יותר מארבע שנים אחרי שבנו רצח את תומר מורד, ברק לופן ואיתם מגיני בלב תל אביב, חוסל הלילה (שישי) בג'נין פתחי חאזם, אביו של המחבל ראאד חאזם. לפי צה"ל, חאזם ניסה לדקור את הכוחות שפעלו במקום ונורה למוות. עבור טל מורד, אחותו של תומר, הידיעה על חיסולו אינה סוגרת מעגל. מבחינתה, המעגל שנפתח ב-7 באפריל 2022 לא יכול להיסגר כל עוד אחיה איננו.
בשיחה עם וואלה מספרת טל כי דקות ספורות לפני שנודע לה על חיסולו של חאזם, התקשרה אליה אמה וסיפרה לה על חלום חריג שבו ראתה את תומר.
"רגע לפני ששמעתי, דיברתי עם אמא שלי והיא התקשרה לספר לי שהיא חלמה עליו. היא חלמה שהוא פצוע בבית חולים, ועומד לידו איש פצוע עם גלביה. תומר אומר לה: 'אמא, אל תגעי בי, אני פצוע'", מספרת טל.
לדבריה, החלום המשיך באופן שהפך עבור המשפחה למצמרר במיוחד לאחר שהתברר מה אירע בג'נין. "היא חולמת שמגיעה אליה מישהי, קצינה מהצבא, ולוקחת אותה לתומר בבית החולים. היא אמרה לה: 'זה לא יכול להיות, תומר לא בחיים'. ואז ליד תומר עומד מישהו עם גלביה ארוכה לבנה, חובש כיפה סרוגה גדולה, הידיים מחוברות לפני הגוף, כאילו הוא עומד ושומר עליו. ואז תומר אומר לה: 'הכניסו אותו במקומו'. אחרי שהוא חייך אליה, היא התעוררה. הוא אמר לה שהאיש הזה במקומו".
זמן קצר לאחר אותה שיחה הגיעה הידיעה על חיסולו של פתחי חאזם. אלא שטל מספרת כי המחשבה הראשונה שלה כלל לא הייתה על האיש שנהרג, אלא על הלוחמים שפעלו במקום.
"הדבר הראשון שעשיתי זה לבדוק שאף אחד מהכוחות שלנו לא נפצע ולא קרה שום דבר, כי זה הדבר הכי חשוב", היא אומרת. "לפי מה שאני מבינה, הוא ניסה לדקור ואז ירו בו חזרה. זה הכי משמח ומקל עלינו כמשפחה, כי אם משהו היה קורה לחיילים, לאחד מהם, זה בעיניי לא שווה שום דבר. תומר לא איתנו כבר, וזה לא ישנה את זה. זה שתומר כבר לא פה, זה בחיים לא ישתנה".
לצד הדברים האלה, טל אינה מסתירה את תחושת ההקלה מכך שפתחי חאזם כבר אינו בחיים. "אני בעיקר שמחה שאיש עם כל כך הרבה שנאה, שזורע כל כך הרבה שנאה, כבר לא איתנו. הוא היה עושה כנסים ומוציא אותם לפעולות, אז בעיקר תודה שהאיש הזה כבר לא איתנו".
הפיגוע שבו נרצח תומר התרחש ב-7 באפריל 2022. ראאד חאזם, תושב מחנה הפליטים ג'נין, הגיע לרחוב דיזנגוף בתל אביב ופתח באש לעבר מבלים. הוא רצח את ברק לופן, תומר מורד ואיתם מגיני, ופצע 15 בני אדם נוספים. לאחר הירי נמלט חאזם מהזירה, ובתום מרדף שנמשך כתשע שעות אותר סמוך למסגד ביפו.
שני לוחמי היחידה המבצעית של שב"כ שסיירו באזור זיהו אדם שתאם לתמונת המחבל ולפרטים שהועברו לכוחות. הם יצאו מהרכב וקראו לו לעצור. חאזם הרים את ידיו, אך לאחר מכן רץ להסתתר מאחורי רכב, שלף אקדח וירה לעברם עשרה כדורים. הכוחות הסתערו לעברו, השיבו באש וחיסלו אותו.
לאחר חיסולו של בנו יצא פתחי חאזם אל מחוץ לביתו בג'נין ונשא נאום שבו דיבר על המשך המאבק ועל ניצחון עתידי. בין היתר אמר לקהל שהתאסף במקום כי הוא מקווה שיזכו לראות "ניצחון", "חירות" ו"עצמאות", וקרא לשחרור מסגד אל-אקצא.
מספר חודשים לאחר הפיגוע הרסו כוחות צה"ל את דירתו של ראאד חאזם בג'נין. במהלך הפעילות התפתחו עימותים וחילופי אש בין חמושים לבין הכוחות. בעת יציאת הלוחמים ממחנה הפליטים הושלכו לעברם חפצים כבדים, אבנים ובקבוקי תבערה. הפלסטינים דיווחו אז על הרוג ועל כמה פצועים.
עבור טל, כל הפרטים האלה הם חלק מסיפור שאין לו מבחינתה נקודת סיום. כשהיא נשאלת אם חיסולו של פתחי חאזם סוגר עבורה מעגל, היא פורצת בבכי. "המעגל שלי לא ייסגר אף פעם", היא אומרת. "אני שמחה שהוא לא שם. המעגל שלנו ייסגר כשניפגש עם תומר. אבל טוב שהוא לא פה".
דווקא ביום שבו חוסל אביו של המחבל שרצח את אחיה, טל מבקשת להבהיר כי מבחינתה אין בחיסול כזה כדי להשיב את הצדק שנלקח ממשפחתה. היא גם חוששת מהמחיר שעלולים לשלם החיילים שנשלחים לבצע פעולות כאלה. "שום חיסול לא יעשה צדק. זה רק מסכן את החיילים שלנו. זו עוד משפחה הרוסה כמו שלי, וזה לא שווה את זה. הם לא צריכים להיות פה, והלוואי שיכולנו לדאוג לזה בלי לסכן את החיילים שלנו בעבור מחבל אחד שילך ועוד משפחה כזאת תהיה הרוסה. אני בוחרת שזה לא יקרה".
מבחינתה, גם חיסול של אדם אחד אינו משנה את המציאות הרחבה יותר. "את רק חושבת כמה אנחנו שונים מהאנשים האלה, וכמה הם מונעים משנאה. ולא משנה כמה דורות יעברו, לצערי הרב זה לא ישתנה. אני לא יודעת אם החיסולים ישנו משהו, כי הולך אחד וקם אחד אחר. אני רק חושבת לעצמי כמה מר גורלנו שנגזר עלינו לחיות לצדם".
מאז 7 באפריל 2022, היא אומרת, אין כמעט אירוע של אובדן בישראל שאינו מחזיר אותה אל הערב שבו אחיה נרצח. גם ארבע שנים וארבעה חודשים לאחר מכן, הזיכרון אינו זקוק לידיעה על משפחת חאזם כדי להתעורר מחדש.
"אני תמיד חוזרת לפיגוע, אפילו במלחמה. כל פנים של ילד שמרוחות בטלוויזיה מחזירות אותי לאותו ערב. זה פשוט גורל אכזר", היא אומרת.
"החיים במדינה גורמים לנו לראות את זה לא כסמל או כמישהו ספציפי. כל אמא שעומדת בהלוויה, כל אחד, כל אחות, כל פנים של ילד, עם מדים או בלי מדים, כל דבר מחזיר אותנו. אנחנו חיים את זה. אני לא צריכה ידיעה שתזכיר לי. אני רק שמחה שאבא שלו חוסל וכבר לא פה".
וכשנשאלת טל כיצד לדעתה היה תומר מגיב אילו היה שומע שאביו של המחבל שרצח אותו חוסל, היא אומרת: "תומר היה אומר: 'כל כלב ביג'י יומו'. זה תומר".
לצד הזיכרון של אחיה, טל אומרת כי מבחינתה הסיפור גדול יותר מהנצחתו של תומר בלבד. היא רוצה שיזכרו אותו, אך יותר מכך היא מבקשת לראות מציאות שבה משפחות נוספות לא ייאלצו לעבור את מה שעברה משפחתה. "אני לא יכולה להגיד שלא חשוב לי שכולם יזכרו מי זה תומר, אז אנחנו עושים את הדברים בשביל זה. אבל ברמת המדינה והכלל, מה הכי חשוב? הכי חשוב שמתישהו בקרוב יימצא פתרון שיפסיק לגרום לנו לחיות ככה. אבל אם לומר את האמת, ככל שעוברות השנים אני מאמינה שזה הגורל של המדינה - לחיות ככה".
ארבע שנים וארבעה חודשים אחרי אותו ערב בדיזנגוף, עבור משפחת מורד הזמן לא עצר את הגעגוע. תומר נשאר נוכח בכל זיכרון, בכל תמונה ובכל רגע שמחזיר אותם אל החיים שהיו לפני 7 באפריל 2022. גם הבוקר, בתוך החדשות מג'נין, טל חוזרת בסופו של דבר לא לאיש שחוסל, אלא לאח שאיבדה: לחיוך שלו, למשפטים שהיה אומר, ולתקווה שיום אחד הכאב יהיה מעט פחות כבד.