הבוחרים הדמוקרטים במישיגן ובמיזורי הולכים היום (שלישי) לקלפיות בשתי מערכות בחירות שבמבט ראשון נראות מקומיות, אך מבחינת ישראל הן עשויות להיות משמעותיות הרבה מעבר לגבולות שתי המדינות. בשני המרוצים עומדת במרכז אותה שאלה: האם ביקורת חריפה על ישראל, התנגדות לסיוע הצבאי האמריקני ותמיכה במחנה הפרוגרסיבי הפכו ליתרון פוליטי בתוך המפלגה הדמוקרטית - או שהממסד הפרו־ישראלי עדיין מסוגל לעצור את המגמה.
מישיגן: המערער על הסיוע הצבאי מול התומכת בברית הביטחונית
המרוץ הדרמטי ביותר מתקיים במישיגן, שם מתמודדים על מועמדות המפלגה לסנאט עבדול אל־סייד והיילי סטיבנס. מדובר במדינה מתנדנדת שטראמפ ניצח בה בפער קטן ב־2024, ולכן המנצח בפריימריז לא יידרש רק לשכנע את הבסיס הדמוקרטי, אלא גם להתמודד בנובמבר מול הרפובליקני מייק רוג'רס, תומך מובהק בישראל. הדמוקרטים חייבים לשמור על המושב אם הם רוצים סיכוי להשתלט מחדש על הסנאט.
אל־סייד, איש המחנה הפרוגרסיבי שנתמך בידי ברני סנדרס ואלכסנדריה אוקסיו־קורטז, דורש להפסיק את הסיוע הצבאי האמריקני הבלתי מותנה לישראל ומאשים אותה בביצוע רצח עם. הוא גם מבקש לחבר את הסוגיה הישראלית ליוקר המחיה בארצות הברית: במקום לממן את המלחמה בעזה, הוא טוען, יש להפנות את כספי משלם המסים האמריקני לבריאות, לחינוך ולתשתיות. בריאיון לרויטרס הגדיר את ישראל ועזה גם כ"סוגיית יוקר מחיה" עבור האמריקנים.
מנקודת מבט ישראלית, ניצחון שלו יהיה משמעותי במיוחד. הוא לא רק יעלה לבמה הארצית מועמד שמתנגד למודל הסיוע הביטחוני הנוכחי; הוא גם יאותת לפוליטיקאים דמוקרטים אחרים כי עמדה תקיפה נגד ישראל יכולה לנצח בפריימריז של מדינת מפתח, ולא רק במחוזות ליברליים בניו יורק או בקליפורניה. אל־סייד מסרב להכיר במפורש בזכותה של ישראל להתקיים כמדינה יהודית.
מולו ניצבת סטיבנס, חברת קונגרס מתונה יחסית, הנתמכת בידי מושלת מישיגן גרטשן ויטמר ומנהיג המיעוט בסנאט צ'אק שומר. היא זכתה לסיוע של יותר מ־30 מיליון דולר מאיפא"ק (על פי הערכות), סכום שממחיש עד כמה המחנה הפרו־ישראלי רואה במרוץ הזה קרב אסטרטגי. סטיבנס אמרה כי איש אינו משפיע על הצבעותיה מלבד תושבי מישיגן, אך גם היא אינה מעניקה לישראל או לראש הממשלה בנימין נתניהו צ'ק פתוח. בעימות בחודש יולי היא טענה שנתניהו לא קירב את האזור לשלום ואף סיכן יהודים בארצות הברית ובעולם.
לכן הבחירה במישיגן אינה בין מועמד "אוהב ישראל" למועמד "שונא ישראל" במובן הפשוט. סטיבנס מייצגת את האגף שתומך בברית הביטחונית עם ישראל, אך מוכן למתוח ביקורת חריפה על ממשלתה. אל־סייד מייצג מעבר עמוק יותר: ערעור על הסיוע הצבאי, על מדיניות המפלגה המסורתית ועל עצם ההנחה שתמיכה בישראל היא עדיין עמדה מובנת מאליה בדמוקרטיה האמריקנית.
המספרים מסבירים מדוע המרוץ מעורר דאגה. לפי סקר רויטרס־איפסוס, שיעור הדמוקרטים המחזיקים בדעה חיובית על ישראל ירד מ־59% ב־2018 ל־22% בלבד במאי השנה. במישיגן חי גם אחד הריכוזים הגדולים בארצות הברית של מצביעים ערבים־אמריקנים, שרבים מהם התנגדו בחריפות למדיניות ישראל מאז תחילת המלחמה בעזה.
מיזורי: המבקרת מול הידיד
במיזורי מתקיים מבחן דומה, אך אישי בהרבה. קורי בוש, לשעבר חברת "הסקווד" הפרוגרסיבי, מנסה לחזור לקונגרס ולנקום בווסלי בל, שהדיח אותה בפריימריז ב־2024. בוש הייתה מהמבקרות החריפות ביותר של ישראל בקונגרס לאחר טבח 7 באוקטובר והמלחמה בעזה. איפא"ק ואחרים השקיעו אז מיליוני דולרים כדי לסייע לבל, והשנה הוציא אותו גוף יותר משלושה מיליון דולר כדי למנוע את חזרתה (כך לפי הערכות).
בל, המכהן כיום כחבר קונגרס, נתמך שוב בידי איפא"ק ונחשב למועמד הידידותי יותר לישראל. מאחר שמדובר במחוז דמוקרטי מובהק באזור סנט לואיס, המנצח בפריימריז צפוי כמעט בוודאות להיבחר גם בנובמבר. כלומר, מבחינת ישראל והארגונים הפרו־ישראליים, הקרב האמיתי מתקיים היום - לא בבחירות הכלליות.
בוש מקווה שהמפלגה השתנתה מאז הפסדה. יש לה סיבה לחשוב כך: סקר AP-NORC מצא כי 58% מהדמוקרטים סבורים כיום שארצות הברית תומכת בישראל יתר על המידה, לעומת 45% בלבד בתחילת 2024. פעילים סוציאליסטים מכל רחבי המדינה הגיעו למיזורי כדי לסייע לקמפיין שלה, והמרוץ יבחן גם את כוחו הארגוני של האגף הזה.
גם תפקידה של איפא"ק עומד היום לבחינה. תומכיה יטענו כי הארגון מסייע לבחור מועמדים המחויבים לברית בין המדינות ולהרתיע פוליטיקאים מעמדות אנטי־ישראליות קיצוניות. מתנגדיו מציגים את ההוצאות העצומות כהתערבות של כסף חיצוני במרוצים מקומיים. ניצחון של סטיבנס ושל בל יוכיח כי התמיכה הכספית והארגונית של המחנה הפרו־ישראלי עדיין אפקטיבית. ניצחון של אל־סייד או חזרתה של בוש יאותתו כי הכסף לבדו כבר אינו יכול לעצור את השינוי בבסיס הדמוקרטי.
המשמעות ארוכת הטווח עשויה להגיע עד לבחירות לנשיאות ב־2028. פרשנים מעריכים כי תוצאת מישיגן תשפיע על מידת הקשיחות שמועמדים דמוקרטים עתידיים ירשו לעצמם להפגין כלפי ישראל.
לכן זהו יום גורלי, גם אם לא מכריע, עבור מעמדה של ישראל בתוך המפלגה הדמוקרטית. ישראל לא תיעלם מסדר היום של המפלגה אחרי ספירת הקולות, אך התוצאות יגלו איזה מחנה מרגיש שהרוח נושבת בגבו: זה שרואה בברית עם ישראל נכס אסטרטגי שצריך לשמר, או זה שמבקש להפוך את ההתנגדות לישראל ולסיוע הצבאי להבטחת בחירות מנצחת.