"הפנטזיה שבה אתם מדפדפים בעצם לא באה להחליף שום הרגלי קריאה שלכם, אלא לגרום למימיקה שונה על הפנים כשאתם מדפדפים בעיתון, שתהיה שונה ממה שהתרגלתם אליו עד היום, ובמיוחד בתקופה האחרונה. לא עוד הבעות זעם, כאב דם ושחור. קצת חיוך, הצצה, ביס מהפנטזיה. הרי זה הקטע, לא?"
(עדי ברקן, דבר המו"ל, "ביקיני", גיליון מספר 1)
"ביקיני", המוצר החדש מבית היוצר של עדי ברקן - צלם וסוכן דוגמניות - עשוי באופן מפתיע מנייר ולא מבשר אדם; וזה לא שברקן נכנס להרפתקה הזאת כדי לשכלל את עסקי שוק הבשר שלו, הוא פשוט רצה לסייע בשיפור מצב הרוח הלאומי, בייחוד עכשיו בגלל המצב. נכון שהרבה יותר מתאים לו "להיות עכשיו בקריביים, על החוף, כוס יין ביד אחת, ולנסות להתמקד בחיפוש אחר המגה דוגמנית הבאה" (שם), אבל הוא דווקא בחר להישאר כאן ולעשות שירות לציבור: לאפשר ביס מהפנטזיה. לכן חצי מהמגזין שלו מוקדש למוצריו האנושיים, בביקיני, בשלם ואפילו בעירום מטושטש, פרויקט מצולם של המאושרות שזכו להשתתף בתחרות נערת הביקיני. הנוגסים בפנטזיה הם שיקבעו מי תהיה המאושרת. אין ספק, ברקן טוב ליהודים.
האתנחתא המיידית בין נערות הביקיני היא כוכבת הביקיני אורלי ויינרמן, כנערת אמצע בלתי נתלשת. אכן חשיפה, כי אף פעם לא ראינו את הציצים של ויינרמן. טוב, לפחות אנחנו מגלים שהיא אוהבת שירה ושרמבו הוא המשורר האהוב עליה - אולי לזה התכוונו כשכתבו "חשיפה" בשער?
המו"ל ברקן לא מסתפק רק באטרקציות הוויזואליות הרבות שבאמתחתו. לפני נערות הביקיני ואחריהן מוקדש המקום ללא מעט מלל, לגמרי לא פנטסטי ודי סטנדרטי לז'אנר עיתוני הנשים ומוספי המשפחה. אפשר למצוא שם ראיון עם הנסיך מבית משפחת המלוכה האיטלקית הגולה שלא מרגיש אחריות גנטית לשואה, טיפים של שני הומואים על איך לענג גברים (למצוץ בלי שיניים, לא לעשות ביד כי זאת אמנות גברית ולא להסס להחדיר אצבע, עדיף אגודל ועם ציפורן גזורה, לפי הטבעת שלו), כתבה על אלמנות דרוזיות שלא התחתנו בשנית ובכך גזרו על עצמן חיים של פרישות, ראיון עם טרנסקסואל מהסוג הפחות נפוץ אשה שרוצה להפוך לגבר ראיון עם המעצב של קסטרו מן, שאוהב שגבר נראה כמו גבר, הסבר של פסיכולוגית על תסביך אדוניס ההפרעה של הגברים בשנות האלפיים - והיכרות עם שלושה גברים שהם גברים, כלומר עובדים בעבודות פיזיות. אה, ויש מהדורה משופרת של משחק סולמות וחבלים, תחזית אסטרולוגית בענייני השמנה (לבני מזל טלה יש חילוף חומרים רצחני, לכן הם רזים) וטור אישי של צופית גרנט, שהגיעה לאיזושהי הארה במדבר בדבר כוחן של נשים וכוחו של הטבע. יופי לה. יופי לנו?
אני חייבת להודות, משהו אחד בגיליון מספר 1 של "ביקיני" כן גרם לי לשנות את המימיקה. מדובר בעמודים 117-116, שבהם מראים בעזרת צילומים איך לעשות ענני נוצה מקוטג', קרני שמש מפלפל צהוב ואיך שניצל הופך להיות רכבת, כשהפירה מגלם את עשן הקטר, המלפפון החמוץ את הגלגלים וגם הקטשופ משתלב בחוכמה. מי צריך פנטזיות גדולות? העיקר שאפשר לשחק עם האוכל.
ביקיני, חוטיני, העיקר שתגלח ולא תשאיר אדומים
22.1.2001 / 10:20