מחפש הצלה בבית המשפט: האם זו תחילת הנפילה של נתניהו?

איך יודעים שתם עידן? חובבי ספורט מכירים היטב את הסימנים המטרימים. זה לאו דווקא בהפסד מפתיע של האלופה היוצאת לקבוצת תחתית או בתיקו מאכזב במשחק מכריע, אלא דווקא הדברים שבמבט ראשון קשה לזהות: למשל - שריקות של שופטים, שפעם היו נפסקות לטובתך, הולכות פתאום עם היריב.

לפעמים זו רכילות מיותרת שיוצאת מחדר ההלבשה או כוכב שמורחק מהסגל בטענה ל"פציעה" ועוד - הנקודות שביניהן יעבור הקו שיצייר את התמונה הסופית: את האימפריה הזאת צריך לפרק ולבנות מחדש.

עוד משהו שחובבי ספורט יודעים היטב הוא שמדובר בתהליך שמזין את עצמו: השופטים במשחק נתון שרקו הפוך את כל ה"קטנות"? במחזור הבא הם גם יפסקו נגדך פנדל שלא היה או ירחיקו לך שחקן.

ידיעה על שני כוכבים רבו בחדר ההלבשה, מצאה את דרכה לתקשורת? מחר תצא משם גם הדלפה נגד המאמן - וכך ילך הרף ויגבה, עד להכרה הסופית שתם עידן.

"תם עידן נתניהו" הוא משפט שנכתב כבר כל כך הרבה פעמים - וכמעט בכל פעם נאלץ הכותב לאכול את הדפים (סליחה על הדימוי המיושן, אבל קשה לאכול את צג הסמארטפון) שעליהם פורסמו הדברים.

ובכל זאת, עם כל הזהירות המתבקשת, אפשר שבמבט לאחור יזהה כל מי שיחזיק בתוצאות האמת בלילה שבין 27-28 באוקטובר, את השבוע הראשון של אוגוסט ככזה שבו התרבו הסימנים המעידים לנפילה.

נתניהו לא נכנס לשבוע הזה במצב רוח מרומם: טראמפ לא תקף באיראן כמצופה. נכון שהוא אולי עוד יעשה כן, אבל גם אם כך יהיה, פער הזמנים בין הפגישה בוושינגטון לתקיפה בפועל יקשה על נתניהו לתבוע לעצמו קרדיט על שכנוע הנשיא.

עוד מוושינגטון - לא רק שטראמפ נמנע מתקיפה באיראן, הוא עוד סיבך את נתניהו בקידום ההסכם בעזה לשלב הבא.

ההסכם הזה רע לנתניהו כמעט מכל בחינה אפשרית: השותפים מימין יכולים, משוחררים מאשמה אפשרית בהפלת ממשלת ימין, לצייר אותו כוותרן וכרופס.

משמאל יזכירו לו איך הבטיח לעם ישראל שהניצחון המוחלט נמצא מעבר לפיה, כולל כובעים ממחלקת הגאדג'טים של ערוץ 14.

תושבי עוטף עזה יצעקו (בצדק!) שמחזירים אותנו לקווי 6 באוקטובר 2023, לא רק בשטח כי אם בעיקר בהכלה שאפשרה את הנורא שבאסונות.

הכי גרוע מבחינת נתניהו: אימוץ של קו לעומתי להסכם, מה שמתבקש מבחינה אלקטורלית, עלול להציב אותו במסלול התנגשות ישיר מול הבית הלבן, קרש ההצלה היחיד שנותר לישראל בעולם, נוכח מה שנעשה בזירה הפוליטית הפנים-אמריקאית.

גם הסקרים לא מאירים לו פנים: 70 חברי כנסת מונה המחנה שמתנגד להמשך שלטונו. הניסיון לצייר את "הדמוקרטים" כ"ערבים חדשים" (כלומר מוקצים מחמת מיאוס, בכל הקשור לגיבוש רוב קואליציוני), לא קונה אחיזה בשטח. גם תרגילים אחרים לא צולחים, כמו למשל ההודעה הפתטית לפיה יפעל (החל מהכהונה הבאה, כמובן) למעצר עריקים שאינם לומדי תורה...

מילא שהדברים עומדים בסתירה לכל מה שידענו על נתניהו של הקדנציה האחרונה, הם עומדים בסתירה אפילו למעשיו באותם ימים שבהם הדליף בעצמו את ההצעה המפתיעה למעצר עריקים - הפעלת יו"ר הכנסת כדי לאפשר כינוס שלא מן המניין של ועדת הכספים, כדי להעביר עוד עשרות מיליונים לגופים שמארגנים את ההפגנות למען העריקים...

על הדרך נחשף חבר מפלגתו, החשוד באונס חנוך מילביצקי, במלוא כיעורו, כשהוא משתלח במתדיינים בוועדה שעליה הופקד על ידי הקואליציה, מה שמביא אותנו לנושא הבא.

לכנות את רשימת הליכוד הנוכחית כ"לא אטרקטיבית", יהיה בבחינת עלבון ללא-אטרקטיביים באשר הם. נתניהו מבין (כך הוא למד גם מסקרים פנימיים שנערכים עבורו) שחלק מאכזבת מצביעיו אינה בהכרח מתפקודו כראש ממשלה, אלא מהעובדה שהקיף עצמו בריקים ופוחזים, עד לכדי ממשלה לא מתפקדת.

גם כשמרחיבים את המבט מעבר לשרי הליכוד, מתקבלת תמונה עגומה למדי, עם ליצנים מסוגו של ניסים ואטורי, צווחנים כטלי גוטליב או כאלה שגורמים לקבס אפילו בקרב מי שמחזיקים בדעות דומות לשלהם, כחנוך מילביצקי.

נתניהו מבין שצריך רשימה אטרקטיבית יותר. לשם כך הוא דרש (וקיבל) לא פחות משמונה שריונים ברשימה, מתוכם שישה שנחשבים "בטוחים" (השביעי והשמיני תלויים בהישג בקלפי, שכרגע הולך ומתרחק). מדובר בסוכרייה מתקתקה במיוחד שפעם היה די בה לפתות אנשים בעלי פרופיל ציבורי גבוה.

והנה מתברר כי נתניהו מתקשה לגייס נבחרת נורמלית אפיילו מחוץ לפריפריה הליכודית הקלאסית. בייאושו הוא יורה לכל כיוון אפשרי - מאלי אוחנה, אקס בית"ר ירושלים ועד לאבידע בכר, אקס רכז גידולי השדה של קיבוץ בארי - ולפחות בינתיים לא נוחל הצלחה גדולה, בלשון המעטה.

האם המועמדים השונים ל"חיזוק" הרשימה, חשים בחושיהם החדים שהם עומדים לחבור למי שהולך להפסיד - ונסים על נפשם?

ואם לא די בכל אלה, בא גם בית הדין של הליכוד - ונעץ סכין קטנה בגבו של נתניהו, עם ההחלטה שלא לאפשר לח"כים ולשרים להתמודד על מקום ברשימה דרך המחוזות.

לכאורה מדובר בעניין פרוצדורלי גרידא, בפרשנות של התקנון. ולא היא: מדובר בגילוי עצמאות מצד מי שנחשבו לכנועים, ביס מדגי רקק שנזכרו לפתע להצמיח שיניים.

החלטה שכזאת לא הייתה מתקבלת בתנועה פוליטית שלא הייתה חיה כבר בתודעת "היום שאחרי", כלומר - היום הראשון לשארית חיי הליכוד לאחר תום עידן נתניהו.

ההמשך הוא כמעט-אפי: נתניהו, מתוסכל מההחלטה (ובעיקר רוצה להראות לחיים כץ, יוזם המסלול העוקף לח"כים מכהנים, שהוא נאבק למענו) החליט לפנות לסעד משפטי חיצוני.

היכן נתניהו מבקש את הסעד? לא תאמינו: בבית המשפט המחוזי בתל אביב... כן, האיש שהקדיש כמעט את כל הקדנציה הנוכחית שלו לקעקוע מעמדה של מערכת המשפט, פונה עתה לבקש ממנה הגנה נגד בית הדין של הליכוד... תודו שאי אפשר היה לכתוב תסריט שכזה!

נכון שהרבה ניבאו כבר את סוף עידן נתניהו ונאלצו לקרוא במבוכה מאמרים, כתבות וציוצים שלא התיישנו הייטב... שכן נתניהו כבר הוכיח שהוא מסוגל להפוך גם צל של סיכוי לניצחון פוליטי.

ובכל זאת משוגרת מכאן פנייה לקורא מן העתיד, בעוד שלושה חודשים: אם אכן ייתם עידן נתניהו, כפי שמנבא עתה כמעט כל סקר, אנא זכור את השבוע הראשון של חודש אוגוסט, זה שבו נראו לראשונה הסדקים בחומת האימפריה.