הרב יוסף יגודה, אב בית הדין הרבני האזורי בחיפה, התרגש מאוד הבוקר (רביעי) עם היוודע הבשורה על איתור שרידיו של חברו לנשק, יהודה כץ, שנעדר מאז קרב סולטן יעקוב. עבור יגודה, שהיה שם באותו לילה ונלחם בטנק סמוך לזה של כץ, מדובר בסגירת מעגל אישית שנמשכה יותר מארבעה עשורים.
"זו סגירה מלאה של 44 שנים", אמר יגודה לוואלה. "יש ברכה שנקראת 'הטוב והמיטיב', שמברכים על הרוגים שלא ניתנו לקבורה, ויש כאן איזושהי תודה לקדוש ברוך הוא, ותודה גם לגורמים במדינת ישראל שפעלו להשבה גם אחרי כל כך הרבה שנים. הדבר הזה מאוד מאוד חשוב לנו ולכלל ישראל".
יגודה וכץ הכירו עוד לפני שירותם הצבאי. שניהם החלו ללמוד בשנת 1978 בישיבת ההסדר "כרם ביבנה", ובמסגרת ההסדר שירתו בחיל השריון.
"יהודה היה מטובי הבחורים בשיעור", סיפר יגודה. "תלמיד חכם, מתמיד, בעל מידות, אנושי וחברותי. משהו מיוחד במינו. באמת, אני לא אומר את זה על כולם ולא על הרבה, על יחידים מאוד. הוא היה המיטב שבמיטב. כל מי שישאל, אני בטוח שזו תהיה התשובה שלו לגבי האישיות של יהודה".
"שמעתי בום, אבל לא ידעתי בדיוק מה קרה"
במלחמת לבנון הראשונה מצאו עצמם השניים שוב יחד, הפעם בתוך טנקים שנעו זה אחר זה. "אני הייתי תותחן בטנק המ"פ ויהודה היה תותחן בטנק המ"מ של מחלקה 1, שהיה הטנק שהוביל את הגדוד. הטנק שלו היה טנק אחד או שניים לפנינו", שחזר.
במהלך הלילה חנו הטנקים זה לצד זה. באחד משלבי הקרב הקשה בסולטן יעקוב הבין יגודה כי טנק סמוך נפגע, אך בתוך הכאוס לא ידע כי מדובר בטנק שבו נמצא חברו. "באיזשהו שלב בלילה שמענו פגיעה בטנק לידינו. הוא היה ממש קרוב אלינו כשהתחיל הקרב. אתה יושב בתוך הטנק, סגור, המדפים סגורים. נדמה לי ששמעתי בום ושמעתי שקרה משהו, אבל לא ידעתי בדיוק מה. אחר כך הבנתי שזו הייתה הפגיעה בטנק של יהודה".
לדבריו, בהמשך שמע את פרטי האירוע מנהג הטנק, יהודה קפלן. "כשהוא הרגיש את הפגיעה בטנק הוא קרא לאנשי הצוות ולא שמע תשובה. הוא נסע לאחור, עצר את הטנק, יצא ועלה לצריח ואז ראה שהמ"מ נפגע וגם יהודה נפגע. הטען עף מהטנק ונפצע קל, וקפלן אחר כך חילץ את עצמו רגלית".
לקראת הבוקר החל הגדוד להיחלץ מסולטן יעקוב תחת אש. גם הטנק שבו לחם יגודה נפגע במהלך היציאה. "הטען שהיה לידי נהרג", סיפר. "זו בהחלט סיטואציה שמחזירה את התמונות אחורה".
"הם היו מעלינו בגבעות ואנחנו היינו בדרך ללא מוצא"
הזיכרונות מאותו לילה מעולם לא נעלמו. יגודה וחבריו ממשיכים להשתתף מדי שנה באזכרות לנופלים. "אנחנו כל שנה משתתפים בחלק מהאזכרות של החברים שנהרגו שם, כך שאנחנו נמצאים עם זה. זו חוויה שבהחלט צרובה בנו".
לצד הכאב נותר בו גם התסכול מהאופן שבו נקלע הכוח למלכודת. "אני לא אסטרטג גדול ולא עשיתי עבודת מחקר, אבל לפי מה שאנחנו יודעים ומה שהתברר אחר כך, היה מידע שיש שם מארב סורי. לפי הדיווח שעבר לגדוד נאמר שהשטח פנוי ואפשר להתקדם".
לדבריו, "אנחנו התקדמנו בציר שנקרא ציר מיכה, כאשר מעלינו נמצאים סורים ששולטים על הדרך. הם היו מעלינו בגבעות ואנחנו היינו בדרך ללא מוצא".
הפעם האחרונה שבה פגש את כץ פנים אל פנים הייתה זמן קצר בלבד לפני הקרב. "היינו בשטחי הכינוס אחד ליד השני. זה היה יום או יומיים קודם", סיפר. זמן קצר לאחר מכן כבר נעו השניים בתוך הטנקים אל תוך לבנון, שניהם תותחנים, כץ בטנק שלפניו.
44 שנים לאחר אותו לילה, הבשורה על השבת שרידיו של כץ מחזירה את יגודה אל החבר מהישיבה, אל הטנק הסמוך ואל הקרב שלא עזב את חבריו מאז. "הכאב נשאר על אלה שאינם", אמר. כעת, לדבריו, לפחות דבר אחד השתנה: "הטוב והמיטיב". יהודה כץ יובא סוף סוף לקבורה בישראל.
השאלון שיעשה לכם סדר - מי המפלגה שהכי מתאימה לעמדות שלכם?