גדולה יותר".
גלר סבור שיש לבחון גם הטלת קנסות מנהליים על הורים במקרים המתאימים. "עד גיל 18 הילדים שלנו הם בחזקתנו. תהיה אכיפה, תהיה הרתעה, ואז תהיה תודעה שאומרת: פה אנחנו לא יכולים לעשות כל מה שאנחנו רוצים".
הוא רואה בתופעות הקיצוניות ביטוי לבעיה רחבה יותר של שעמום, לחץ חברתי ורצון להשתייך. בין היתר הזכיר משחקי רשת שונים כמו גם את המשחק "סופר נהוראי", שאותו הוא מכיר, בו השחקן מבצע משימות וצובר "כבוד" ו"וואסח". לדבריו, בני נוער נדרשים להיות נועזים ומסוכנים יותר כדי לזכות במעמד חברתי, בעוד הרשויות מסתפקות ב"כיבוי שריפות" במקום לבנות תוכנית ארוכת טווח.
יוצרי המשחק דחו בתוקף את הניסיון לקשור אותו לאיומי הזובור. "מדובר בתופעה חברתית רחבה שהחלה לפני יציאתו של המשחק, ואין כל קשר בינה לבין 'סופר נהוראי'", מסרו לוואלה. "התופעה לא מקורה במשחק, לא נוצרה בעקבותיו ולא מקבלת בו שום ביטוי. אין במשחק תוכן, מצג ויזואלי, מכניקה, משימה או אינטראקציה שמדמים את התופעה, מציגים אותה כלגיטימית או מעודדים אותה בכל צורה. לכן, כל טענה שקושרת בין המשחק לבין התופעה אינה מבוססת על תוכן המשחק עצמו".
עוד ציינו כי "סופר נהוראי" הוא משחק סאטירי ישראלי שעוסק בהומור בדמויות, בשפה ובתרבות הרחוב הישראלית. המשחק פורסם בחנויות של אפל וגוגל, נבדק ואושר על ידיהן, ומדורג בהתאם לכללי התוכן שלהן. הקישור לזובור נוצר בגלל ההצלחה והחשיפה של המשחק. "סופר נהוראי" הפך לתופעה וגדל בקצב חריג, עד שהגיע למקום הראשון בהורדות במובייל בישראל ונשאר שם. בגלל שהוא עוסק בסאטירה בתרבות הישראלית, אנשים באופן טבעי מחברים אליו תופעות שונות שקיימות בחברה כמו גם כאלה שהחלו הרבה לפני שהמשחק יצא. אבל הקישור הזה לא נובע מתוכן המשחק עצמו".
בהנהגת ההורים בבאר שבע מנסים להתמודד עם האלימות גם באמצעות "סיירת הורים", גוף התנדבותי הפועל בשיתוף אגף החינוך העירוני. ההורים מסיירים בסופי שבוע במוקדים שבהם מתאספים בני נוער, משוחחים עמם ונמצאים בקשר עם גורמי הביטחון והרווחה. "לא פעם אנחנו מצליחים להחזיר בני נוער למסגרות נורמטיביות, אך לא תמיד ההצלחה בידינו", אמר גלר. "יש לעבות מסגרות כאלה לצד המסגרות הפורמליות".
מי שנאלץ להתמודד עם התופעה בהרחבה בשנה שעברה הוא עידו גרינבלום, ראש מועצת קריית טבעון. בעקבות אירועים בבית הספר אורט ביישוב נשלחה שכבה שלמה הביתה. "התופעה הזאת נמצאת לצערי בכל רחבי הארץ", אמר לוואלה. "תמיד זו התלבטות, כי לא כל השכבה אשמה אלא קמצוץ, אבל זה עניין חינוכי שמכריח אותנו להכניס את הידיים לבוץ".
לדבריו, "לא יכול להיות שתהיה התעללות של גדולים בקטנים. הזובור לא מקובל בצה"ל, ובטח שאין לו מקום בתיכון". השנה מבקשת המועצה להחליף את המסורת ביום חגיגי משותף להורים ולתלמידים, שאת תוכנו יוביל בית הספר. "מצד אחד אנחנו רוצים לסמוך על השמיניסטים, ומצד שני אסור לנו להפקיר את הזירה. מדובר בנוער מצוין וערכי, אבל חייבים להציב לו גבולות. זה צריך להיעשות בשיתוף ההורים, צוות בית הספר, התלמידים, המועצה ומשרד החינוך".
שלי קרן, יו"ר איגוד מנהלי אגפי החינוך ברשויות המקומיות ומנהלת אגף החינוך במועצה האזורית גזר, מסבירה כי בתי הספר מנסים להגביר את הנוכחות המבוגרת באמצעות פריסת מורים בחצרות, מדריכי מוגנות ובמידת הצורך גם גורמי ביטחון. אלא שלא כל האירועים מתרחשים בשטח בית הספר. "האם אפשר לוודא באופן הרמטי שלא יקרה דבר כזה? לא". ראינו בקיץ אלימות גם במחנות של תנועות נוער וברחובות. יש פה משהו מערכתי".
לדבריה, הנתונים המצטברים מציירים תמונה מדאיגה. "לפי סקרי ראמ"ה, כ־18% מהתלמידים מדווחים על אלימות פיזית, מילולית או מקוונת לעיתים קרובות. לפי נתונים של אוניברסיטת בר-אילן יש עלייה של 50% בדיווחי תלמידים שהם קורבנות לבריונות ולהצקות, ומרכז המחקר והמידע של הכנסת מצביע על עלייה של 26% במספר בני הנוער שנפתחו להם תיקים פליליים".
גם במשטרה מזהים שינוי בחומרת האירועים. בכנס של איגוד מנהלי אגפי החינוך, שנערך תחת הכותרת "בין אלימות לתקווה", אמר סנ"צ יובל רביבו כי ירידה במספר התיקים אינה בהכרח מעידה על ירידה בפשיעה. "כשלא עוסקים מספיק בנוער אין תיקים", אמר. לדבריו, ארגוני פשיעה משתמשים בקטינים מתוך הבנה שהענישה בעניינם מקלה יחסית. "בעבר הייתי עוסק באכיפה, והיום מבינים שחייבים להגיע לנערים בגילים הצעירים ולעסוק במניעה. אכיפה לבדה לא תעזור".
רביבו הוסיף כי זירת האלימות עברה גם לרשת. "פעם, אם היינו מדברים על עבירות ברחוב, הייתי שולח בלשים להסתובב בערים ולאתר אירועים. היום נער יכול לשבת בבית ולבצע עבירה פלילית מהמיטה". לדבריו, המשטרה סובלת ממחסור משמעותי בכוח אדם, אך אחד מיעדי המפכ"ל הוא להרחיב את הטיפול בנוער ולשלב מניעה לצד אכיפה.
השאלה היא מי אחראי להתמודדות: מערכת החינוך, הרשויות המקומיות, ההורים או המדינה. מבחינת קרן, אין גורם יחיד. "יש ממשלה, רשויות מקומיות, משרדי ממשלה, הורים וקהילות. זו בעיה מורכבת, ולכן גם הפתרון חייב להיות מורכב. ילד לא נולד בשמונה בבוקר ובשתיים מפסיק להיות ילד. הוא ממשיך להיות ילד במשפחה, בקהילה, בחוגים ובתנועות הנוער". לדבריה של קרן. "אי אפשר למנוע כל אירוע, אך ניתן לצמצם את התופעה באמצעות נוכחות, איתור מוקדם ושיתוף פעולה, במיוחד בתקופה שבה ילדים ובני נוער עדיין חווים את השלכות המלחמה והטראומה".
אריה ברנע, לשעבר מנהל תיכון מקיף יהוד וכיום יו"ר המועצה למנהיגות חינוכית, טוען שמאחורי הביצים, הצבע והקמח שמוצגים כ"צחוק" מסתתרת תופעה עמוקה יותר. "השאלה החשובה היא למה המסורת הזאת נמשכת", אמר לוואלה. "היא קשורה להנאה שחלק מהאנשים שואבים מהשפלה של מישהו אחר. הערך העצמי של אדם צעיר נשאב לפעמים מכך שהוא מצליח לדרוך על אחרים. ה"זובור" הוא תופעה קיצונית, אבל הוא חלק מאווירה ומתרבות כללית".
לדבריו, החשיפה המתמשכת למלחמה, לטרור ולאלימות בחברה מזינה נורמות של שנאה וכוחנות, וגם למערכת הפוליטית יש אחריות. "אם אנשים רואים בפוליטיקאים שמתבטאים באלימות דוגמה לחיקוי - זה החיקוי. ואם הם אינם רואים בהם דוגמה בכלל, סימן שיש לנו בעיית מנהיגות. בכל מקרה זה רע".
ברנע מזהיר גם מפני הטלת האחריות כולה על ההורים. "יש נטייה אצל מורים לומר שהבעיה היא בבית. יכול להיות שיש בעיות בבית, אבל זו עלולה להיות התחלה של השתמטות מאחריות. בתי הספר, המנהלים והמורים צריכים לראות בעצמם גורם מפתח. אני מעדיף בוגר שמכבד בני אדם, גם אם ציוניו נמוכים יותר, על פני בוגר שהציונים שלו בשמיים אבל הוא, 'לא בן אדם'".
מבחינתו, האחריות החינוכית אינה מסתיימת בשער בית הספר או בשעה שבה נגמרים השיעורים. "גם כשזה קורה ברשת החברתית, במשפחה, בתנועת הנוער או ברחוב, לבית הספר יש מה לומר. אנחנו רוצים שילמדו מהמורים איך לפתור בעיות בהידברות ולא באלימות. אם הילד מעניין אותנו, כל עולמו צריך להיות חשוב לנו".
ממשרד החינוך נמסר: "משרד החינוך עוקב אחר תופעות חברתיות במרחב הפיזי והדיגיטלי לרבות אירועים של פגיעה והשלכותיהם האפשריות על תלמידים. משרד החינוך פועל להגברת המודעות, לעידוד שיח ולזיהוי ומניעת פגיעה. המעשים המתוארים כגון 'זובור' הם מעשי אלימות שאינם מקובלים ומטופלים בכלים החינוכיים והמשמעתיים העומדים לרשות בתי הספר. לצד זאת, צוותי החינוך והייעוץ מעניקים לתלמידים שנפגעו ליווי ותמיכה, ולרשות התלמידים עומד גם מוקד 'קול לכולם' 6312*, המאויש בידי אנשי מקצוע של השירות הפסיכולוגי-ייעוצי".