בעוד פחות משבוע ייערכו הבחירות המקדימות (פריימריז) בתנועת הליכוד. היו שנים שבהן, לפחות על פניהן, היו הבחירות האלה סמל לאופיו של הליכוד: נגיש, עממי, לאומי ומחבק.
לא תמיד זה השתקף כך בתקשורת, אבל זה בעיקר בגלל כתבים שהתייחסו לסיקור בהתנשאות, כמשימה אנתרופולוגית שנועדה להביא את הקולות משבט ילידי באזור נידח. ולא היא: מניסיוני אעיד כי מי שנכח באירועים האלה ובא ללא פילטרים, התקשה שלא להיסחף בתחושת ה"ביחד" - היו דעותיו אשר היו.
לא נצבע את העבר בצבעים ורודים מדי: תככים תמיד היו שם, דילים בין פוקדים גדולים (קבלני קולות שלעיתים ייצגו גורמים מפוקפקים), רשימות "מומלצים" מזה ורשימות "חיסול" מזה. מי שהשווה בין פוליטיקה לנקניק (אתם אוכלים את זה, אבל מעדיפים לא לדעת איך מייצרים את זה), צדק.
ועדיין, אחרי שקולפו כל הסטיקרים, טואטאו כל הפליירים והמפיות הספוגות בחרדל מדוכן הנקניקיות, נאספו אל הפחים, עמד באוויר ריח של גשם ראשון, שכן לכולם היה ברור שמעתה קושרים את הפלנלית על המצח ומסתערים על הבוחר הישראלי, כדי להדביק אותו ברוח הליכודית המפורסמת, הריח המשכר ביותר (ובוודאי הנמכר ביותר) בפוליטיקה הישראלית מאז 1977.
נתניהו ועוד 11
מה בין החוויה ההיא לפריימריז שיתקיימו בעוד שישה ימים? ובכן - כמעט כלום ושום דבר, ולא רק בגלל העובדה שנתניהו מבקש לשריין שלושה שמות נוסף על השמונה שאושרו לו: השרים כ"ץ, כץ וגדעון סער.
אגב כך, בחלק מהסקרים האחרונים עומד טור המנדטים של הליכוד על 22 בלבד, כלומר - עם נתניהו ועוד 11, יותר ממחצית חברי הכנסת של הליכוד לכנסת הבאה, ישוריינו על ידי ראש הממשלה. מדהים.
מביך לראות את תעמולת הבחירות-המקדימות של הח"כים מהליכוד. מאחר שכולם פוליטיקאים מקצועיים וותיקים, הרי שאני בטוח שאין סיכוי שלא שמעו על אוטו פון ביסמארק, הקצין והמדינאי הפרוסי שנחשב לא רק לאבי איחוד גרמניה (זה של 1871, לא של ראשית שנות התשעים של המאה ה-20) אלא גם לאחד מהמשפיעים ביותר על התודעה הפוליטית המודרנית.
ביסמארק שהיטיב לאחד בין הזירה הצבאית למדינית ובין מדיניות פנים למדיניות חוץ, אמר פעם על השכנה, איטליה: "תיאבון כה גדול ושיניים כה קטנות".
הוא הלך לעולמו הרבה לפני שאיטליה, בשאיפתה הנואשת להיות מעצמה אימפריאליסטית, נעצה את שיניה הקטנות באתיופיה, תוך שימוש בנשק כימי (גז חרדל), בפלישה אכזרית שהסלחנות הבינלאומית כלפיה, הוליכה במישרין לפשעי מלחמה חמורים הרבה יותר שהתרגשו על העולם בתוך שנים אחדות.
בום, בום, בום
אז מה הקשר בין ביסמארק, איטליה והפריימריז בליכוד? ובכן, קשה שלא לחשוב על ההבדלים בין תיאבון גדול לשיניים קטנות כשצופים בסרטוני התעמולה של שר הביטחון, ישראל כ"ץ. סליחה: ישראל "בום, בום, בום" כ"ץ.
בסרטונים הוא לוחץ על כפתורים אדומים ומעיף לכל עבר שורה של אויבים בולטים - מעזה, דרך לבנון ועד טהרן. במציאות הוא רועד מפחד ממשפטם של מתפקדי מפלגתו, עד שהוא רץ, אחוז אימה, לחסות בצל השריונים "אקסטרה" של נתניהו.
החשש של כ"ץ מוצדק. הוא אולי לא היה מוצא את מקומו מחוץ לכנסת, אבל הגיוני בהחלט שהיה נבחר למקום שהיה דוחק אותו אל מחוץ למעגל המועמדים לרשת את נתניהו ביום שאחרי פרישתו. אוי ישראל כ"ץ - תיאבון כה גדול ושיניים כה קטנות (וחיוך חינני, אלא מה).
כ"ץ הוא אולי הדוגמה הקיצונית ביותר לטמטום הפריימריז שאחז במועמדים, אבל הוא ממש לא לבד - מי שלא מאמין מוזמן לחפש את סרטוני התעמולה של עידית סילמן (מעידה על עצמה שהיא מונעת רק מאידיאולוגיה), מאי גולן (שמציגה עצמה כנרדפת על ידי שלטון החוק) או זאב אלקין (במעין דאחקה לא ברורה על הקול הרוסי במפלגה) - ואלה לא "סתם" חברי כנסת, אלא שרים בממשלת ישראל.
כל זה נלעג כמובן מבחוץ, אבל כואב מבפנים לליכודניקים ותיקים שזוכרים גם ימים אחרים - מה חושבים כל אותם מועמדים על בוחרי הליכוד אם זו הרמה שהם מציגים בסרטונים המביכים שפרסמו?
ארבעה אשכנזים
מה חושב ראש הממשלה שלהם, ששולח את נציגיו בתקשורת לתקוף את גדי איזנקוט על שאינו מרוקאי מספיק לטעמם, בעוד הוא משריין שלושה שרים אשכנזים (אם לדייק: סער חצי בוכרי וחצי ארגנטינאי ממוצא מזרח אירופי, כ"ץ ממוצא רומני וכץ נולד בגרמניה).
זה המקום להתנצל על הבדיקה בציציות הייחוס העדתי של השלושה, אבל אם איזנקוט, מרוקאי מטבריה, נבדק על רמת הכשרות בקייטרינג שהוגש בחתונת ביתו, אפשר בהחלט להתחקות אחר מוצאם של שלושת משורייני ראש הממשלה - ואולי להוסיף עליהם את הרביעי: אורן דוברונסקי (שמרכז חייו בכלל בארה"ב), כדי להראות עד כמה התרחקה, שלא לומר התנתקה, תנועת הליכוד משורשיה: פריפריה? אמריקה!
המדהים הוא שלחלק מהמועמדים במה שנותר מהפריימריז בליכוד היו ארבע שנים תמימות להתכונן לרגע הזה.
שאלו את שרת הקטל בכבישים, מירי רגב, איך מכפיפים סדר יום של שרה במשרד חשוב בישראל - ממינויים בכירים ועד לרמזורים, רק כדי להגיע בעמדת פתיחה טובה ככל האפשר לפריימריז.
בדקו בלו"ז של שר הביטחון ותגלו איך אירועים חברתיים של פעילי מפלגה חשובים גוברים על דיונים חיוניים (ומדהים שאחרי כל זה הוא עדיין נזקק לשיריון).
וכשמביטים בכל הדוגמאות האלה מבינים לפתע איך נקלענו למצב שבו המדינה לא מתפקדת. כשצופים ברשימת ה"הישגים" שמגישים מרבית המועמדים בפריימריז של הליכוד לעיון הבוחרים, מוצאים שם בעיקר בליל של בדותות (מנכסים לעצמם מעשים לא להם) עם התפארות בהתנצחות עם "השמאל", כלומר - שקרים ופרובוקציות.
הנה כי כן נמצא בכל זאת קו מחבר בין אחד המדינאים המפורסמים בכל הזמנים, ביסמארק, לבין מי האפסים שבהם משתכשכים המועמדים בפריימריז בליכוד. נתקיימה בהם האמירה שלו על איטליה: תיאבון כה גדול ושיניים כה קטנות.