הליכוד רוצה לפרק את איזנקוט. בינתיים הוא רק בונה אותו

זה לא סוד שמאחורי הפוליטיקה עומדים אסטרטגים. מאחורי כל החלפת חולצה של בנט ממכופתרת לטי־שירט, כל תמונה של מועמד, כל מסר בריאיון, כל מילה בסרטון ואפילו כל נקודה במודעה - עומדת אסטרטגיה פוליטית. כמעט שום דבר לא מקרי. ומי שנחשבים כבר שנים לטובים שבטובים בתחום הם אנשי הקמפיין של הליכוד ונתניהו. הם יודעים לזהות יריב, לסמן חולשה, להדביק כינוי, לקבע תודעה ולנהל סדר יום.

ודווקא בגלל זה, בשבועות האחרונים לא מעט אנשים במערכת הפוליטית הסתכלו על קמפיין הליכוד ושאלו: מה לעזאזל הם עושים? איך יכול להיות שהליכוד ונתניהו החליטו לעשות קמפיין על הראש של גדי איזנקוט?

הקמפיין נגד איזנקוט הוא אחת משתיים: או צעד אינפנטילי וטיפשי שיקבל בסוף טר"ש, או מהלך מתוחכם הרבה יותר מכפי שהוא נראה כרגע, שעוד עשוי להסתיים בצל"ש.

כי על פניו, לתקוף את גדי איזנקוט זו החלטה כמעט חסרת היגיון פוליטי. איזנקוט עטוף בשכבת טפלון עבה במיוחד. ילד מהפריפריה שגדל באילת, לוחם ומפקד בגולני שהגיע עד ללשכת הרמטכ"ל, אדם שנתפס כממלכתי, מתון וחביב - ומעל הכול, אב שכול שאיבד את בנו במלחמה. בחברה הישראלית, ובוודאי אחרי 7 באוקטובר, מדובר כמעט בקודש הקודשים.

אפשר להתווכח עם איזנקוט. אפשר לפרק את התוכנית המדינית שלו. אפשר לשלוף ציטוטים ישנים. אבל להפוך אותו לדמון של השמאל? זו כבר משימה הרבה יותר מסובכת.

ובעיקר, כל אסטרטג מתחיל אמור לשאול לפני הכול שאלה אחת: מי קהל היעד? את מי הליכוד וגוש הימין צריכים להחזיר הביתה? לא את מצביעי אגודת ישראל, לא את מצביעי חד"ש־תע"ל וגם לא את הבייס הקשיח של הדמוקרטים. הבחירות עשויות לקום וליפול על ארבעה, שישה, אולי שמונה מנדטים של הימין הרך: ימנים שהתאכזבו, דתל"שים, דתיים־לאומיים, אנשי מילואים, בוגרי מכינות. אנשים שמתלבטים בין סמוטריץ' להנדל וטרופר, בין הליכוד לאיזנקוט.

והאנשים האלה לא בהכרח חיים בתוך הארכיון. הם לא יושבים בלילה ומנתחים את הדקויות שבין ציטוט של איזנקוט מלפני שמונה שנים לציטוט שלו מלפני 12 שנה. בשביל חלק גדול מהם, רמטכ"ל מגולני ואב שכול הוא לא "שמאל". הוא מופת של הישראליות שעליה הם עצמם גדלו.

קשה מאוד ללכת לו על הראש. מי כן מסוגל להזיז אותם בחזרה ימינה? יאיר גולן.

כמעט כל התבטאות קיצונית של גולן היא מתנה לגוש הימין. איום על מכינת עלי? עוד כמה קולות שחוזרים לסמוטריץ'. אמירה לא מוצלחת על תינוקות כתחביב? עוד סרטון לקמפיין. האשמות גורפות נגד מפעל ההתיישבות סביב "טרור יהודי"? עוד כמה אנשי ימין רך שנזכרים למה, עם כל הכעס שלהם על הממשלה, קשה להם לחצות את הקווים.

אפילו אביגדור ליברמן ביטא השבוע את הציפייה הגדולה מגולן: פשוט שישתוק. לא מפני שהוא צועק, אלא מפני שכשהוא מדבר, הוא עלול להבריח מצביעי ימין בחזרה לגוש הקואליציה.

ולכן יועצים אסטרטגיים החלו בשבועות האחרונים לבוז לאנשי הליכוד. הם טענו שהקסם פג, שהמכונה איבדה כיוון, שהיריב המתבקש נמצא ממש מולם - ובמקום להתמקד בו הם ממשיכים להכות באיזנקוט.

גרוע מכך מבחינתם: המתקפות לא נגסו באיזנקוט. לפחות עד עכשיו, הן לא הצליחו לעצור את התחזקותו. האיש שהיה באזור החד ספרתי בסקרים כבר מטפס הרבה מעבר לכך, וכל מתקפה עליו רק מציבה אותו שוב במרכז הזירה.

אבל בליכוד טוענים שיש שיטה בשיגעון. לפי התזה שלהם, רוב הציבור הישראלי נע ימינה, ולכן כמעט כולם רוצים היום להיתפס כימין. גם איזנקוט.

מבחינת הליכוד, הרגע שבו נצרבה האמירה של יועצו הקרוב רונן מנליס על מה צריך לעשות כדי "להיראות ימין" היה מתנה. מנליס לא התכוון לומר שאיזנקוט צריך להתחפש לימני; הכוונה הייתה לנושאים שעליהם צריך לדבר. אבל בפוליטיקה, הכוונה כבר לא תמיד משנה. המשפט נצרב.

וזה, אומרים בליכוד, היה השלב הראשון. בשבועות האחרונים הם ניסו לערער את עצם המותג: לשכנע את מצביעי הימין שאיזנקוט הוא לא באמת ימין. שהוא אולי נראה ממלכתי, ביטחוני וגולנצ'יקי, אבל מאחורי האריזה נמצאת תפיסת עולם אחרת.

עכשיו אמור להגיע השלב השני: השותפים. יאיר גולן. מנסור עבאס. וכל מי שהליכוד יוכל לחבר לאיזנקוט כדי לשאול את מצביע הימין הרך לא רק "מיהו גדי איזנקוט?", אלא שאלה הרבה יותר אפקטיבית: "עם מי גדי איזנקוט יקים ממשלה?"

ופה נמצא אולי ההיגיון האמיתי של הקמפיין.

כי ספק אם אפשר בכלל להנדס מחדש את הזהות הפוליטית של אנשים כמו נפתלי בנט, אביגדור ליברמן, מתן כהנא או יוליה מלינובסקי. אפשר לכעוס עליהם, אפשר לתעב אותם פוליטית, אבל קשה לשכנע מצביע ימין שהם הפכו פתאום לאנשי שמאל שחולמים לפנות יישובים ולחתום על הסכם שלום עם אבו מאזן וחליל אל־חיה.

לכן הקרב האמיתי כנראה לא יהיה על השאלה מי מהם "ימני מספיק". הקרב יהיה על הגוש. הליכוד ינסה לומר למצביע המתלבט: יכול להיות שאיזנקוט נראה לך בסדר. יכול להיות שגם בנט וליברמן ימנים בעיניך. אבל תסתכל מי יצטרך להשלים להם את הממשלה. זו כבר טענה הרבה יותר חזקה.

אלא שכרגע יש לליכוד בעיה: השלב הראשון לא עבד. הקמפיין לא כיווץ את איזנקוט. להפך. הוא העניק לו תשומת לב, הפך אותו ליריב המרכזי של נתניהו ובמידה מסוימת אפילו הגדיל אותו.

עכשיו מגיע המבחן האמיתי של מי שנחשבים לאסטרטגים הטובים במערכת הפוליטית. האם השבועות האחרונים היו טעות בסיסית בבחירת היריב - ניסיון מיותר להפוך גולנצ'יק, רמטכ"ל ואב שכול לדמון של השמאל? או שכל מה שראינו היה רק הכנת הקרקע, והקמפיין האמיתי מתחיל עכשיו: לא איזנקוט עצמו, אלא האנשים שאיתם יצטרך להקים ממשלה.

אם זה יעבוד, בליכוד עוד יוכלו להגיד שהמבקרים פשוט לא הבינו את המהלך. אם זה לא יעבוד, הם עלולים לגלות שהם עשו את הדבר שאסטרטג פוליטי אמור להיזהר ממנו יותר מכל: בחרו יריב, תקפו אותו בכל הכוח - ובעצמם הפכו אותו לאלטרנטיבה.