מצא מין את מינו. על פניו קשה היה למצוא שני אנשים שמגיעים מקצוות מנוגדים יותר של הפוליטיקה האמריקנית: מצד אחד טאקר קרלסון, אחד הקולות הבולטים והפרובוקטיביים בימין האמריקני; מהצד השני האנטר ביידן, בנו של הנשיא הדמוקרטי לשעבר ג'ו ביידן, שהיה במשך שנים בעצמו אחת המטרות האהובות ביותר על הימין. אלא שבריאיון שערך היום (שלישי) קרלסון עם ביידן התברר כי בין השניים יש לפחות אויב משותף אחד: ראש הממשלה בנימין נתניהו, ובמידה רבה גם ישראל וההשפעה המיוחסת לה על הפוליטיקה והשיח הציבורי בארצות הברית.
ביידן ממשיך בכך בסבב ריאיונות תקשורתי יוצא דופן. ביום שישי האחרון סיפר בריאיון ל-BBC על מצבו של אביו, ואמר כי מחלת הסרטן שבה לקה הנשיא לשעבר התפשטה לעצמותיו. בריאיון עם קרלסון, לעומת זאת, השיחה עסקה באריכות בפרשות שליוו את האנטר עצמו, בהתמכרותו לסמים, במחשב הנייד שהפך לכלי נשק פוליטי נגד משפחת ביידן - ובשלב מסוים גם בישראל.
קרלסון טען במהלך השיחה כי בזמן פרשת המחשב הנייד של האנטר ביידן, גורמים ישראליים או גורמים בעלי קשרים לישראל היו אלה שדחפו בפניו טענות שלפיהן נמצאו במחשב חומרים המעידים על התעללות בקטינים. חשוב להדגיש: קרלסון לא הציג במהלך הקטע ראיות פומביות לטענה הזאת, אלא תיאר את הדברים ממה שכונה נסיונו האישי: "הטענה שהיו במחשב חומרים של התעללות בקטינים הגיעה מהישראלים", אמר. "אני רק אומר לך שהם באו אליי עם זה, ולכן אני יודע את זה".
קרלסון המשיך וטען כי שלח בזמנו אחד ממפיקיו לפגישה עם אדם שלדבריו היה בעל קשרים לנתניהו. לדבריו, הדבר עורר את זעמו במיוחד כאשר בכירי מודיעין לשעבר בארצות הברית הצביעו דווקא על רוסיה בהקשר לפרשה. "הם עמדו מאחורי זה", טען קרלסון. "הרגשתי שכולם בוושינגטון ידעו את זה, אבל היה כל כך הרבה לחץ לא לבקר את ישראל בשום צורה, שהם פשוט אמרו: 'אלה הרוסים, אלה הרוסים'". קרלסון אף הודה כי בזמן שעבד בפוקס ניוז לא אמר את הדברים בפומבי: "אני מודה בזה. לא אמרתי את זה. גם אני הייתי חלק מהבעיה, אבל ידעתי".
דווקא בנקודה הזאת נוצר החיבור הסימביוטי בין שני המרואיינים. האנטר ביידן, שהסביר עד כמה הטענות הקשות נגדו פגעו בו, עבר לדבר על הביקורת המוטחת כיום בקרלסון עצמו ולדחות את הטענות שהוא אנטישמי. "אני אמור לשנוא את טאקר קרלסון כי הוא אנטישמי וכל הדברים האלה", אמר ביידן לקרלסון, ואז הוסיף: "אני יודע שאתה לא. אתה לא אנטישמי. אני יודע במאה אחוז שאתה לא אנטישמי".
ומכאן עבר ביידן להתקפה החריפה ביותר שלו על ראש ממשלת ישראל. "אם זה אנטישמי לומר שביבי נתניהו הוא הרוע בהתגלמותו (evil incarnate), אז אתה יודע מה? אני כבר לא יודע מה לומר לאנשים", אמר. "כל מה שצריך לעשות הוא לפקוח את העיניים. פשוטו כמשמעו, לפקוח את העיניים, לפתוח את הלב לרגע אחד ולהבין".
קרלסון השיב כי בעיניו הטענה שלפיה ביקורת כזאת היא אנטישמית היא "שקר כל כך ברור", ושאל למעשה מי עוד מרגיש מאוים מהאשמה כזו. בכך מצאו עצמם שני אנשים שהשתייכו במשך שנים למחנות יריבים כמעט לחלוטין מסכימים דווקא בסוגיה שהפכה בשנים האחרונות לאחד מקווי השבר העמוקים בפוליטיקה האמריקנית: היחס לישראל ולנתניהו.
הביקורת החריפה על ישראל כבר אינה מגיעה רק מהאגף הפרוגרסיבי של המפלגה הדמוקרטית אלא היא קנתה לה אחיזה גם בחלקים של הימין הפופוליסטי וזרם "אמריקה תחילה", שבו קרלסון הוא אחת הדמויות המשפיעות ביותר. האנטר ביידן וקרלסון אינם שותפים פוליטיים, וההסכמה ביניהם אינה הופכת את שני המחנות למחנה אחד.
אבל הרגע שבו בנו של נשיא דמוקרטי לשעבר וכוכב הימין האמריקני מסכימים ביניהם שנתניהו הוא יעד לגיטימי לביקורת החריפה ביותר - ושדוחים יחד את הטענה שביקורת כזאת היא בהכרח אנטישמית - ממחיש שוב עד כמה הרגשות השליליים כלפי ישראל חוצים כיום את קווי החלוקה הישנים של הפוליטיקה האמריקנית.