האצבע עדיין לא לחצה על ההדק, אתה שולט בכדור. ברגע שהוא נורה, כבר אין דרך להחזיר אותו. אותו דבר עם מילים. כל עוד לא אמרת אותן, אתה מחליט אם ומתי להשתמש בהן. מרגע שיצאו המילים מהפה, הן מנהלות את סדר היום, את הכותרות, את ההסברים ואת הנזקים. המפקד המוערך לשעבר עדיין לא השלים את המעבר מהמדים לפוליטיקה.
בשדה הקרב צריך לדעת מתי ללחוץ על ההדק. בפוליטיקה, הרבה יותר חשוב לדעת מתי לא. פעם אחר פעם הוא יורה מהר מדי, והכדורים שפוגעים הם לא ביריבים הפוליטיים שלו, אלא דווקא במחנה שהוא מבקש להוביל.
יכול להיות שהוא צודק. אבל צדק לבדו לא מנצח בחירות. בבחירות לא מחלקים פרסים על צדקת הדרך. בבחירות מחלקים מנדטים. מי שלא מבין זאת עלול למצוא את עצמו צודק, ערכי ועקבי, אבל ללא כל יכולת ליישם את כל מה שהוא מאמין בו.
בחירות לא מנצחים אם מדברים רק אל מי שכבר מסכים איתך. את הקולות האלה כבר יש לך. בחירות מוכרעות על ידי המתלבטים, מצביעי המרכז ואנשי ימין רך שמחפשים אלטרנטיבה. אליהם צריך לדבר. אותם צריך לשכנע. ובעיקר, אותם אסור להבריח. כל אמירה על מדינה פלסטינית, כל דיון על פינוי יישובים וכל משפט שמאפשר לליכוד לצייר את גוש השינוי כגוש שמאל קיצוני, מרחיק בדיוק את האנשים שבלעדיהם אין שום סיכוי להחליף שלטון.
זו כבר לא מעידה חד פעמית. זהו דפוס שחוזר על עצמו כבר שנים. מ"נאום התהליכים", דרך המשפט על "תינוקות כתחביב", עובר בהתבטאות על הציבור החרדי, ומגיע לשיאו בפיצוץ עם ליברמן. בכל פעם אותו המסלול. יו"ר הדמוקרטים אומר את מה שהוא חושב. הסערה מתפוצצת. אחר כך מגיעות ההבהרות. אחר כך כל המפלגה עסוקה בהסברים, ובינתיים הממשלה יורדת מסדר היום.
זאת הטרגדיה שלו. יאיר גולן לא מפסיד בוויכוחים בגלל שהעמדות שלו חלשות. הוא מפסיד בגלל שהעיתוי שלהן גרוע. הוא לא מאבד מנדטים בגלל שהוא לא מספיק חד. הוא מאבד אותם בעקבות העובדה כי הוא לא מספיק מאופק. בפוליטיקה, גם שתיקה היא כלי עבודה, ונראה שבכלי הזה הוא עדיין לא למד להשתמש.
מה שהופך את הסיפור למתסכל אף יותר הוא שדווקא היום יש לדמוקרטים נבחרת מצוינת. גלעד קריב, נעמה לזימי, אפרת רייטן וחברי כנסת נוספים עובדים קשה, חושפים מחדלים, מקדמים חקיקה ונאבקים על נושאים המעסיקים את הציבור. הם מנסים להרחיב את המחנה ולשכנע עוד ועוד אנשים שהגיע הזמן להחליף שלטון. ואז מגיע עוד משפט של היו"ר, וכל הזרקורים עוברים אליו. לא בגלל הישג פוליטי, אלא בגלל סערה שהיה ניתן למנוע בשנייה אחת של איפוק.
פוליטיקה היא בראש ובראשונה מקצוע של שליטה עצמית. לדעת לבלוע משפט, לדחות ריאיון, לא לענות על כל שאלה, ובעיקר להבין שלא כל מחשבה חייבת להפוך לכותרת. מי שלא שולט במילים שלו, נותן להן להשתלט עליו. מי שלא יודע לבחור את הקרבות שלו, יגלה מהר מאוד שהקרב בחר בו.
את היכולת להוביל לוחמים כבר הוכיח גולן מזמן. כעת, הוא צריך להוכיח שהוא יודע להוביל מחנה. את הקרב על דעת הקהל לא מנצחים רק עם אומץ לב. מנצחים עם איפוק, תחכום ועם היכולת לזהות את ההבדל בין משפט שחייב להיאמר לבין משפט שעדיף שישאר בראש.