העולם מביט בהשתאות על הנעשה במצר הורמוז ועל ההתפתחויות במשא ומתן בין ארצות הברית לאיראן. לכל אחד נקודת המבט שלו: יש הבוחנים את המשמעות על מעבר סחורות במצר ומחירי הדלק; יש המביטים על האפשרות לחידוש הלחימה כנגד איראן והמשמעות על העולם; ויש המתבוננים בסקרנות על תהליך המשא ומתן בין המעצמה החזקה בעולם למדינה חלשה בהרבה.
אנו מבקשים לטעון כי כל אחד מהנושאים הללו, חשוב ככל שיהיה, מחמיץ את הנקודה החשובה שכל הסכם שיחתם בעניין מצר הורמוז עתיד לשנות את יחסי הכוחות בעולם ביחס לשליטה במרחבים הימיים. שינוי שגם ישראל, בהיותה מדינת אי, עתידה להיות מושפעת ממנו, ולא לטובה.
כשהחל, ב-28 בפברואר 2026 מבצע "שאגת הארי" בהובלת ארצות הברית ובהשתתפות ישראל כנגד איראן עמדה על הפרק מניעת פיתוח יכולות גרעיניות מהאחרונה. היו גם מטרות נוספות: יש שציפו לתוצאות מרחיקות לכת כגון החלפת המשטר באיראן, בישראל ביקשו לפגוע ביכולות יצור ושיגור הטילים ועוד.
המהלך כולו קיבל תפנית משמעותית כאשר, להפתעת רבים, משמרות המהפכה הגיבו בחסימה ומיקוש מצר הורמוז והודיעו על כוונתם לפגוע באוניות שיעברו בו. מאז ועד היום מנהלת ארצות הברית מאבק בו היא מבקשת לפתוח את המצר לשייט חופשי אל מול התעקשותה של איראן להגבילו, ובעיקר לאפשר לה לנהל אותו.
במשא ומתן ישנן עליות וירידות, איומים, הפעלת כוח הדדית והרבה מאוד תעמולה משני הצדדים. נדמה כי דבר אחד אפשר להבין כבר עכשיו, מה שהיה כבר לא יהיה, לאיראן תהיה שליטה כזאת או אחרת על המעבר במצר הורמוז. דבר זה משנה מהיסוד את האופן בו נתפסו המרחבים הימיים בעשורים האחרונים.
בשנת 1982 נחתמה אמנת הים. האמנה הסדירה את השימוש במשאב הטבע הגדול בעולם - הים. במשך מאות שנים היה מאבק כיצד יש לחלק את כל האוצרות המצויים בים כגון: דגה, נפט וגז ובעיקר היכולת להשיט סחורות ממקום למקום במהירות, ביעלות ובזול.
תפיסה אחת, של המדינות הקטנות וללא ציים גדולים, סברה שלמדינות השוכנות לחוף ימים יש את הזכויות לנהל את המרחב הימי הנמצא בקרבתן. תפיסה שנייה, של המעצמות בעלות ציים גדולים, גרסה שהים הוא משאב הנועד לכולם ולכן לכל המדינות יש את הזכות להפליג בו באופן חופשי לחלוטין. בשנת 1982 אמנת הים הסדירה את המאבק הזה באיזון עדין ונכון לשעתו.
המקום בו האיזון בא לידי ביטוי בצורה הבולטת ביותר היה במיצרים הרבים המצויים בעולם. מצד אחד המדינות הנמצאות לחופי המצרים ביקשו למקסם את מיקומן בנקודת מעבר הכרחית ולהתעשר מהתעבורה בו. מצד שני המעצמות והכוחות הכלכליים ביקשו לאפשר שייט ללא הגבלה. האמנה, אפשרה מצד אחד משטר הפלגה של חופש מעבר מוחלט לאוניות במיצרים ללא יכולת של המדינות החופיות לעכב אותן ולהגבילן בדרישות לתשלום.
למעשה, האמנה, אפשרה לכל האוניות בעולם לעבור בשטח הריבוני של המדינות החופיות ללא שהן תוכלנה למנוע זאת. ומצד שני האמנה קבעה כי תנועת האוניות תהיה רציפה מהירה וללא שום עצירה. ללא שום איום על הריבונות של המדינות. המצר הפך לנתיב מעבר ללא שום זכויות לעוברים בו. זה היה איזון שהעדיף להעצים את המרחב הימי כמשאב שנועד לאפשר לעולם להתנהל ביעילות וללא הפרעות על פני שאיפות המדינות הקטנות להתעשר ובעיקר להחזיק בנקודות אלה כמנוף לחץ.
לא כל מדינות העולם הצטרפו לאמנה כל אחת מסיבותיה שלה. ואולם, מאז נחתמה האמנה בשנת 1982 היא ההפכה למה שמקובל לנכנה משפט מנהגי המחייב את המדינות כולן, גם את אלו שאינן חתומות עליה. היום מקובל כי אמנת הים היא המשפט המחייב במרחב הימי בעולם כולו.
העובדה שעכשיו יחתם הסכם, כל הסכם, עם איראן על המעבר והשליטה במצר הורמוז מרמז כי אנו נמצאים בתחילתו של עידן חדש בכל הנוגע למרחב הימי. באישורה של המעצמה החזקה בעולם המרחב הימי חוזר למצבו לפני 1982. מדינות העולם השוכנות לחוף ימים מבינות את המסר העולה מההסכם.
למדינות סמוכות חוף ישנו הכוח להשתלט על המרחב הימי הסמוך אליהן, להפעילו כמנוף לחץ ולקבוע את אופן השימוש בו כולל מניעת אפשרות של מדינות להיכנס אליו או לחליפין לסחור ביכולת להיות שם. השינוי מהמצב הקיים היום מלמד על תחילת התפוררות המשטר המסודר והמאוזן של ניהול המרחב הימי. הוא בעיקר מצביע על החלשות המעצמות הימיות ועליית כוחן של מדינות קטנות וחלשות יחסית במרחב זה.
ישראל שוכנת לחוף הים התיכון ומפרץ אילת, ומבחינה כלכלית היא "מדינת אי", שמירב הסחר שלה מתקיים בנתיבי הים, עתידה לחוש את השינוי הזה ביתר שאת. אומנם לכאורה היא תוכל לשלוט במרחבים הימיים הסמוכים לחופיה בצורה יותר גורפת ממה שמאפשרת אמנת הים כיום אך גם שכנותיה יוכלו לעשות זאת.
מבט במפה מלמד כי מדינות שונות יכולות במצבים שונים להרחיב את שליטתן באזורים הסמוכים לחופיהן ולמנוע הפלגת אוניות אל ישראל וממנה. לדוגמא: ספרד או מרוקו תבקשנה לשלוט במעבר במצר גיברלטר ולהגביל שייט לישראל.
הוא הדין עם טורקיה שתוכל במצבים מסוימים להקשות על מעבר סחורות מהים השחור לכיוון ישראל דרך מצר הבוספורוס. גם מדינות כמו מצרים ולוב תוכלנה לנסות להרחיב את השליטה בשטחי הים שלהן ולהקשות על מעבר ספינות בדרך לישראל מסיבות שונות.
עד היום המשטר במרחב הימי כיבד ושמר על זכויות כל המפליגים בו. המציאות שנוצרת בימים אלו במצר הורמוז עלולה לשנות את המצב מהיסוד ויש להתכונן להגברת המתיחות והמאבקים על חופש השייט במרחבים אלו ובכלל זה בדרך למדינת ישראל.
ד"ר (עו"ד) בני שפנייר הוא עמית מחקר במכון למדיניות ואסטרטגיה ימית במרכז הלאומי לכלכלה כחולה חיפה
ד"ר (תא"ל במיל') שאול חורב הוא ראש המכון לחקר מדיניות ואסטרטגיה ימית במרכז הלאומי לכלכלה כחולה וחדשנות בחיפה, ושירת כסגן מפקד חיל הים