גדי, גדי תיזהר, ביבי מחפש אליבי. למי נאמן ראש השב"כ?

לפני קצת למעלה מעשר שנים, באביב 2016, סערה הארץ בעקבות מה שזכה לכינוי "פרשת אלאור אזריה". בשולי הפרשה ההיא סומן לראשונה הרמטכ"ל דאז, גדי איזנקוט, כמטרה.

פרשת אזריה לכשעצמה אינה העניין, אבל במבט לאחור אפשר לראות בה בהחלט קו שבר בכל הקשור למשמעת בצה"ל, מה שמוביל הן לחידלון מבצעי, כפי שאירע ב-7 באוקטובר והן לכך שמה שהוגדר פעם כ"חריג", הפך לנפוץ הרבה יותר, גם אם למזלנו עדיין לא לנורמה.

"גדי גדי תיזהר, רבין מחפש חבר" - זעקו אז מי שנתפשו (וכך גם הוצגו בתקשורת) כ"קומץ" - כל הדרך מהיציע במגרש הכדורגל ועד להפגנות התמיכה באזריה.

היום, לא רק שיש להם נציג-מנהיג סביב שולחן הממשלה, אלא אף המשטרה, שאז אחד מבכיריה כינה את אותם חוליגנים "ארגון פשיעה", סרה היום למרותו של אותו עבריין מורשע, האיש שחופר תעלות לתנינים ומתהדר בסיכות גרדומים מוזהבים.

במעבר חד מאביב 2016 לקיץ 2026: על פי כל סקר שאינו מטעם, גדי איזנקוט הוא המועמד המוביל, נכון לעכשיו, 63 ימים לפני הבחירות, להרכיב את הממשלה הבאה.

על הפסקה הקודמת צריך להוסיף את כל ההסתייגויות האפשריות: חודשיים בפוליטיקה הישראלית הם כמעט נצח - והכל יכול להשתנות, מקאמבק מרשים של נתניהו ועד לקאמבק (שבמצב הנוכחי יהיה מרשים אף יותר) של נפתלי בנט.

ועם זאת, אחרי שהצבנו את סימני השאלה המתבקשים מעל לסקרים, עדיין - מבין כל האישים שיתבעו לעצמם, על פי תוצאות הבחירות, את הרכבת הממשלה הבאה, תמונת המצב כרגע מנבאת ניצחון לאיזנקוט.

במדינה מתוקנת, די היה במשפט האחרון בכדי להציב סביבו את האבטחה הטובה ביותר ששירות הביטחון הכללי מסוגל לספק. למה? כי לפני שבודקים בכלל מי ומה, זאת סיבת קיומו: לגונן על הדמוקרטיה הישראלית מפני איומים מבחוץ ומבפנים.

אנחנו מרבים לייחס לשב"כ בעיקר את החובה לסכל פיגועים (למשל). זה בהחלט חשוב, לשון המעטה, אבל מי שיבדוק את פקודת השב"כ יגלה גם חובה לצרכי פנים, הגנה על אופייה הדמוקרטי של ישראל.

במילים אחרות: השב"כ חייב לאבטח ברמת האבטחה הנהוגה סביב ראש הממשלה, את מי שכבר כמה חודשים מתייצב בעמדת מי שצפוי להחליף אותו.

והיה אם לא ייבחר, אפשר להסיר ממנו את האבטחה מהיום למחר, אבל כל עוד הוא מועמד מוביל, השב"כ מחויב - לא להתייעץ, לשקול ולהעריך (כפי שעשה ראש השב"כ, דוד זיני) את רמת האיומים עליו, אלא פשוט לצאת מנקודת הנחה שיש כאלה.

הנה הגענו לראש השב"כ, אבל קודם שנפנה אליו, משהו על ניהול קמפיין תחת אבטחה כבדה. מי שחושב שמדובר בצ'ופר, טועה. היום יכול איזנקוט, מאובטח בידי מאבטחים פרטיים בלבד, לפרסם שמחר בצהרים הוא בקניון ברעננה, מוחרתיים בערב הוא ינאם בחוג בית בעפולה - וכך הלאה.

אבטחה צמודה תגביל, מן הסתם, את חופש התנועה שלו. יחד עם זאת, האלטרנטיבה היא כה מחרידה, עד שחובה להשית עליו את המגבלות האלה (מה היה קורה לו רבין היה עוטה שכפ"צ, אפשר רק לשער).

עצרנו אצל ראש השב"כ. ובכן דוד זיני נטל על עצמו את מלוא האחריות להחלטה שלא לאבטח את גדי איזנקוט, אבל מה זה בכלל אומר? נניח שמחר יתבצע, חלילה, ניסיון התנקשות באיש. במה תתבטא האחריות של זיני מלבד אולי בכתיבת מכתב התפטרות (גם זה, לא מיד).

הן אם למדנו (עוד) משהו מטבח 7 באוקטובר הוא שאחריות אישית במדינת ישראל, כולל במנגנוני הביטחון שלה, היא דבר מוגבל מאוד. הדרג המדיני למשל התנער ממנה כליל, אפילו ברמה הסמלית. הדרג הביטחוני פרש אט אט משירות, בדרך כלל בתנאים שלו.

מאזן האימה בין בכירי המערכת, לובשי חליפות כלובשי מדים, נשמר בהקפדה עד לרגע האחרון - אין אחד מהם שלא פרש בתנאים שלו. אז רק כדי לסגור את הפינה ההיא: סליחה אם אינינו מתרשמים היום מלקיחת האחריות הפוטנציאלית של דוד זיני, אחריות מן השפה אל החוץ.

נעבור לצלע השלישית של מה שאפשר לכנות כבר עתה "מחדל אבטחה", בנימין נתניהו. נדמה שאין כמעט צורך להסביר או להזכיר מה מסמלת אבטחה צמודה בעיני משפחת נתניהו...

הן היא מינתה ועדה פוליטית כדי שתרחיב את מעגל האבטחה סביב נתניהו והמשפחה, בניגוד להמלצת הדרג המקצועי: מראש הממשלה ועד האישה וה"ילד" ומירושלים וקיסריה עד למיאמי ביץ'.

אז אפשר אולי להתווכח האם הזכות לאבטחה בעלות של מיליוני שקלים בשנה, עומדת גם למי שבחר, בהחלטה שלו, להעתיק את מרכז חייו לארצות הברית, אבל בגדול מוכרחים להסכים שטוב מאוד שראש ממשלת ישראל מאובטח ברמה הכי גבוהה שיש.

אוי לנו כמדינה אם תיפול שערה משערות ראשו, ממבקשי נפשו בטהרן ועד לכמה מטורללים בשולי האופוזיציה, ששנאתם אליו עלולה להעבירם על דעתם.

הנה לנו שלוש צלעות המשולש הזה: ראש הממשלה, ראש השב"כ והמועמד המוביל כרגע במרוץ לראשות הממשלה הבאה. הבעיה היא שלא מדובר במשולש שווה צלעות. כי בעוד שאיזנקוט פסיבי לעניין אבטחתו, נתניהו וזיני מקיימים ביניהם יחסי מרות.

אז מה יש לנו כאן? ראש ממשלה שבטוח שאבטחה כבדה אינה רק אמצעי לשמירת הביטחון אלא גם סמל סטטוס שהוא אובססיבי כלפיו וראש שב"כ שבטוח שלא נשקפת כל סכנה לאיזנקוט עד כדי כך שהוא מפרסם הודעה שמשמעותה "עלי".

העניין הוא שלא מדובר בשיח בין חברים. כפי שהובהר לא אחת על ידי נתניהו עצמו, הן ביחס ל"פקידים בכירים" באופן כללי והן ספציפית לראש שב"כ (בסאגה סביב סיום תפקידו של רונן בר ובזו שהתעוררה ערב מינויו של דוד זיני), ראש שירות הביטחון הכללי הוא זרוע של ראש הממשלה. כלומר, מבצע את הוראותיו.

משום כך ההחלטה של זיני, כל החלטה, היא כהוראה ישירה של נתניהו. גם נתניהו (שלנצח יישא על גבו את הצלקת בגין האירועים שקדמו לרצח רבין וכמעט שחיסלו את הקריירה הפוליטית שלו עוד בטרם החלה) מבין זאת היטב.

לכן הוא קרא לזיני, בהודעה די חריגה, לוודא שאיזנקוט מקבל "הגנה ברמה הנאותה", כהודעת לשכתו שאף טרחה לציין שלנתניהו "נמסר כי השב"כ עושה את המקסימום ופועל בהתאם לכללים על פי החוק". פססס... מה אתם יודעים? לנתניהו נמסר שהכל חוקי, אז סימן שהכל בסדר.

להזכירנו, מדובר באותו ראש ממשלה שנמסר לו שהכל בסדר בנתב"ג, יום לפני הכאוס ולהבדיל, שהכל בגבול עזה בטוח - יום לפני האסון הנורא. לכן סליחה אם קצת קשה להתרשם מזה שדעתו נחה בעקבות מה ש"נמסר" לו.

המסקנה מהודעת נתניהו היא מחרידה, לא פחות: ראש הממשלה אינו מבקש להבטיח שלא יאונה כל רע ליריבו, כפי שמתחייב מכללי המשחק הדמוקרטים, אלא שהוא מחפש אליבי - למקרה שכן יאונה לו רע.

אם חלילה ייפגע איזנקוט, יוכל נתניהו (לכאורה) לרחוץ בניקיון כפיו, שכן הוא "ביקש" מראש השב"כ "לוודא שהכל כהלכה", כאילו הוא מהאו"ם, איזה גורם ניטראלי ולא מי שרואה עצמו (על פי פרשנותו שלו, במקרים קודמים) כמעין מפקד עליון של שירות הביטחון הכללי.

איני איש אבטחה. גם לא איש מודיעין - ולפיכך אין בידי מידע לגבי מידת הסכנה האורבת לאיזנקוט. כאדם שעיניו בראשו אני יכול רק להעריך כמה דברים, על פי ניסיון העבר ועל פי הערכת מצב בלתי מקצועית.

ההנחה הראשונה היא שמי שעל פי הסקרים אמור להתמנות לתפקיד הבכיר ביותר בישראל (גם אם לא כך יהיה, הרי שאיזנקוט יהיה שר בכיר או יו"ר אופוזיציה, כלומר, זכאי לאבטחה) הוא יעד לפגיעה אפשרית.

כמי שהיה גם רמטכ"ל הוא חשוף ביתר שאת לא רק לפגיעה מידי קיצוני יהודי, חלילה, אלא גם על ידי אובים מן החוץ (למשל איראן או אחת משלוחותיה).

מה עוד אני יודע? שעם כל הכבוד למודיעין שמונח לפני ראש השב"כ, הסיכוי ששב"כ ידע, קל וחומר יוכל לסכל, איום מידי מתנקש יחיד או שלוח קבוצה מצומצמת מאוד של שותפי סוד (ע"ע האחים לבית עמיר), הוא אפסי.

לכן העובדה שדבר כזה קרה בעבר - וגם אז חלף תחת הרדאר של מנגנוני האבטחה הכבדה, היא לבדה צריכה לחייב הצבת אבטחה מיידית סביב גדי איזנקוט, שלפחות כרגע מסתובב נטול אבטחה הולמת ועם סדר יום ידוע מראש.

אז מה היה לנו פה? מועמד מוביל לתפקיד ראש הממשלה שיש איומים-במשתמע על חייו שמופקר בניגוד לחובת השב"כ לשמר את ישראל כדמוקרטיה.

יש לנו ראש שב"כ שמועל בחובתו לעשות את שנדרש ממנו בפקודת שירות הביטחון הכללי, עבדאי של נייר שממהר להגיד "עלי" בביטחון עצמי כה מופרז, עד שהוא מעורר ספק בנוגע לכשירותו להעריך גם סיכונים אחרים.

ויש לנו גם ראש ממשלה, שמבקש למנוע מיריבו המוביל את מה שהוא מפרש כסמל סטטוס, אבל בה בעת גם רוקם לעצמו אליבי למקרה שהכל ישתבש.