בניסיון למנוע את המשך הסלמת הסערה הדתית-חברתית המסעירה את טבריה ואת הארץ כולה, החלה בימים אלה עיריית טבריה בסלילת "מדרכה כשרה" ייעודית בשולי הכביש, בצד המרוחק מרצועת החוף. הנתיב החדש נועד להבטיח פתרון מעשי עבור מי שחושש להיחשף למראות "לא צנועים" בחוף הכנרת, ולאפשר מעבר בסמוך מבלי להיחשף לחוף המעורב שבו מבלים גברים ונשים יחד, בלבוש לא צנוע.
הצעד העירוני יוצא הדופן מגיע בעקבות הסלמה במאבק על "חוף הטרפז", חוף הרחצה המעורב החדש שנחנך לאחרונה בכניסה הדרומית לעיר. המבנה הטופוגרפי באזור, שבו המדרכה והכביש שולטים וצופים מלמעלה על קו המים, הפך לטענת גורמים חרדיים למכשול צניעות חמור עבור רבבות המאמינים ותלמידי הישיבות המגיעים לאתרים הקדושים בטבריה, בהם ציוני הקבר של רבי מאיר בעל הנס, הרמב"ם, יוחנן בן זכאי ורבי עקיבא.
הדרך הקצרה והמוכרת, המוליכה מתוככי העיר דרומה לציון קבר רבי מאיר בעל הנס, לאורך כארבעה קילומטרים וחצי בלבד, הפכה למוקד המאבק. המתח המקומי חצה לאחרונה את גבולות העיר והפך לוויכוח ארצי, לאחר שבכרוז שפורסם בריכוזים החרדיים תחת הכותרת "אזהרה חמורה למען קדושת המחנה", הורתה הנהגת הרבנים על איסור גורף לעבור בציר החוף הסמוך ל"טרפז".
הרבנים קראו לציבור לנסוע בדרך חלופית ועוקפת דרך רכס פוריה - הנחיה שמשמעותה המרת נסיעה פשוטה של דקות ספורות במסלול ממושך של כ-30 קילומטרים. "ושומר נפשו ונפשות בני ביתו לא יעבור על פתחה של עבירה רח"ל, עד שיתוקן הדבר ויאושר על ידי הרבנים", נכתב בכרוז, תוך ציון המקור התלמודי "אי דאיכא דרכא אחרינא" - אם יש דרך אחרת - לצד קריאה למוסדות החינוך והקייטנות להימנע לחלוטין מהבאת קבוצות בציר זה.
תחילת המאבק הייתה דווקא בקריאות לפשרה מתוך מועצת העיר. שמעון כהן, חבר הקואליציה העירונית מטעם סיעת "מאמינים בטבריה", הציע מלכתחילה פתרון של הסתרה ויזואלית: "באנו בדרישה, בקשה צנועה, לא יותר: לא ביקשנו לסגור את החוף בשבת או בחגים. ביקשנו שתהיה מחיצה יפה, סוג של פרחים או שיחים שתפריד בין המדרכה לחוף. אל תכפו עלינו לראות דברים שאנחנו לא רוצים לראות. העיר של כולם".
אלא שהרוחות הסלימו במהירות, ורבנים מקומיים, ובהם הרב יקותיאל אוהב ציון ממקורביו של הרב דב קוק, הגיעו למקום ושיגרו אזהרות חריפות בטענה כי במקום שבו יש אי-צניעות אין שמירה, וכי מראות אלו קשורים ישירות למצב הביטחוני והבטיחותי.
מעיריית טבריה נמסר בתגובה: "העיר טבריה פעלה לאורך עשרות שנים תוך שמירה על הסטטוס קוו במרחב הציבורי - בדגש על אזורי התיירות, כך היא פועלת כיום ותמשיך לפעול גם בעתיד. חוף הטרפז שנפתח לרווחת הציבור עם תחילת עונת הרחצה הנוכחית, הפך למוקד בילוי ופנאי עבור מאות רוחצים הפוקדים אותו בכל זמן נתון".
בעירייה הוסיפו: "מתוך כוונה לאפשר לציבור הדתי חופש תנועה לאורך הטיילת המרהיבה שבנינו לאחרונה ומבלי שהחוף ייפגע באמונתם, הוחלט על בניית מדרכה בצידו השני של הכביש - כפי שקיים בכל מקום בארץ. אין כל סיבה להתנצל או להרגיש כאילו ונעשה פה מהלך שאינו נכון - ההיפך הוא הנכון. המרחב הציבורי שייך לכל התושבים ולכל מאות אלפי האורחים הפוקדים את העיר טבריה לאורך כל השנה - וחשוב שכולם יחושו בו בנוחות".
מבונות אלטרנטיבה נמסר: "היום זו מדרכה עוקפת, ומחר מה? כשאין גבול ברור בין התחשבות באמונה לבין עיצוב המרחב הציבורי לפי נורמות צניעות, נפתח פתח מסוכן לכניסה לא מבוקרת שלהן לחיים של כולנו. אנחנו מכבדות את זכותו של כל אדם לחיות על פי אמונתו, אבל בלי קווים ברורים, ההתחשבות של היום עלולה להפוך לצונאמי של שליטה, שבסופו נשים הן אלו שיידרשו להיעלם מהמרחב הציבורי."
מדרכת הצניעות החדשה אינה הפעם הראשונה שבה בניית תשתיות תחבורה בטבריה מחייבת פתרונות הלכתיים מורכבים ופרויקטים הנדסיים מיוחדים. לפני כ-15 שנה, כשהורחב כביש ברחוב ראשי בעיר, נעקרו עצי אקליפטוס ופיקוס גדולים, בני עשרות שנים, כדי לסלול "כביש כוהנים" במקום.
במסמכי העירייה מאותה תקופה נכתב כי "טבריה היא עיר עתיקה בת למעלה מ-2,000 שנה... בטבריה יש בתי קברות המכסים את מרבית השטח סביב העיר העתיקה. כתוצאה מכך כוהנים לא מוכנים להשתמש בצירי התנועה בטבריה באזור מרכז העיר. ממשלת ישראל החליטה לתקצב פרויקטים לסלילת כבישים הלכתיים כדי לאפשר מעבר כוהנים".
עוד לפני כן נסללו בטבריה שני כבישים דומים, המבוססים על אותו פתרון הלכתי: בכביש 90, מתחת לבית העלמין הישן, וברחוב יוחנן בן זכאי, המצטלב עם רחוב הירדן. הטכניקה ההנדסית של הקמת "חללי כוהנים" מאפשרת לכוהנים לנסוע מעל שטח שמתחתיו נתגלו קברים עתיקים, באמצעות הנחת שתי שכבות של קורות בטון בצורת האות ח' מוארכת על פני משטח בטון שנוצק מעל הקברים. מתוך החלל שנוצר בין שכבות הבטון החלולות נמתח צינור החוצה כדי למנוע את איטום החלל, ומעל הקורות נסלל הכביש והופך לכשר למעבר כוהנים.