איתמר בן גביר הוא נמר של נייר. שאגתו נשמעת למרחקים, אבל מלתעותיו הן כשל חתלתול. יחד עם זאת, הוא ההוכחה שבמציאות הישראלית של 2026, גם כלומניק מסוגו עלול לגרום נזק עצום למעמדה של ישראל.
הגימיק האחרון מבית השר - אחרי שתנין דמיוני טרף את חברתו, עידית סילמן בפריימריז של הליכוד (רגע אחרי ש"השיקה" עמו את תעלת המים הראשונה סביב חומות הכלא), הוא הודעה בדבר התחלה של עבודות להקמת מתקן הוצאה להורג.
רגע של ספוילר, כי לסדרה הזאת לא תהיה עונה נוספת: הדבר היחיד שעומד להיות מוצא-להורג במתקן של בן גביר, הוא מה שנשאר ממעמדה הבינלאומי של ישראל, פעם אימפריה של ידע, "סטרט-אפ ניישן" והיום מקוצית מחמת מיאוס כמעט בכל נקודה על הגלובוס. למה? כי כרגיל אצל בן גביר, לדברי הרהב, כמו אלה שהוציא אתמול לעיתונות, מתלווה אפס יכולת ביצוע (ולפחות במקרה דנן, נוסיף: "ותודה שכך").
תכף נשוב לבן גביר, בין תנין לחבל-תלייה, אבל קודם כל זיכרון ילדות משלהי שנות השבעים: עת ביקרנו בחדר הגרדום שבכלא עכו, בו נתלו אסירי המחתרת, גיבורי עצמאות ישראל, הסביר לנו המורה שבמקום כזה אפשר להבין את צמד המילים "עם סגולה".
הכיצד? "אצלנו בישראל" המשיך, "אין גרדומים, לא בכיכרות ולא במחשכים".
הרפרנס היה ברור: לא רק לדב גרונר, מרדכי אלקחי, יחיאל דרזנר, אליעזר קשאני, שלמה בן יוסף ויתר הרוגי המלכות בני זמננו, אלא גם לאלי כהן, האיש שלנו בדמשק. לאמור: אנחנו טובים מהאויב, כי סוד כוחנו אינו רק בנשק יעיל וחדיש, אלא גם - ובעיקר - נובע מיתרון מוסרי. כן, פעם חינכו כך את ילדי ישראל.
שורה 2 באמצע
אבקש את סליחתם של הרוגי המלכות על שאני מזכיר את זכרם בנשימה אחת עם מעללי איתמר בן גביר, שכל יום שעובר ובו הוא נקרא "שר" בישראל, רק מכהה את הכתם המוסרי שדבק בנו, אבל הוא, כמי שמתיימר להיות נציג אותנטי של הימין הישראלי החדש, מבזה את זכרם עוד יותר בכל גימיק דבילי שהוא מפריח לתקשורת.
לשכתו שהוציאה אמש את ההודעה, לא דיווחה רק על הגרדום עצמו, אלא גם על הקמת יציע שממנו יוכלו לצפות בהוצאות-להורג.
בהתחלה אמנם רק בני משפחות הנרצחים, אחר כך - מי יודע, אולי גם יימכרו כרטיסים לציבור הרחב, כשמחירם ייקבע לפי הקרבה אל החבל, אולי יהיה גם מנוי שיאפשר צפייה בכל ההוצאות להורג של אותה עונה.
על דבר אחד, תתפלאו, אין לי ויכוח גם עם הישראלים התומכים, למרבה הבושה, בגזען היהודי שכל כוחו הוא רק במילים: למרצחים מגיעים ייסורי גיהינום, גרועים אף מתלייה.
מי שיצאו לשרוף תינוקות על הוריהם ביישובי הנגב המערבי ב-7 באוקטובר (כמו גם, כמובן, בפיגועים רצחניים שאירעו לפני ואחרי התאריך המכונן הזה) ראויים לגמול שאין נורא ממנו.
רק שכאן נגמרת ההסכמה: צד אחד מנסה למנוע את הרצח הבא, בין היתר על ידי שאיפה לנצח במלחמה. צד אחר מדבר גבוהה על מלחמה, אבל ברזומה הפרטי שלו אין אפילו יום אחד של שירות בצה"ל.
אפשר לחזור לחקיקה ההצהרתית-בלבד (גם אם יבנו עשרה גרדומים ברחבי ישראל) ולהזכיר שהיא גם גזענית - הן את ברוך גולדשטיין, דמות נערצת בבית השר, הוא לא היה מוציא להורג (לו היה שורד את הטבח שביצע), כלומר - מדובר בחדר-תלייה לערבים בלבד, אבל לבן גביר לא מגיע אפילו היחס הענייני הזה.
אתה הראש
אפשר היה לפטור את כל העניין כעוד גימיק עלוב מבית מדרשו של מי שדרדר את הביטחון האישי ברחבי ישראל, שבתקופת כהונתו הייתה החמרה דרמטית בעבירות הרכוש, הפרוטקשן ותאונות הדרכים, אלמלא היה נגרם גם נזק אדיר למדינת ישראל.
בעוד שליחיה הרשמיים של המדינה מסבירים את ההרג בעזה כמלחמת אין-ברירה בארגון טרור רצחני שאנשיו מתחבאים בין אזרחים, מסתובב בן גביר, רוממות ההרג בגרונו ומחלק סיכות מוזהבות בדמות חבלי תלייה, חופר מקטע סמלי של תעלת מים שבה ישרצו תנינים (רק בדמיונו כמובן) ומניח את אבן הפינה למתקן הוצאה להורג - שהדבר היחיד שיוציא בו את נשמתו יהיה המוסר היהודי.
אי אפשר לסכם את הסאגה בלי כמה מילים על מי שהכשיר את השרץ, ראש הממשלה שהבטיח מעל כל במה לקיים את מורשתו של בגין שלא ידבק בימין האידיאולוגי רבב הגזענות החשוכה. כן, הכוונה לבנימין נתניהו שהצהיר חגיגית כי בן גביר לעולם לא יהיה שר בממשלתו.
הוא שותף מלא לפשע המוסרי והדו-שלבי הזה: תחילה הוכתם הסמל היהודי בדמות מגן דוד, במרכזו של דגל מדינת ישראל, באגרוף הבריוני של "כך" - והיום הוא מוחלף בחבל תלייה.