מה תרגלו המחבלים בעזה, בעוד צה"ל צופה בהם ונמנע מלהתערב?

אירוע ביטחוני חריג התרחש השבוע ברצועת עזה - ככל הנראה "תרגיל" בהשתתפות עשרות מחבלי חמאס. למה "תרגיל" במירכאות? כי אחרי 7 באוקטובר אין יותר תרגילים או "מודלים", היחס לכל התארגנות שכזאת צריך להיות כאל פשיטה אפשרית שתכליתה רצח של ישראלים.

אם כך, למה לא סוכלה אותה "פעילות חריגה"? כי ישראל נדחקה לפינה מאוד לא נוחה ברצועת עזה - עוד הרבה לפני שנדרשים לשאלה מי אשם בכך.

מצד אחד, ישראל מחויבת לתהליך מדיני שעלולות להיות לו השלכות ביטחוניות חמורות, יש שיאמרו אפילו התנעת הספירה לאחור לקראת טבח נוסף.

מצד שני, לפחות על פי מה שידוע לציבור (סייג חשוב כשדברים נסגרים בין מנהיגים שלא תמיד נאמנים לאמת), יש בתהליך הזה כמה התניות שיכולות למנוע הידרדרות ביטחונית, כמו הדרישה מחמאס להתפרק מנשקו, במקביל לנסיגה ישראלית.

ייאמר מיד: חלק מהביקורת משורות האופוזיציה, נגוע בצביעות. למה? כי הדרישה להחזרת החטופים הסתיימה תמיד בצמד המילים "בכל מחיר" - בעוד שעתה מתלוננים על המחיר...

כנראה כבר שכחו את התרוממות הרוח שאחזה בישראל ביום השחרור, אולי היום היחידי של שמחה אמיתית שהקיפה את כל חלקי העם, בכמעט שלוש שנים של מלחמה.

אבל גם אחרי שנותנים לממשלה את ההנחה המשמעותית הזאת, קשה להבין מה בדיוק ישראל רוצה מעצמה, מאויביה או מהמתווכות שנמצאות עתה בעזה בצורת "מועצת השלום" - נמצאות כדי להישאר.

בכל יום שעובר מתרחב הפער בין ההצהרות הפומפוזיות למציאות העגומה בשטח, לא רק בעזה. הלילה למשל התייחסו בבית הלבן לדברי הרהב של שר הביטחון, להלן ה"משוריין" ישראל כ"ץ, לפיהם צה"ל ישהה בלבנון "ללא הגבלת זמן". בשפה דיפלומטית הבהירו בוושינגטון כי "הדברים מנוגדים לרוח ההסכם".

אם לתרגם לשפה לא-דיפלומטית, הרי שהמשמעות היא: "שתוק טיפש, אפשר לחשוב שאתה מחליט". זה עגום, אבל זו המציאות שאליה נקלעה ישראל אחרי שלוש שנים של לחימה - תלות מוחלטת בעמדה הנגזרת מהאינטרס האמריקאי: באיראן כמו בסוריה ובלבנון כמו בעזה.

נחזור לאירוע הביטחוני בעזה, שכן הוא סנונית המבשרת את כוונת חמאס: לא שיקום של עזה, אלא המשך המלחמה מול ישראל.

ספק אם היה בכלל גורם ישראלי שסבר מלכתחילה שחמאס יתפרק מרצונו מנשקו ויהפוך מארגון טרור לסוג של ויצ"ו עזתי, אבל גם אם היה מישהו נאיבי דיו, נדמה שפעילות הארגון בשטח המצומצם שנמצא תחת שליטתו, מדברת בעד עצמה.

אמרנו שישראל נדחקה לפינה? ובכן אולי כדאי לנסח מחדש: ישראל דחקה עצמה לפינה - ובאופן מדהים, עודה דוחקת את עצמה לשם.

למה? כי לא בפעם הראשונה נקלע האינטרס הלאומי של ישראל למסלול התנגדות חזיתית עם האינטרס הפוליטי של מנהיגיה.

דמיינו שישראל הייתה אומרת משהו כמו: אנו מחויבים לפתרון של שלום, ברוח הנקודות עליהן מסתמך ההסכם - ונפעל ליישומו כך שכל צעד בונה אמון של חמאס, כמו התפרקות הדרגתית ופירוז הרצועה, ייענה בנסיגה ישראלית.

האם היה נגרע משהו מיכולתה של ישראל להגן על עצמה? להפך - מעמדה בינלאומית משופרת, שמכירה בישראל כמדינה שוחרת שלום ולא מדינה הששה אלי קרב, היה נוח יותר להציג מקרים של סרבנות חמאס כהפרות של ההסכם.

זה לא היה משנה את המילים, אבל איזה הבדל במנגינה: שיר לשלום במקום מארש צה"ל.

הוא הדין בלבנון - במקום לקשקש על נוכחות ללא גבולות בדרום לבנון, ישראל הייתה יכולה להגן על האינטרס הביטחוני שלה בשטח, בעודה מפריחה הצהרות שכולן מתק שפתיים, אודות תקווה להסדר מדיני עם לבנון ריבונית, שבה חיזבאללה אמור (תיאורטית כמובן) להעביר את הנשק לידי צבא לבנון.

כאמור, הסיכוי שדבר כזה היה קורה בפועל הוא כמעט אפסי, אבל ישראל הייתה עוברת מפוזיציה של מדינה פולשת לתחומה הריבוני של מדינה שכנה, למי שרק מחכה שהצד השני ימלא אחר התחייבויותיו כדי שתוכל להגיע ליום המיוחל שבו תוכל להחזיר את צבאה ארצה.

במקום זה קיבלנו בתחילת השבוע את הנאום הלוחמני של נתניהו לפיו ישראל דוחה על הסף את התכנית (שלה התחייבה כבר) בעזה - ובהמשך השבוע את הקשקוש התורן של שר הביטחון על שהות ללא הגבלת זמן בלבנון.

החמור הוא שככל שההצהרות לוחמניות יותר ומתלהמות יותר, כך רב הפער שביניהן להנחיות שניתנות לדרג הצבאי.

צה"ל רצה להגיב בחומרה על הפרה בוטה של הסכם הפסקת האש מצד חיזבאללה? הדרג המדיני בלם אותו (לפי בקשת נשיא ארה"ב, שכמוה כהוראה).

צה"ל מזהה התארגנות חריגה של עשרות חמושים, שמעליה מהבהב כשלט ניאון הכיתוב "7 באוקטובר"? שוב, ידיו כבולות בהוראת הדרג המדיני.

ובחמאס רואים את המראות, בחיזבאללה שומעים את הקולות - והעימות הבא יתחיל, מבחינת שני ארגוני הטרור, מעמדה משופרת.

כל זה להזכירנו, בגלל רטוריקה מתלהמת, שכל תכליתה הוא לקרוץ לבייס בדעת הקהל בישראל ושהפכה את ישראל משותפה לחתירה לשלום, למדינה שיש לרסן, בפקודה.

זה בלתי נתפס, אפילו מחריד, כיוון שהרטוריקה הזאת, שתביא אולי עוד מנדט למחנה הפוליטי או אולי תמנע סדקים ב"בלוק", גובה כבר עתה את מחירה בשטח: ה"מודל" שביצע חמאס אתמול הוא הפשיטה הרצחנית של מחר והעובדה שידי צה"ל כבולות מכדי לקטוע אותו בעודו באיבו, היא רק בגלל קשקושי הרהב של ראש הממשלה ושר הביטחון.

הנה כי כן, למילים יש לפעמים כוח להרוס - ביטחון ישראל נופל לפער המתרחב מדי יום בין מה שבפה למה שבשטח.