בזמן שצה"ל ממשיך לחסל מחבלים ברצועת עזה, בבית הלבן ובמועצת השלום מנסים לשכנע את עצמם שהחזון השאפתני ביותר של ממשל טראמפ עדיין אפשרי: פירוק חמאס מנשקו, העברת השלטון לידי גוף פלסטיני טכנוקרטי, הקמת כוח בינלאומי והפיכת עזה מזירת טרור לאזור משוקם.
אלא שככל שחולפים הימים, הולך ומתחדד הפער בין התיאוריה לבין המציאות המבצעית. צה"ל הודיע ביומיים האחרונים על שורת חיסולים ממוקדים של מחבלים מחמאס, הג'יהאד האיסלאמי ו"צבא האסלאם", ובהם מפקדי שטח ומחבלי נוח'בה שהשתתפו בטבח 7 באוקטובר.
לפי צה"ל, כולם עסקו בקידום מתווי טרור נגד הכוחות ואזרחי ישראל, והתקיפות בוצעו להסרת איום מיידי. במקביל הדגיש צה"ל שכוחותיו פרוסים ברצועה בהתאם להסכם וימשיכו לפעול נגד כל איום ביטחוני. מבחינת ישראל, אין כאן סתירה. להפך. גם אם מתקיים תהליך מדיני, אין פירוש הדבר שישראל מוותרת על זכותה לפעול נגד מחבלים שממשיכים לנסות להוציא לפועל פיגועים.
אבל דווקא כאן מתחיל להופיע המתח שמטריד את האמריקנים. מנכ"ל מועצת השלום (או בתוארו המורכב כל כך - הנציג העליון של מועצת השלום), הדיפלומט הבולגרי הנודע ניקולאי מלאדנוב, כתב כי יומיים של תקיפות ברחבי הרצועה גבו את חייהם של אזרחים ופגעו גם בתשתיות רפואיות חיוניות, וזאת דווקא לאחר חודשים של מאמצים אינטנסיביים מצד ארצות הברית, מצרים, קטאר, טורקיה ומועצת השלום להביא את חמאס להסכים למפת הדרכים ליישום תוכנית טראמפ.
לדבריו, שני הצדדים נושאים במחויבויות במסגרת התוכנית ובמסגרת הסכם שארם א־שייח', וכי אנשיו פועלים מסביב לשעון עם כל הגורמים כדי "ליצור את המרחב הדרוש ליישום מלא של תוכנית הנשיא". הוא סיכם באמירה משמעותית: שלום יציב הוא יעד קשה, אך אפשרי -אם כל הצדדים יעשו את מירב המאמצים.
המסר הזה אינו עומד לבדו: בתדרוך שקיימו בכירי הבית הלבן ומועצת השלום לאחר ההכרזה על מפת הדרכים לעזה נשאלו הבכירים במפורש מה יקרה אם ישראל לא תעמוד בהתחייבויותיה. התשובה הייתה חריגה בנחרצותה. לדבריהם, ארצות הברית אינה מבקשת מישראל דבר מעבר למה שכבר הסכימה לו במסגרת תוכנית 20 הנקודות, אך אם לא תעמוד בהתחייבויותיה, "נהיה מאוכזבים מאוד מאוד". הם הוסיפו כי מבחינתם ישראל נדרשת לכבד את ההסכם המקורי, בדיוק כפי שהם מצפים מחמאס לעמוד בחלקו.
לצד זאת, אותם בכירים גם הבהירו כי הם מבינים היטב את החשדנות הישראלית. הם הזכירו כי ירושלים לא האמינה שניתן יהיה להגיע לעסקה לשחרור כל החטופים ולהשבת החללים, וכי גם כעת היא אינה מאמינה שחמאס אכן יתפרק מנשקו. לכן, לטענתם, המתווה אינו מבוסס על אמון אלא על מנגנון של שלבים, הדדיות ואימות: שום שלב לא ייצא לדרך לפני שיוכח שהשלב הקודם הושלם. במילים אחרות, האמריקנים אינם מבקשים מישראל "להאמין" לחמאס.
הם מבקשים ממנה להמתין למנגנון האימות שהם בונים. אלא שכאן בדיוק נמצאת נקודת החיכוך. כאשר צה"ל מחסל מפקד נוח'בה שהיה מעורב בטבח 7 באוקטובר, או מחבלים שלדבריו ממשיכים לקדם מתווי טרור, מבחינת ישראל מדובר במימוש מלא של זכות ההגנה העצמית - ואף בחובה ביטחונית. מבחינת צוות מועצת השלום, כל תקיפה כזו עלולה להקשות על יצירת האווירה הדרושה ליישום ההסכם ולהעניק לחמאס עילה לטעון כי ישראל אינה עומדת ברוח המתווה.
בתוך כך, החל מהבוקר לא התקבלו דיווחים על תקיפות חדשות. על אף היעדר התקיפות, גורם מדיני הבהיר: "ישראל לא תיסוג מהקו הנוכחי ברצועת עזה ותמשיך לסכל כל איום על אזרחינו וחיילינו".
לכן נראה שהאמריקנים אינם מוטרדים רק מהשאלה אם חמאס יתפרק מנשקו. הם מוטרדים גם מהיכולת לשמור את ישראל בתוך המסגרת המדינית שהם מנסים לבנות. אין פירוש הדבר שהם שוללים את פעולות צה"ל. להפך. בתדרוך הודגש שוב ושוב כי ישראל אינה נדרשת להסתכן, וכי המתווה נועד בראש ובראשונה להבטיח שעזה לא תחזור להיות בסיס טרור שמאיים עליה. אלא שמבחינתם, ככל שהמהלך המדיני מתקדם, כל פעולה צבאית עלולה להיות בעלת משמעות מדינית רחבה בהרבה מהמשמעות המבצעית שלה.
זהו למעשה האתגר המרכזי של ממשל טראמפ בשלב הנוכחי. לא רק לשכנע את חמאס לוותר על נשקו, אלא גם לנהל את המתח המתמיד בין הצרכים הביטחוניים הלגיטימיים של ישראל לבין הרצון לקדם את פרויקט השיקום והפירוז שעליו השקיעו הבית הלבן, מועצת השלום והמתווכות חודשים ארוכים של עבודה. בישראל, מנגד, ספק אם יימצא מי שיסכים להשהות סיכולים ממוקדים נגד מחבלים פעילים רק כדי להקל על התהליך המדיני. מבחינת מערכת הביטחון, כל עוד קיים איום - הוא יטופל.
לכן, המבחן האמיתי של תוכנית טראמפ אינו רק אם חמאס ימסור את נשקו. הוא יהיה ביכולת של שני בעלי הברית הקרובים ביותר, ירושלים ווושינגטון לנהל את הקו הדק שבין המשך הלחימה נגד הטרור לבין שמירה על המסלול המדיני שהם עצמם מנסים לקדם.
עדיין מתלבטים ? ענו על השאלון וגלו איזו מפלגה הכי קרובה לדעותיכם