מחקר חדש של HIT והאוניברסיטה העברית, חושף כיצד הבינה המלאכותית כבר משנה את שיטות ההערכה בבתי הספר: מורים רבים הציגו העדפה של מבחנים ועבודה בכיתה על פני מטלות ופרויקטים בבית, לצד הצגות בעל פה שבהן התלמידים נדרשים להוכיח מה הם באמת יודעים. כמעט 90% מהמורים שהתראיינו למחקר תיארו מצבים שבהם הם מגבילים את השימוש בבינה מלאכותית בהתאם למציאות שבה קשה יותר לדעת מי באמת עומד מאחורי העבודה שהוגשה.
המחקר, שפורסם בכתב העת Teaching and Teacher Education, נערך על ידי ד"ר מיטל אמזלג ופרופ' גילה קורץ מהפקולטה לטכנולוגיות למידה ב-HIT מכון טכנולוגי חולון, ועמרי הדר ופרופ' יפעת בן-דוד קוליקנט מבית הספר לחינוך ע"ש סימור פוקס באוניברסיטה העברית בירושלים. הוא מבוסס על ראיונות חצי-מובנים עם 24 מורים בחטיבות ביניים בישראל.
21 מתוך 24 המרואיינים/ות תיארו מצבים שבהם יש צורך להגביל או למנוע שימוש של תלמידים ב-GenAI - גם בקרב מורים שבמצבים אחרים דווקא משלבים את הטכנולוגיה בהוראה. כאשר חששו שה-AI יפגע במטרת המשימה, מורים תיארו העדפה של עבודה בכיתה במקום בבית, מבחנים במקום פרויקטים ביתיים והצגות בעל פה שבהן התלמיד נדרש להסביר בעצמו את מה שלמד.
הסיבה שחזרה באופן הבולט ביותר הייתה הרצון לוודא שההערכה משקפת את הידע והלמידה של התלמיד עצמו. החוקרים מכנים את השיקול הזה "פדגוגיה של חסימה": במקום להיות באופן גורף בעד או נגד AI, המורה בוחן האם השימוש בו במשימה מסוימת מקדם את מטרת הלמידה או מאפשר לתלמיד לעקוף דווקא את הפעולה שהוא אמור ללמוד לבצע.
כך, למשל, אחת המורות לספרות, ששילבה GenAI בחלק מתהליך הלמידה, סיפרה כי היא שוקלת להחליף חלק מהפרויקטים הביתיים בבחינות בכיתה, כדי שהתלמידים יידרשו להפגין בעצמם את הידע וההבנה שלהם.
מורה אחרת, לאנגלית, השתמשה בטכנולוגיה באופן נרחב: תלמידיה תרגלו אנגלית מדוברת באמצעות המצב הקולי של ChatGPT והיא יצרה צ'אטבוטים שסיפקו משוב המותאם לרמת הכתיבה של כל תלמיד.
אלא שכאשר המטרה הייתה לתרגל כתיבה עצמאית, היא הגבילה את השימוש ב-AI. בתחילת השנה ביקשה מכל תלמיד לכתוב טקסט ללא סיוע, כדי לקבוע את רמת הבסיס שלו ולהשוות אליה עבודות שיוגשו בהמשך.
המחקר מראה גם כי הסתייגות משימוש ב-AI אינה בהכרח תוצאה של חוסר היכרות עם הטכנולוגיה. אחת המשתתפות, מורה למתמטיקה בעלת תואר שני במדעי המחשב עם התמחות בבינה מלאכותית, סברה כי שימוש של תלמידים ב-GenAI עלול לפגוע בהתפתחות החשיבה המתמטית. מבחינתה, המאמץ שהתלמיד משקיע בדרך לפתרון הוא חלק מתהליך הלמידה עצמו.
בניתוח הראיונות זיהו החוקרים ארבעה דפוסים של חשיבה שהנחו את המורים: פיתוח חשיבה מסדר גבוה, שמירה על סמכות וגבולות בכיתה, הקניית ידע ואמינות המידע, וגמישות והתאמת ההוראה לצורכי התלמידים. עם זאת, החלוקה לא יצרה מחנות ברורים של "בעד" ו"נגד" AI: אותו מורה עשוי לשלב את הטכנולוגיה במשימה אחת ולהגביל אותה באחרת.
המחקר חושף גם את חוסר הוודאות שבו פועלים המורים. 15 מתוך 24 העלו דילמות בנוגע להתאמת ההוראה לעידן הבינה המלאכותית, 17 אמרו כי הם חשים שהאחריות לקבל את ההחלטות בנושא מוטלת במידה רבה עליהם, ו-11 תיארו תחושה שהם מתמודדים עם השינוי במידה רבה לבדם.
לדברי החוקרים, הכשרת מורים לעידן ה-AI אינה יכולה להסתכם בלימוד כלים חדשים. האתגר הוא לסייע למורים להחליט מתי הטכנולוגיה מאפשרת למידה טובה יותר ומתי היא מבצעת במקום התלמיד בדיוק את החשיבה או המיומנות שהמשימה נועדה לפתח. החוקרים מדגישים כי מדובר במחקר איכותני המבוסס על 24 מורים, שנועד לזהות דפוסים של חשיבה פדגוגית ולא לקבוע את שכיחותם בקרב כלל המורים בישראל.