תנועה בורחת מבשורה: ככה נראית רשימה שעוצבה על ידי משתמטים

לפני כ-15 שנים, החליטו צעירים שהתייאשו מהסתאבות המערכת הפוליטית, להתפקד לליכוד תחת השם "הליכודניקים החדשים".

ישנן הערכות סותרות לגבי מספר המתפקדים מטעמם, אבל מידת השפעתם על הרכב הרשימה הייתה מעטה. נכון שלא כל אותם "חדשים" (יש שיוסיפו אף "בלשון המעטה"), היו בשר מבשרה של תנועת הליכוד, אבל הם ודאי לא היו "שמאלנים" שניסו להוביל מהלך של השתלטות עוינת על התנועה הפוליטית הגדולה בישראל, כפי שטענו נגדם.

לא ניכנס עתה לפרטי מאבקם - והמאבק בהם מצד מוסדות הליכוד, אלא רק נסכם בכך שבסופו של דבר הממסד הליכודי גבר על ההתארגנות ההיא, שמעט ההשפעה שהייתה לה על הרכב הרשימה, אם בכלל, הלך והתפוגג, זאת במקביל למחלוקות פנימיות שהובילו לכך שרק מעטים מאותם מתפקדים, נותרו בליכוד.

קשה לדעת אם מישהו נזכר בחבורה ההיא, שהורכבה מאנשי ימין מתון וליברלי (כלומר, זרם שהיה פעם חלק אינטגרלי מתנועת הליכוד) כאשר החלו לזרום תוצאות הפריימריז אמש, שבישרו על אחת הרשימות הצחיחות של הליכוד אי פעם:

מעט מאוד הפתעות, אפס פנים חדשות (למעט אולי בשריונים שעוד נותרו לנתניהו) - ככה זה כשעיקר העניין בפריימריז הסתכם בשאלה: "באיזה מקום תסיים טלי גוטליב?".

כמביטים ברשימה המעודכנת (שוב, נסייג: לפני שריוני נתניהו), מתחשק לטבול אותה כביסקוויט בכוס תה כדי שאפשר יהיה לעכל אותה: חבורה של גברים, רובם סביב העשור השישי לחייהם וצפונה, שמוכרים לנו בעיקר עקב חוסר תפקודם בממשלה היוצאת.

למה קיבלנו רשימה כה שמרנית - ולא במובנים הטובים שאפשר לייחס למושג הזה? בגלל שאל הוואקום שיצרה הרחקת "הליכודניקים החדשים" נכנסו הליכודניקים החרדים.

הכוונה אינה למתפקדים עצמאיים, חרדים לאומיים, שמלווים את הליכוד כבר בכמה מערכות בחירות, אלא למתפקדים מאורגנים משורות המחנה החרדי, חלקם לא רק שאינם "לאומיים", אלא שהם אפילו לא ציוניים (למשל מחסידות גור) וחלק גדול מהם אפילו לא יצביע "מחל" בקלפי, מאחר שהוא תומך ברשימות חרדיות...

לאלפי מתפקדים שכאלה, מאורגנים במטות מסודרים שהפעילו אותם ביום הפריימריז, הייתה השפעה מכרעת על הרכב הרשימה.

נכון שמספרם של אלה לבדם לא מספיק בשביל להכריע (בתנועה של כ-140 אלף בעלי זכות הצבעה), אבל הם הפכו לאיקס-פקטור של הדילים השונים. מי שהשיג את תמיכתם, היה יכול להיות בטוח שהדיל שלו יגבר על זה של המחנות האחרים.

מקובל לגרור כאן כמעט כל נושא פוליטי למעבדת ה"שמאל-ימין", כדי לבחון את מידת ההזדהות או ההתנגדות שלנו לסוגייה. רק שההשפעה כאן היא לאו דווקא פוליטית אלא חברתית.

ראינו את זה כבר בסוגיית הגיוס, עת חברי כנסת מכהנים תקעו אצבע בעינם של מצביעי הליכוד, ברובם הגדול ציבור משרת ומוקיר את השירות - והצביעו בעד נוסחאות שמתעדפות השתמטות, תקציבים שנועדו לממן אותה - ושיא השיאים: הצעת החוק שנועדה לאפשר למשתמטים לזכות במעמד ייחודי שיוציא אותם מהכלל.

אם מישהו צריך רפרנס מביך במיוחד לנושא, הוא יכול למצוא אותו בישיבה שקיים השר מיקי זוהר, בשולי אירוע של מתפקדים חרדים לליכוד, שבו בדה סיפור שלא היה ולא נברא, על מעצר-כביכול של עריק בתוך כולל, שקומם אותו וגרם לו להתייצב לצד לומדי התורה...

אבל לא רק בסוגיית הגיוס ניכרה פגיעתם הרעה של הליכודניקים החדשים-חרדים, כי מבט חטוף ברשימת הליכוד המסתמנת, מגלה בה רק שתי נשים במקומות ריאליים: מירי רגב (על פי הידוע כרגע במקום השמיני) וטלי גוטליב (כרגע במקום ה-20).

סהדי במרומים שאין לי כוונה לפאר את פועלן של השתיים בכנסת היוצאת: אחת הייתה שרת התחבורה הגרועה ביותר בתולדות מדינת ישראל (וזה לא שאין תחרות), האחרת הורידה את השיח הציבורי לשפל חסר תקדים (גם כאן הייתה תחרות קשה). ובכל זאת - רק שתי נשים בעשרים המקומות הראשונים ברשימה של מפלגת שלטון לכנסת, בשנת 2026? הייתכן בכלל כדבר הזה?

הן אפילו יקדיש בנימין נתניהו אתת כל חמשת השריונים שטרם אייש פומבית לנשים (והרי ברור שלא כך יהיה), יגדל מספרן לשבע בלבד.

הנה לכם עוד חלקה טובה שהשחיתו הליכודניקים החרדים-חדשים: הדרת נשים ממרחב מקבלי ההחלטות. זה מתחיל במפלגות החרדיות עצמן, ממשיך בליכוד המתחרד"ל ומתבטא כמובן לא רק במושבים בכנסת וסביב שולחן הממשלה, אלא גם במספר האפסי של מנכ"ליות במשרדי הממשלה ומספרן הנמוך בחברות הממשלתיות.

כיוון שכך, אין מנוס מלהביט שוב ברשימת הליכוד המסתמנת ולצקצק בלשון בצער על דלות החומר שבה: התנועה הפוליטית הגדולה בישראל פחדה עד כדי כך מאנשים צעירים וערכיים שביקשו להזרים דם חדש לשורותיה, עד שנפלה כפרי בשל לידיהם של מי שהורידו על ברכיה את מי שהייתה פעם תנועה גאה, משתעבדת לערכיהם של מי שצריך לכנות בשמם המדויק: "המשתמטים-החדשים".