הספירה לאחור בטהרן: הקיץ הלוהט שעלול להפיל את המשטר

עוד מראשית "שאגת הארי", הטענה המרכזית כאן הייתה פשוטה: אל תתרשמו מההצהרות הלוחמניות שמנפיק המשטר בטהראן. מתחת לרטוריקה המאיימת מסתתרת מצוקה פנימית חריפה - והיא זו שתכריע בסופו של דבר את המערכה. לא רק תכריע, אלא שתחת הקיץ הלוהט של 2026, מרחף סימן שאלה כבד ורציני על עצם יכולתו של שלטון האייתוללות לשרוד.

בשבועות האחרונים נראה שגלגל הפרשנות מסתובב, ויותר ויותר גורמים מצטרפים לתיזה הזו. אפילו הנשיא טראמפ כבר מדבר מפורשות על המצב הכלכלי באיראן ועל יתרונות המצור. מבט מעמיק באירועים האחרונים רק מחזק את המסקנה: המשטר נלכד בדילמה אכזרית שאין ממנה יציאה בטוחה.

כשמסתכלים על המספרים היבשים, מבינים עד כמה המערכת האיראנית נמצאת על סף שיתוק טוטאלי:

ברז הנפט נסגר: האי חארג', שדרכו עבר כ-90% מיצוא הנפט של איראן, משותק לחלוטין. היצוא האיראני הגיע ל"אפס טכני", מה שאילץ את המשטר לסגור באופן חירום ובולט את השאיבה בשדות הנפט ביבשה בשל חוסר במקומות אחסון. המכה הזו אינה רק כספית: ברמה הטכנולוגית, סגירת בארות גורמת לירידה בלחץ המאגרים ולזיהום מים פנימי. כדי לשקם אותן בעתיד יידרשו השקעות עתק וטכנולוגיה מערבית - שני דברים שאין כרגע לטהראן.

הקופה ריקה והאינפלציה משתוללת: היעדר הדולרים וההתרוקנות המוחלטת של רזרבות המט"ח הניבו אינפלציה חסרת תקדים של כ-300%. המטבע המקומי איבד כמעט לחלוטין את כוח הקנייה שלו, והמשטר מתקשה להזרים נזילות לבנקים ולשלם משכורות סדירות.

צמא, עלטה ומחסור בתרופות: הדוגמאות הולכות ומצטברות. מנכ"ל תאגיד המים במשהד הודיע על בצורת חמורה, כשמאגרי המים בסכרים צנחו אל מתחת ל-3% בלבד - וכל זה בשיאו של קיץ לוהט שבו הטמפרטורות בחלק מאזורי איראן נושקות ל-50 מעלות. במקביל, הפסקות חשמל יזומות הפכו לשגרה בכל הערים, וראש ארגון המזון והתרופות הודה פומבית במחסור קשה בתרופות מצילות חיים בעקבות חסימת נתיבי הברחה ומחסור במט"ח לייבוא חומרי גלם.

כשאין לציבור מה לאכול ואיך להתקרר, המשטר נלחם על חייו דרך הרתעה ואלימות:

שיא בהוצאות להורג: מתחילת 2026 הוצאו להורג לפחות 916 בני אדם (כולל עשרות באמצע אוגוסט בלבד). זהו אינו מקרה - זו מדיניות מכוונת שנועדה להרתיע, והיא משקפת חשש אמיתי וממשי מתסיסה עממית.

החמרת ענישה וסגירת המרחב הציבורי: לצד החמרת הענישה נגד מנהיגי המחאות מינואר, המשטר החל לסגור בתי קפה ומקומות מפגש של צעירים בערים הגדולות מחשש להתארגנויות פוליטיות. מי שנתפס מחזיק או מוכר ציוד לווייני של סטארלינק נשלח לעונשי מאסר בפועל.

חנק דיגיטלי: מדיווחים העולים מדיונים בדלתיים סגורות עולה כי גורמים במשטר דוחפים להגביל את הגישה לאינטרנט ל-10%-12% בלבד מהאוכלוסייה.

המצוקה הכללית מחלחלת עמוק גם למערכת הביטחון, והצעדים האחרונים של טהראן מעידים על היסטריה:

שידוד מערכות בצמרת: בשבוע האחרון בוצע לראשונה איחוד של המטה הכללי של הכוחות החמושים (הצבא הסדיר - ה"ארטש") עם מפקדת "חאתם אל-אנביא" של משמרות המהפכה. מוחסן רזאי הוחזר לראשות המל"ל, אחמד וואחידי מונה רשמית למפקד משמרות המהפכה, וחוסיין טאאב מונה למפקד הבסיג' - המיליציה העממית האחראית על הדיכוי האכזרי ברחובות.

קדחת תרגילים והיערכות חירום: במהלך השבוע החולף בלבד ערכו משמרות המהפכה 3 תרגילי טילים, והצבא הסדיר הוסיף עוד כ-4 תרגילים משלו. בלילה האחרון דווח על תרגיל טילים בדרום-מערב טהראן שלווה בהפסקות חשמל נרחבות בבירה. המשטר, ככל הנראה, מעביר את כל המערכות האזרחיות והביטחוניות למתכונת חירום מלאה.

תאים חשאיים בעיראק: כדי לעקוף את דרישת ראש ממשלת עיראק (בגיבוי אמריקאי) לפרק את המיליציות הפרו-איראניות, משמרות המהפכה מקימים בשטח עיראק תאים חשאיים קטנים המוכפפים ישירות לפיקוד איראני. המטרה: לשמור על אופציה לפגיעה ממוקדת בתשתיות אנרגיה ובבסיסים אמריקאיים.

הכפפת הצבא הסדיר ("הארטש") למנגנוני משמרות המהפכה היא אירוע דרמטי. בניגוד למשמרות המהפכה שהוקמו כזרוע אידיאולוגית להגנת השלטון, הצבא הסדיר מבוסס על חיילי חובה מכל שכבות העם, הסובלים בעצמם מהמצוקה הכלכלית. המהלך הזה מבטא חשש אמיתי של המשטר מאי-נאמנות: בטהראן מבינים היטב כי ברגע של התקוממות עממית נרחבת, יחידות צבא סדיר עלולות לסרב לירות על מפגינים - ואולי אף להפנות את נשקן נגד מנגנוני הדיכוי.

בזמן שאיראן נחנקת, הממשל האמריקאי מנהל אסטרטגיה מחושבת היטב. בעוד טהראן משותקת, ארה"ב ובעלות בריתה במפרץ מצליחות להזרים נפט דרך מצר הורמוז (כמעט 9 מיליון חביות ביום) ובאמצעות צינורות עוקפים, ומגיעות לסך כולל של כ-15 עד 20 מיליון חביות ביום.

זהו נתון קריטי שמנפץ את הקונספציה האיראנית. התפיסה בטהראן לאורך השנים הייתה: "אם אנחנו לא נמכור נפט - אף אחד לא ימכור, והעולם יטבע במחירי דלק". הצלחת ארה"ב לשמור על זרימת 15-20 מיליון חביות ביום מוכיחה שהאיום האיראני נוטרל, והשאירה את המשטר בטהראן ללא קלפי מיקוח - וללא חמצן.

סא"ל במיל' עמית יגור, לשעבר סגן ראש הזירה הפלסטינית באגף התכנון של צה"ל, ובכיר במודיעין זרוע הים