יוסף בן חיים מנהריה טען היום (שני) כי אירוע שהחל בהגעת שני שוטרים לביתו בשכונת עמידר הידרדר במהירות: הוא, רעייתו ובתו נאזקו, וחמשת הילדים נותרו בוכים ומבוהלים. לטענתו, נגד אשתו הופעלו שוקר וגז מדמיע, והוא הוכה כשהיה אזוק.
המשפחה דורשת בדיקה מקיפה ובלתי תלויה של התנהלות השוטרים במהלך האירוע החריג שהתרחש בביתה בשכונת עמידר ביום חמישי. לדבריה, יש לבחון בין היתר את תיעוד מצלמות הגוף של השוטרים ואת החלטות המפקדים לאורך האירוע. "אנחנו לא מבקשים נקמה אנחנו מבקשים תשובות", אמר בן חיים.
לדברי בן חיים, הכול התחיל סמוך לשעה 12:00, לאחר שבתו בת ה-18 וחצי, המתמודדת עם קושי נפשי ומטופלת תרופתית, התקשרה למוקד 100 וככל הנראה אמרה "הצילו" וניתקה, במהלך ויכוח משפחתי שגרתי.
שוטרים הגיבו במהירות ותוך כעשר דקות דפקו בחוזקה על דלת הבית. בן חיים הבהיר כי אינו מלין על עצם הגעתם: "אני שמח שהם הגיעו. זה מראה שהמשטרה מגיבה לקריאת מצוקה. אבל הם באו כביכול כדי לעזור ובסוף פירקו נפשית משפחה שלמה, כולל הילדים הקטנים". לטענתו, כאשר ביקש מאחד השוטרים לצאת, לדפוק מחדש ולהציג את עצמו כראוי, השוטר השיב: "אני אעשה מה שאני רוצה". מכאן, לדבריו, החל האירוע לצאת משליטה.
בן חיים טען כי ניסה לתעד את המתרחש, אך הטלפון נלקח ממנו פעמיים. "זה הבית שלי. ביקשתי ממנו להתנהג כנציג ציבור, כמו ששוטר צריך להתנהג. מהרגע הזה הדברים התדרדרו במהירות". לדבריו, "אם היו אומרים לי שאפשר למחוק את האירוע הזה מהנפש של הילדים בכך שאצית עכשיו את הבית, הייתי מוכן. הילדים לא מסוגלים לחזור הביתה. הם נמצאים כבר כמה ימים אצל קרובים במרכז".
הוא סיפר כי חמשת ילדיו בני 18 וחצי, 17, 13, שמונה ושש, היו עדים למעצר ולהפעלת הכוח. "תשמעו בסרטונים איך כולם צורחים. אחר כך אמר לי מפקד התחנה: 'ראיתי את הסרטון, איזו רמה גבוהה של ילדים יש לך'. אמרתי לו: תודה רבה, אבל בתמורה למה? השארתם להם טראומה בנפש. שיתביישו במה שעשו לילדים שלי".
בן חיים טען כי המעצר לא נבע מהאירוע שבגללו הגיעו השוטרים, אלא מהעימות שהתפתח לאחר כניסתם לבית. לדבריו, הוא נחשד בהפרעה לשוטר ורעייתו בתקיפת שוטר. "לא הייתה עבירה מקורית", אמר. "הם הגיעו בגלל המילה 'הצילו'. המעצר נולד מתוך התסריט שהשוטר עצמו בנה אחרי שהגיע לבית".
לדבריו, החוויה שינתה מן היסוד את יחסו למשטרה: "במשך 20 שנה הייתי אחד מהם. האמנתי במשטרה ושירתתי איתם. ואז, כשאני אזוק בתחנה, הסתכלו עליי כמו על כלב. אף אחד לא דיבר איתי ולא ניסה להבין מה קרה. ברגע שהגעתי להחזיר את הציוד, פתאום היחס כבר היה אחר. אבל בשבילי זה היה מאוחר מדי".
לדבריו, לאחר שהוציא את הטלפון הנייד כדי לתעד את המתרחש, אחד השוטרים לקח אותו והורה לו להפסיק לצלם. רעייתו, הסובלת לדבריו מקלסטרופוביה, נכנסה להתקף חרדה.
"הבנות בכו, הילדים צעקו וכולם היו מבוהלים", תיאר. לדבריו, הוא אף ביקש מהשוטר השני לעכב אותו, בתקווה שהוצאתו מהבית תרגיע את המצב, אולם נאזק והושכב על הקרקע בחצר, בעוד שוטרים וניידות נוספים הגיעו למקום.
בן חיים טוען כי רעייתו ביקשה מהשוטרים שלא לאזוק אותה בשל מצבה, אך הוטחה לרצפה. לדבריו, בשל הפחד וההשפלה איבדה שליטה על צרכיה, ובקשתה להחליף את בגדיה ולקחת את כיסוי הראש שלה לא נענתה כראוי. בהמשך, כך לטענתו, שישה שוטרים רדפו אחריה ברחוב.
"שוטר הוציא שוקר, והוציא גז מדמיע. נתנו לי מכות, שמו אותי על כביש רותח למשך עשר דקות, איגרפו אותי, קיללו אותי קללות מטורפות ברכב, קשרו אותי ארבע וחצי שעות בתחנה. אני זוכר את עצמי אזוק, על הכביש, חסר יכולת להתערב או להגן על המשפחה שלי, על אשתי", כתב.
לטענתו, גם בתו נאזקה בידיה וברגליה, אף שביקש מהשוטרים להתחשב במצבה. בנו בן ה-17, שיצא להביא לאמו היחפה כפכפים, אוים לדבריו בידי אחד השוטרים. בן חיים טען עוד כי בעת שהיה יחף ואזוק על הכביש ספג מכה חזקה בגבו. לאחר שהוכנס לניידת, לדבריו, אחד השוטרים קילל אותו ואף הסתובב ממושבו והכה אותו פעמיים בחזה.
"המראה הזה, כשאני כבול ורואה את אשתי נרדפת על ידי שישה שוטרים, הוא רגע שלא אשכח כל חיי"
בתחנת המשטרה, כך טען, הושאר במשך שעות כשידיו אזוקות מאחורי גבו, עד שהכחילו ונרדמו. רעייתו ובתו הוחזקו, לדבריו, כשהן אזוקות בידיים וברגליים. לדברי בן חיים, בני המשפחה ספגו בתחנה הערות פוגעניות וקללות, וכמה שוטרים אף אמרו לעברו את המילה הערבית "כחבה", "זונה". "היחיד שנתן לי מים ודיבר אליי בכבוד היה שוטר מכיתת כוננות המשרת עמי", שיתף.
הוא אומר כי לאחר כארבע שעות הוכנסו בני המשפחה לתאי מעצר. כשעתיים לאחר מכן, לטענת בן חיים, הגיע קצין החקירות הראשי בתחנה, התנצל בפניו והודיע כי בכוונתו לסיים את האירוע ולשחררם. בן חיים טען כי בתחילה ביקש להישאר במעצר ולהופיע בפני שופט כדי שהמקרה ייבדק, אך לבסוף הוא ורעייתו מסרו גרסאות ושוחררו לביתם.
בדרכם החוצה נפגשו השניים עם מפקד התחנה. לדברי בן חיים, המפקד שמע את טענותיהם ואמר כי התרחשו "מקרים מיותרים", אך תגובתו הותירה אותם בתחושה כי חומרת האירוע לא הובנה במלואה.
"לא מדובר רק בהתנהלות של שוטר כזה או אחר. מדובר במערכת שלמה", טוען בן חיים, שמכיר את התחנה מבפנים מעשרים שנותיו כמתנדב. "שעות עברו. אנשים ראו משפחה שלמה במצוקה, ילדים בוכים, אישה בחרדה, אישה ובת אזוקות בידיים וברגליים, ועדיין לא נמצא גורם אחד שעצר את האירוע ובחן את התמונה הכוללת".
המשפחה דורשת כי במסגרת הבדיקה ייאספו מצלמות הגוף של כל השוטרים, צילומי האבטחה בתחנה, דוחות הפעולה והמסמכים שנכתבו בזמן אמת. עוד היא מבקשת לברר מי הורה על האזיקה, מדוע הופעל כוח, מי קיבל את ההחלטות לאורך האירוע ומה נעשה כדי להגן על חמשת הילדים שנכחו במקום.
"אני מתנדב שנים רבות ותמיד האמנתי במשטרה, במערכת ובאנשים שמשרתים בה", כתב בן חיים. "אבל בתוך ביתי, מול אשתי, בתי וחמשת ילדיי, האמון הזה נפגע עמוקות. אנחנו לא מבקשים נקמה. אנחנו מבקשים תשובות".
אחרי 20 שנות התנדבות במשטרה: "גזרתי את התעודה, זרקתי אותה לפח"
יוסף בן חיים, שהתנדב במשך כ-20 שנה בכוחות המשטרה, סיפר כי כבר למחרת האירוע החליט לנתק את הקשר עם הארגון שבו האמין ושירת. לדבריו, לאחר לילה ללא שינה ראה את החבלות על גופה של רעייתו, והחליט להחזיר מיד את כל הציוד המשטרתי שברשותו.
"לא עצמתי עין כל הלילה", סיפר. "בשבע בבוקר קמתי, התקלחתי וראיתי את אשתי מתרחצת. ישבתי ובכיתי כשראיתי אותה מלאה בסימנים כחולים. פירקו לה את כל הגוף. האישה הצנומה הזאת, בת 50, כולה הייתה בצבע כחול".
לדבריו, מיד לאחר מכן אסף את כל הציוד שקיבל במסגרת התנדבותו: "לקחתי את כל הציוד המשטרתי שהיה לי, שכפ"ץ, מחסניות, הנשק וכל הציוד, ועליתי לתחנה. אמרתי להם: 'אתם צריכים להתבייש, כולכם'. אמרו לי להירגע, אבל לא רציתי להירגע. גזרתי את תעודת המתנדב שלי, זרקתי אותה לפח והחזרתי הכול. אחרי כל השנים האלה במשטרה, מבחינתי זה נגמר".
בן חיים הדגיש כי עד לאירוע לא הוא ולא רעייתו נעצרו או נחקרו מעולם. "אני מתנדב במשטרה 20 שנה. אשתי היא אם לחמישה, מוזיקאית שמנגנת בוויולה ומופיעה בתזמורת האנדלוסית במעלות. אין לה עבר פלילי, היא מעולם לא נחקרה ולא נעצרה. אבל אני אומר גם מעבר לזה: אפילו לביתו של העבריין הגדול ביותר לא מגיע שייכנסו כך ויחללו אותו מול ילדיו".
עורכת הדין אלינור טל, המייצגת את המשפחה, מסרה: "מדובר באירוע חמור ומזעזע של אלימות משטרתית ברוטלית, חסרת כל רסן ונטולת הצדקה, שבוצע בתוך ביתם המבצר של מרשיי ולעיני ילדיהם הקטנים".
לדבריה, "השוטרים שנכנסו לבית הפעילו כוח קיצוני ובלתי סביר בעליל. הם בחרו לאזוק בצורה משפילה את אם המשפחה, ואזקו את האב מול עיניהם הבוכות של ילדיו, מחזה מבעית שילווה את הילדים עוד שנים רבות. אם לא די בכך, האב ספג אלימות פיזית קשה שכללה אגרופים בגבו, ולאחר מכן הושאר כבול בתחנת המשטרה במשך ארבע שעות רצופות, תוך פגיעה קשה בזכויותיו ובכבודו כאדם".
עוד הוסיפה: "תפקידה של המשטרה הוא להגן על האזרחים, ולא להפוך למקור של טרור ואלימות קשה כלפי משפחות נורמטיביות. אנו לא נעבור על התנהלות פושעת זו שחורגת מכל חוק ונוהל. בכוונתנו לפנות עוד היום בתלונה דחופה למחלקה לחקירות שוטרים (מח"ש), ובמקביל אנו ננקוט בכל ההליכים המשפטיים והאזרחיים העומדים לרשותנו כדי שכל השוטרים שהיו מעורבים במחדל ובתקיפה הקשה הזו יתנו את הדין במלוא החומרה".
לדברי עו"ד טל, "הפיכת מושג 'המשילות' לכלי נשק שמופנה נגד אזרחים חפים מפשע, יהודים, אנשים נורמטיביים שתרמו ותורמים את חייהם ומרצם למדינה, היא עיוות מוחלט של החוק והסדר הציבורי. לא ל'משילות' מסוג זה התכוונו הדרגים המדיניים, ואין לאפשר מצב שבו שוטרים חשים כי הם חסינים מפני החוק ויכולים לנהוג כאחרוני העבריינים".
המשטרה: "החלה מהומה אלימה כלפי השוטרים"
ממשטרת ישראל נמסר בתגובה: "בניגוד מוחלט לנטען, ומטעמי צנעת הפרט, נציין כי מדובר בצוות שוטרים המצוידים במצלמות גוף, שהגיע לדירת מגורים לאחר שהוזעק אליה בעקבות דיווח שהתקבל במוקד 100 של המשטרה, אודות חשש לחיי אדם מתוך הדירה.
"עם הגעת הצוות לטפל באירוע, במטרה לשלול כל סכנה כפי שנמסר בקריאה, החלה מהומה אלימה כלפי השוטרים, באופן ששיבש את יכולתם לבדוק את הפרטים שלשמם הגיעו. "המעורבים בתקרית עוכבו לחקירה, שבסיומה שוחררו בתנאים. "נציין כי דיווח של תחנת המשטרה הועבר באופן יזום למח"ש, כמקובל בכל אירוע מעין זה. אי לכך, לא נוכל להתייחס מעבר למצוין עד לסיום בדיקתם ובהתאם לממצאים".
השאלון שיעשה לכם סדר - מי המפלגה שהכי מתאימה לעמדות שלכם?