כמה אנשי צוות בנושאת המטוסים האמריקנית אברהם לינקולן ניסו לקפוץ מסיפונה על רקע שחיקה נפשית ותשישות במהלך פריסתה הממושכת במזרח התיכון. בעקבות הלחץ מצד המשפחות, הבהירו בכירי הצי כי קבוצת התקיפה של נושאת המטוסים תאודור רוזוולט נערכת להחליף את הלינקולן - אך לא מסרו מתי יתבצע החילוף, מטעמי ביטחון מבצעי.
לפי דיווח ב־Military Times, אנאבל לומה, שבעלה משרת בנושאת המטוסים, סיפרה כי הוא ניסה לקפוץ מהסיפון לאחר שמשימותיו הוארכו שוב ושוב. מאז המקרה הוא נמצא תחת השגחה רפואית, והקשר בינו לבין משפחתו מצומצם.
"הוא מפחד", סיפרה לומה. "הוא חושב שהוא ישוחרר מהצבא בקלון, ושרק מפני שנשחק - קריירה של 13 שנים נהרסה ברגע. זה לא הוגן ולא נכון. זה לא הדבר שהוא צריך לדאוג לגביו עכשיו". לדבריה, לאחר התקרית התקשרה אליה נציגת המשפחות של נושאת המטוסים, אולם בשבועות האחרונים לא יצר עמה איש מהצי קשר.
במקרה נפרד, איש צוות שהיה במשמרת הבחין בחברו מתכונן לקפוץ מהסיפון. לדברי אשתו של המלח, מריה רודריגז, בעלה קרא לעברו, תפס בזרועותיו ומשך אותו בחזרה אל הסיפון. שלושה מלחים נוספים ששמעו את המהומה הגיעו לסייע. "הוא אמר שמעולם לא הרגיש אדרנלין כזה, ושהוא אסיר תודה על שהצליח להגיע אליו בזמן ולמנוע ממנו לקפוץ", סיפרה. לדבריה, לא ידוע לה מה עלה בגורלו של איש הצוות לאחר מכן.
גם העיתון הצבאי Stars and Stripes דיווח כי מלחים בנושאת תיארו מקרה שבו אנשי משמרת מנעו מאיש צוות לקפוץ מהסיפון. לא ברור אם זהו מקרה נוסף או אחד המקרים שתוארו ב־Military Times. הצי האמריקני לא מסר כמה אנשי צוות ניסו לקפוץ או לפגוע בעצמם במהלך הפריסה.
כ־5,000 מלחים ונחתים משרתים על סיפון הלינקולן, שיצאה למשימתה ב־21 בנובמבר ומסייעת זה יותר משמונה חודשים לפעילות הצבאית האמריקנית במזרח התיכון נגד איראן. פריסתה הייתה אמורה להסתיים במאי, אך הוארכה ללא מועד חזרה פומבי.
יותר מ־200 בני משפחה השתתפו בשבוע שעבר במפגש בסן דייגו עם ממלא מקום מזכיר הצי האמריקני, האנג קאו. במפגש נוסף שנערך באותו ערב באופן מקוון העלו המשפחות חששות ממצבם הנפשי של אנשי הצוות, מהתשישות המצטברת ומהפגיעה בבטיחותם. במהלך המפגש מסר קאו כי הצי נערך לשלוח את קבוצת התקיפה של תאודור רוזוולט כדי להחליף את הלינקולן, אך גורמים רשמיים סירבו למסור לוח זמנים.
סגן האדמירל ג'וזף קייהיל, מפקד כוחות השטח של הצי, הודה בעומס המוטל על אנשי הצוות ועל משפחותיהם. "אנחנו שומעים אתכם היטב בכל הנוגע להשפעה על המשפחות, על אנשי השירות ועל יכולתנו ארוכת הטווח לשמור על בריאות הכוחות", אמר. הוא ציין כי על כלי השיט מוצבים יועצים להתמודדות עם פריסות ממושכות ואנשי דת, וכי פועלות ועדות שתפקידן לזהות גורמי סיכון לרווחת המלחים.
בני המשפחות מתחו ביקורת גם על תנאי השירות ועל הקושי לקיים קשר רציף עם יקיריהם. הם סיפרו על אנשי צוות מותשים ומדוכדכים, המודאגים מצרכים בסיסיים כמו מזון, כביסה ותנאי מחיה הולמים.
מנואל גווארה, שבנו משרת בלינקולן, אמר כי בשיחתם האחרונה הוא נשמע מותש, מדוכדך ומודאג. "אני לא רוצה לחשוש שתנאי הפריסה הזאת יכריעו את הבן שלי ושהוא לא יחזור הביתה", אמר. "זה נטל בלתי נסבל על לבי".
לומה, שבעלה עדיין נתון להשגחה רפואית, נותרה לטפל בשלושת ילדיהם. "אני מנסה לשמור על פנים שמחות למען הילדים", סיפרה. "הם קטנים, הם מתגעגעים לאבא שלהם ורק רוצים לדעת שאימא ואבא בסדר. אני לא יכולה פשוט לדאוג ולהתפרק, אף שזה מה שאני רוצה לעשות בכל יום".