עוד חודשיים וחצי הבחירות. עוד שבוע הפריימריז של הליכוד, בעוד פחות מחודש הרשימות לכנסת נסגרות. אנחנו נכנסים לשלב המאני טיים. שלב הלכלוכים, עלילות הדם, הטירופים. תזדקקו להרבה מאוד יכולת הכלה כדי לעבור את התקופה הזו. וזה קורה מדי יום. אחרי שסיפרו לנו בערוץ 14 שגדי איזנקוט הוא סתם דבע, אהבל, טיפש, לא קורא ספרים, לא יודע אנגלית, כוסברה, אוהב ערבים, הבוקר נרשמה עליית מדרגה בזוהמה, שלב נוסף ומסוכן בהסתה נגד אייזנקוט. ינון מגל, מי אם לא הוא, בתכניתו ברדיו 103, כבר קובע שכל אויבי ישראל רוצים את גדי איזנקוט כראש ממשלה. חמאס, איראן, הרשות הפלסטינית, טורקיה, כל אלה רוצים את איזנקוט ולא את נתניהו. עזבו את השקר הגדול, עוד יגיעו ימים שייחקרו המהלכים שקטאר עשתה גם בפוליטיקה בישראל.
וההסתה הזו מחלחלת אצל חלק מהאנשים, עושה את העבודה. בשבוע שעבר הגשתי את התכנית שיחות עם מאזינים ברדיו 103. ססמוגרף אמיתי עבורי ובכלל. עולים אנשים לשידור מהצפון עד הדרום, מנהריה ועד באר שבע ומדברים על כל הנושאים. רוב רובם של הנושאים הם כן ביבי, לא ביבי. הרבה על טבח השבעה באוקטובר ושאר הנושאים הם אלה שבאותו יום בחדשות. עלה מאזין מנתניה, עם המון טענות נגד איזנקוט, ולפתע פצח בצרור קללות נגדו. לפני שהורדתי אותו מהשידור הוא עוד הספיק לצרוח: "יימח שמו וזכרו של גדי איזנקוט". הפירות הבאושים של ההסתה. איזנקוט, שגדל בשכונות הקשות של אילת וטבריה, שעשה את כל הדרך לבד, בכוחות עצמו, בלי פרוטקציות, מגולני ועד הרמטכ"לות, שאיבד במלחמה את בנו אהובו גל, שאיבד במלחמה שני אחיינים, אותו מקללים "יימח שמו וזכרו".
שני דברים מניעים אנשים לקלפיות, והם תמיד אפקטיביים. השנאה והפחד. נתן אשל, שהיה מקורב המקורבים של נתניהו שנות דור, שהיה צמוד אליו ואל שרה בהרבה מערכות בחירות כבר הוקלט אומר: "השנאה מאחדת את המחנה שלנו. הציבור הלא אשכנזי שונא הכל". ונתניהו הוא מאסטר בהחדרת שנאה, בליבוי הפחד. ובכל פעם זה מישהו אחר. הפעם זה גדי איזנקוט. זה הרבה יותר קשה לו כי לא קל לשנוא אב שכול, גולנצ'יק, רמטכ"ל, אבל נתניהו עובד בזה קשה. הוא והשופרות.
נתניהו עשה הכל, כולל הכל, כדי לעמעם את טבח השבעה באוקטובר. סירב להשתתפות הממשלה בטקסי יום השנה לשבעה באוקטובר, הם נערכו בידי גופים אזרחיים. ניסה לשנות את השם ממלחמת שבעה באוקטובר למלחמת התקומה. לא הלך לו. מנע בגופו ממש הקמת ועדת חקירה ממלכתית כדי שלא יוכתם באחריות למחדל הענק, לכישלון ולטבח. ניסה והצליח להרחיק את הבחירות עד ליום האחרון. אבל זה לא יעזור לו. בבחירות האלה הטבח הנורא, כ-1,200 בני אדם שנרצחו ביום אחד, 251 בני אדם, תינוקות, ילדים, קשישים, נשים וחיילים שנחטפו לעזה. עשרות אלפי פצועים, יישובים שנכבשו ונחרבו, אלה עומדים ועוד יעמדו במרכז מערכת הבחירות.
ובגלל העניין הזה אנחנו בשלב השקרים. השקרים הבוטים. אם יש לכם זמן ואתם רוצים לחייך חיוך עצוב, כנסו לסרטונים שמפיקים בימים אלה מועמדי הליכוד לפריימריז. סרטונים קצרים, חלקם באיכות גבוהה, חלקם שכונה, שבהם מספרים רובם על הניצחונות האדירים שלנו במלחמה האחרונה. מישראל כ"ץ, "שר ביטחון ימני" עם החיוך החינני, דרך שאר המועמדים שמתגאים בניצחונות מוחלטים על אויבינו. עזבו שהתמונה רחוקה מלהיות נכונה.
אנחנו בשלב שאין ערך לאמת. האמת בהרבה מקרים הופכת לשקר, השקר לאמת. "אמת אלטרנטיבית". המושג הזה מזוהה עם ממשל טראמפ ונולד בינואר 2017 על ידי קליאן קונווויי, יועצת בבית הלבן שהגנה על נתונים שגויים שמסר הבית הלבן בנוגע למספר האנשים שהגיעו לטקס ההשבעה של הנשיא טראמפ בקדנציה הראשונה. מאז הפך המושג הזה לסמל עידן ה"פוסט אמת". ואם זה קורה בארה"ב, ועוד אצל הנשיא, זה מיד מגיע גם אלינו, לישראל.
אז אנחנו בעידן ה"פוסט אמת". כבר עתה מספרים לכם שרים וח"כים בליכוד סיפורי מעשיות על מה שהיה בשבעה באוקטובר. והאוהדים שומעים ומצטטים. אתם בטח מכירים את זה. ובעידן הזה נתניהו בכלל לא אחראי לטבח השבעה באוקטובר, כולם אחראים חוץ ממנו, אפילו אביה של שני לוק שבשבוע שעבר בירושלים, כשהטיח בשרה מירי רגב איך היא מעזה לחגוג, אחד הפעילים אמר לו שהוא אחראי לאסון. הוא, שגופת בתו נגררה בתוך רכב פתוח בחוצות עזה.
עוד חודשיים וחצי לבחירות, וזה הולך להיות חם במיוחד, מלוכלך במיוחד. אפילו מצחין. את מלאכת השיקום של ישראל נדחה לימים אחרים.