אחרי שבועות ארוכים של מגעים, פגישות וניסיונות לגבש חיבורים שיצמצמו את מספר הרשימות במה שמכונה "הגוש השלישי", נדמה כי המאמצים הגיעו למבוי סתום. נכון לעכשיו, כל אחת מההתארגנויות פועלת באופן עצמאי, והסיכוי לרשימה משותפת הולך ומתרחק.
במוקד עמדו המגעים בין בני גנץ, דדי שמחי עם יולי אדלשטיין ואיילת שקד. השיחות לא הבשילו להסכמות, בעיקר סביב שאלת ההובלה שתגרום למשיכה קולות מימין. גנץ לא מוכן לוותר על ההובלה.
במקביל, השר לשעבר גלעד ארדן ממשיך להיערך לאפשרות של הקמת מסגרת פוליטית עצמאית, בשיתוף אדלשטיין ובחינת צירופם של שמות נוספים. מנגד, איילת שקד אינה ממהרת להצטרף לאף אחת מההתארגנויות ומעדיפה בשלב זה להותיר את כל האפשרויות פתוחות.
גם הניסיונות לייצר שיח עם יועז הנדל וחילי טרופר לא הבשילו לכדי מהלך משותף. השניים צפויים כבר השבוע להשיק קמפיין למפלגה העצמאית שלהם , ובשלב זה אינם מנהלים מגעים מתקדמים לחבירה עם גורמים אחרים.
במערכת הפוליטית מעריכים כי בשלב הזה כל אחד מהשחקנים עסוק בעיקר במקסום כוחו לקראת המשא ומתן הסופי על החיבורים. ההנחה היא שככל שמפלגה תציג כוח ציבורי גדול יותר, כך תוכל לדרוש מקום טוב יותר בכל איחוד עתידי.
אלא שלכולם ברור גם הצד השני של המשוואה: אין די מקום לכל כך הרבה רשימות על אותה משבצת פוליטית. אם לא יושגו איחודים, חלק מהמפלגות עלולות להישאר מחוץ לכנסת, ועשרות אלפי קולות עלולים לרדת לטמיון.
עד למועד הגשת הרשימות לא נשאר זמן רב מדי - התאריך הוא ב-7-8 בספטמבר. במונחים פוליטיים מדובר בפרק זמן משמעותי, שבו יכולים להתרחש שינויים דרמטיים. השאלה הגדולה היא מי יהיה הראשון שימצמץ, יוותר על דרישותיו ויאפשר איחוד - או שמא הקרב על האגו יסתיים בכך שמועמדים רבים יישארו מחוץ למשחק, יחד עם מנדטים יקרים שיתבזבזו.