רצינו מדינה אחת, נותרנו שבטים שכל אחד מהם עושה מה שבא לו

נכון לכתיבת שורות אלה, עוד לא פונו מי שמוגדרים בתקשורת בשם "קיצוניים יהודים" מהכפר קוסרה. צה"ל אמנם ניסה לפנותם, אם כי בעדינות לא אופיינית - ולראייה, הסככה אולי פורקה, אבל המתנחלים לא פונו.

איך אפשר לצפצף ככה על החוק ועל הריבון בשטח, אלוף הפיקוד? מתברר שקלי קלות - בעיקר כשהמתפרעים יודעים שיזכו לגיבוי מבני בריתם במערכת הפוליטית, בטח ערב פריימריז בליכוד. גם המשטרה לא תתערב, הן השר הממונה עליה הוא "אחד משלהם", בעצם - אין כאן אפילו צורך במירכאות.

לפני כמה ימים, בצפון הארץ, עשו כמה קיצוניים אחרים (משולי אותו מחנה פוליטי) ניסיון להתנחל מעבר לקו הגבול. שם הפינוי היה כרוך כבר בסיכון חיי אדם, מילא של אותם עבריינים (שילכו לאלף לבנון וסוריה), אבל גם של חיילי צה"ל.

קל להאשים את הימין הקיצוני - ואכן יש לו רזומה עשיר של מתיחת גבולות החוק ואף מעבר לכך, אבל בצד הלא נכון של החוק, היו בעבר נכים שהפכו לפנתרים וחסמו כבישים וצמתים, היו הפגנות אלימות של בני העדה האתיופית (אחרי הירי שגרם למותו של סולומון טקה), הייתה את מחאת קפלן, את מחאת משפחות החטופים ועוד.

על כל אלה נוספו, בעיקר בשנה האחרונה, הפגנות החרדים. בהתחלה ניסו למכור לנו שמדובר בקומץ (ממש כמו עם צעירי הארגון המכונה "תג מחיר"), אחר כך טענו שמדובר רק בפלג הירושלמי - ועתה נדמה כי המחאה מחלחלת בהצלחה גם למיינסטרים החרדי.

לא תמיד צריך לסגור כביש: לפעמים אפשר לנסות ולמנוע פתיחה של מרכז ספורט, כמו בבית שמש, בגלל מתחמים מעורבים לנשים וגברים (על אף שהמקום התכוון להקצות מראש פרק זמן בלתי מבוטל לפעילות בהפרדה), או לסלול איזו מדרכה עוקפת אי-צניעות בטבריה.

למפגינים, מכל הסוגים והמינים, יש טענות שנשמעות מצוין: הנכים נאבקו על הזכות להתקיים בכבוד, בני העדה האתיופית מחו נגד מה שמכונה בלשון מכובסת "שיטור יתר" - או אם להיות מפורש יותר: נגד אלימות משטרתית על רקע גזעני.

ומה נגיד על תנועות המחאה שזכתה לשם הכולל "קפלן"? גם שם נלחמו על ערכים, על מה שפירשו המוחים כפגיעה אנושה בדמוקרטיה הישראלית.

ומה נגיד על משפחות החטופים? היש סיבה טובה יותר למחאה מהחובה למצות כל מהלך שעשוי להביא לשחרור יקיריך שסובלים התעללות ורעב מידי אויב אכזר?

האזרח הישראלי מהזרם המרכזי, מביט בכל אלה ומגרד בראשו במבוכה: הוא לא עוין את מפעל ההתנחלות (כך על פי כל סקר), אבל בטוח שימין קיצוני שמפעיל טרור, עוד עלול להמיט חורבן על ישראל.

הוא בוודאי שלא עוין נכים - ומבין שרבים בהם נקלעו למצוקה קיומית קשה. הוא גם מבין לליבם של בני העדה האתיופית וברובו (שוב, על פי הסקרים).

גם את ה"קפלניסטים" הוא מבין היטב. כלומר, הוא מסכים שנדרשת רפורמה הגונה במערכת המשפט, אבל באותה נשימה מבין שהמהפכה המשפטית שהובילו נתניהו ולוין, נועדה לא למערכת המשפט בכללה, אלא למשפט אחד ויחיד...

ישראל ישראלי הוא רחמן בן רחמנים, הוא מבין ללב כולם, אבל הוא לא יכול יותר עם מציאות שהפכה לאנרכיה, כאשר איש הישר בעיניו יעשה.

הוא מסכים שהזכות למחאה היא זכות יסוד בדמוקרטיה, אבל הוא לא מבין באיזו זכות חוסמים את דרכו בכביש בדרך לאסוף את הילדים מהגן, לבדיקה רפואית, לחופשה בנתב"ג או להופעה בפארק.

לישראל אין חוקה, מה שמהווה פתח לצרות צרורות, אבל הבעיה שגם החוקים שכן יש לנו, אינם נאכפים ביעילות. התפיסה של הישראליות (ולפעמים גם של היהדות) הפכה למשחק סכום אפס, משמע - המחנה שלי מפסיד בכל פעם שבה המחנה האחר מרוויח, והעובדה שאף צד למלחמת האחים הקרה הזאת אינו מוכן לוותר, מייצרת דינמיקה של היפרדות (במדינה צפופה מדי לקנטוניזציה).

שבטים היו בעם ישראל מאז ומעולם, לא רק בתקופת המקרא, אלא אף לאחר שיבת ציון והקמת מדינת ישראל (די אם ניזכר ב"נאום השבטים" של הנשיא לשעבר, ראובן ריבלין, ב- 2015), אבל כמעט תמיד שרה על כולם מוראו של החוק, בעוד שעתה נראה שאין יותר כללי משחק.

מתנחלים קיצוניים מטילים מצור על כפר ערבי - ולועגים (במקרה הטוב) לצה"ל, חרדים (קיצוניים?) מטילים וטו על חוקי המדינה וחוסמים ציר תנועה מרכזי רק מפני שעריק מצה"ל (אפילו אינו לומד תורה!) נעצר על פי חוק...

ומה באשר לתנועות המחאה המזוהות עם השמאל והמרכז? ובכן הן מחרישות, לפי שעה, אבל פחות מהכאה על חטא חסימת הכבישים ויותר מתוך תקווה שהן (בהכללה) עומדות לנצח בבחירות...

הנה כי כן, הכל מתרכז לקלפי, אולי המקום היחיד שבו האזרחים יכולים להשפיע באמת (ובעיקר באופן חוקי ויעיל בהרבה). לכן מוטב שראש הממשלה הבא, יהיה אשר יהיה, ירשום משימה ראשונה לממשלתו: להשיב את שלטון החוק.

משילות במגזר הערבי? רעיון נהדר, אבל קודם שיתחילו בצומת גהה.