משחק הכסאות במזרח התיכון: מה באמת עומד מאחורי הדיל בין סעודיה, טורקיה ופקיסטן?

כולם מדברים על ההסכם המשולש סעודיה- פקיסטן-טורקיה. למעשה, ביום שישי האחרון נכנסה טורקיה להסכם הגנה וסיוע הדדי שכבר היה קיים בין סעודיה לפקיסטן.

ההסכם הקיים, על אף שהרבה דובר בו, לא מומש ולו פעם אחת במלחמה הזו- מלחמה שלמה עוברת, סעודיה מותקפת מכל עבר, אבל פקיסטן לא סייעה לסעודיה נגד איראן והחותים אפיחומפעם אחת (ויש ביכולתה-היא שכנתה של איראן ממזרח).

ברקע, הסכם ביטחוני נוסף שכבר קיים בין טורקיה לקטאר, שגם הוא לא מומש ולו פעם אחת במלחמה בזו, בעוד קטאר מותקפת ע"י איראן.

אם כך, מה החידוש בהסכם הזה והאם יסייע למלחמה נגד איראן או יציב סיכונים לישראל?
​

מעבר לפגיעה הכלכלית, במודיעין הסעודי ובמערב זיהו עליית מדרגה מסוכנת- איום במלקחיים יבשתיים.

​מדרום (תימן): החות'ים ממשיכים לאיים על גבולה הדרומי של הממלכה ועל חופיה, עם היערכות סעודית ואפשרויות למהלך נגדי.

​מצפון (עיראק): אינדיקציות מודיעיניות ואיומים מפורשים מצד המיליציות השיעיות בעיראק מצביעים על היערכות לפשיטות גבול וחדירות של חוליות קומנדו לעבר גבולה הצפוני של סעודיה, מרחב יחסית סמוך למרכזי אנרגיה של הממלכה.
​
​מול האיום הכפול, סעודיה מפעילה בימים אלה שלושה מנופים אסטרטגיים כולל צעדים מעשיים ולוחות זמנים ברורים:

​1. שברה טאבו של שנים וביצעה (יחד עם ארה"ב) תקיפות אוויריות ישירות נגד מפקדות ומחסני אמל"ח של המיליציות בתוך שטח עיראק ובתימן. במסר לפיו סעודיה לא תמתין שהאיום יחצה את הגבול.

המשמעות: יש שיתוף פעולה צבאי עם ארה"ב אך נקודתי ומוגבל ולא מול איראן ישירות.

​2. יוזמת הקמת קואליציה ימית אזורית במטרה לאבטח את נתיבי השיט ולשבור את המצור החות'י בים האדום ובבאב אל-מנדב. ​בסוף חודש יולי בכנס היסוד בריאד בהשתתפות 43 מדינות, חתמו 14 מדינות ליבה על אמנת היסוד (בהן סעודיה, מצרים, פקיסטן, טורקיה, קטר, ירדן, סודאן וג'יבוטי).
ב-​6 באוג' מינה משרד הביטחון הסעודי את אדמירל עבדאללה בן סאלם אל-שהרי למפקד הכוח הימי המשותף. בתאריכים ​12-13 באוג' מתוכננת פסגת תכנון מבצעית בריאד לגיבוש כללים וחלוקת גזרות הסיור.

המשמעות: סעודיה נזקקת לסיוע לפרוץ את המצור הימי בבאב אל מנדב, ללא ארה"ב.

3.טורקיה צורפה רשמית להסכם ההגנה בין פקיסטן לסעודיה. פקיסטאן מספקת עומק צבאי יבשתי, טורקיה מעניקה טכנולוגיה ומל"טים מתקדמים, וסעודיה מספקת את המימון הכלכלי.

המשמעות: סעודיה נזקקת לתעשיה הצבאית הטורקית בכדי לעמוד מול החותים ומול איראן.

המנופים הסעודיים מזכירים מאוד את ה"בלונים באוויר" שהפריחה באשר להמשך הליכתה עם ארה"ב, עד שלבסוף חתמה עימה על הסכם הגרעין האזרחי ובחרה צד. מדוע?

כי בחינת האינטרסים מעלה כי טורקיה ופקיסטן, המתווכות, כנראה לא תילחמנה צבאית נגד איראן הן כדי לשמר את מעמד המתווכות והן כדי לא להיות באותו צד עם ישראל ולו למראית עין. מהצד השני, סעודיה וטורקיה כנראה לא תיחלצנה צבאית לעזרת פקיסטן במקרה של סכסוך עם הודו.

לכן סביר יותר, שסעודיה מנסה לגייס סיוע, לפחות על הנייר, כדי להרתיע את איראן מלתקוף את תשתיותיה, וכדי לפעול לפתיחת המצור הימי המציק לה מאוד בבאב אל מנדב.

בהקשר הזה טורקיה מושלמת לסיוע ימי גם כי היא מאוד רוצה דריסת רגל במיצר וגם על רקע אחיזתה בסומליה מדרום למסדרון הכניסה לבאב אל מנדב ומהצד השני של החותים.

טורקיה לא באה "להציל" את סעודיה מאיראן; היא באה לנצל את המצוקה הסעודית כדי לתקוע יתד ימי במעבר האסטרטגי ביותר במזרח התיכון.

נראה שמבחינת ארה"ב ריאד היא זו שתוביל את התקיפות בשטח (כולל מכות מנע נגד המיליציות השיעיות בעיראק ובתימן), כשהיא כנראה נהנית ממודיעין ואולי גם גיבוי אמריקני. סעודיה קיבלה מארה"ב את תג המחיר האולטימטיבי נכס אסטרטגי גרעיני ארוך טווח, טבל אפשר שארה"ב אינה מעוניינת להיחלץ לעזרתה בפועל, והיא נזקקת לתחליפים בתצורת בריתות הגנה אזוריות.

ככלל, סעודיה באותו צד עם ישראל במערכה מול איראן זו בשורה חיובית, שחיכינו לה גם אם אין מדובר בנורמליזציה. יש גם הזדמנות, בהיבט של פירוק הבריתות הערביות המסורתיות הוותיקות של העולם הערבי (ליגה ערבית וכו), וצמיחת הרכבים חדשים, שאפשר שיהיה בהם גם יתרונות לישראל.

עניינית, לאור ניסיון העבר, סביר שהכניסה הטורקית לברית פקיסטן וסעודיה אינה בשורה גדולה. עם זאת, היא מעניקה לטורקיה דריסת רגל צבאית בים האדום ואולי גם בבאב אל מנדב בהמשך, ומקרבת את פקיסטאן, מדינה גרעינית ערבית, לישראל.

אבל סיכון עיקרי נוסף הוא בכלל ביום שאחרי. שותפות כזו יכולה להיות בעיני ארה"ב לכאורה למעין כוח ערבי שבו יש להשקיע, כשישראל אינה בתוכו. יתירה מכך,שיתוף הפעולה עלול להתרחב גם לתחומים כלכליים ואזרחיים, חלקם יהיו בוודאי בהשפעה טורקית תוך ניסיון לעקוף את ישראל בציר הIMEC דווקא כשסעודיה הייתה אמורה זה מכבר, גם לדרישת טראמפ כפי שהודה בעצמו, ללכת בכיוון של נורמליזציה עם ידראל בתמורה לגרעין האזרחי.

כאן על ישראל יהיה לפקוח עיניים ולוודא שארה"ב לא מושפעת יתר על המידה מגוש המדינות הזה, ובכל מקרה במקביל לערוך בקרוב ועידה בולטת מאוד של הודו, האמירויות, ירדן, ישראל ויוון כמשקל נגד לציר הפקסיטאני-סעודי- טורקי מול ארה"ב.

בשורה התחתונה, ​ההסכם המשולש הוא תמרון הרתעתי בלבד ונכס גיאופוליטי טורקי, ולא ברזל יצוק צבאי שיכריע את איראן. לישראל עצמה ולגוש הסעודי הזה יש בעיתוי הנוכחי אינטרס משותף נגד איראן. אבל, הגוש עצמו בהתחשב במרכיביו האידיאולוגיים והתיאולוגיים עלול לסכן אותה לאורך זמן.

לכן, חיוני להתחיל להעלות את קרנו של הציר של ישראל עם הודו והאמירויות ולשווקו כלפי חוץ. גם אקט של מעסוד באמצעות חתימה על ברית רשמית צבאית יכול בהחלט לבוא בחשבון. זה חשוב מאוד דווקא כעת, בטרם תיקבענה עובדות בשטח ליום שאחרי המלחמה.