בישראל מתקשים להסתיר את ההפתעה והתסכול ממשחק ה"יויו" של נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ מול איראן: איום בתקיפה רחבה, הכנות מבצעיות, עצירה ברגע האחרון וחזרה לשולחן המשא ומתן. לפי גורמים ישראליים, ביטול תקיפות שתוכננו נגד איראן בפעם השנייה בתוך שבוע מקשה על התכנון הצבאי ומחזק את ההערכה כי טראמפ נוטה בשלב הזה לחפש הסכם עם טהרן יותר מאשר להסלים את המערכה.
אלא שמאחורי התסכול, בישראל מבינים גם את הדילמה המורכבת שמולה ניצב הנשיא האמריקני. טראמפ מנסה למצוא את נקודת האיזון או נקודת המפנה, בין הצורך להפעיל די כוח כדי לשבור את ההתנגדות האיראנית, לבין הרצון למנוע פגיעה קשה בשווקי האנרגיה, זינוק במחירי הנפט וטלטלה כלכלית בארצות הברית ובעולם.
אנשים ששוחחו השבוע עם טראמפ ובקיאים בהלכי מחשבתו סבורים כי טראמפ מחפש את נקודת ההשקה בין האינטרסים החיוניים לבין היתרונות והחסרונות שבין שלוש אפשרויות מרכזיות: להגיע להסכם עם איראן, להימנע מהסכם אך להמשיך במצור ובלחץ הכלכלי, או להעצים את התקיפות הצבאיות. לדברי אנשים המעורים בתהליך קבלת ההחלטות של טראמפ הוא אינו יכול להתעלם מ"הרגישות של שווקי האנרגיה וכלכלת העולם", ומעניק לשיקולים האלה משקל משמעותי בהחלטותיו.
במקביל, הנשיא האמריקני מודע לכך שהלחץ הכלכלי המופעל על איראן כבר גורם למחסור בגז ובדיזל, לתורים בתחנות הדלק, לאינפלציה חריפה ולהפגנות ראשונות של אזרחים מתוסכלים. טראמפ גם מנסה להבין האם הדרך הנכונה להעמיק את הלחץ היא באמצעות כלים צבאיים, באמצעות המצור והאמצעים הכלכליים - או בשילוב ביניהם.
הדילמה של טראמפ אינה קשורה רק בתסכול שחשים בירושלים, גם מדינות המפרץ חלוקות ביניהן לגבי הדרך שבה על ארצות הברית לפעול. סעודיה ומדינות נוספות באזור דוחקות בטראמפ לבחור בדיפלומטיה ולהימנע מהסלמה שתסכן את תשתיות האנרגיה ואת היציבות האזורית. יורש העצר הסעודי אף ביקש לקבל תמונה ברורה יותר של האסטרטגיה האמריקנית ושל יעדי התקיפות המתוכננות. לעומת זאת, באיחוד האמירויות נשמעת עמדה תקיפה יותר.
דובר משרד החוץ האיראני אסמאעיל בקאיי הבהיר כי ההבנות עם עומאן על נתיב שיט חדש אינן קשורות, מבחינת טהרן, לפתיחתו מחדש של מצר הורמוז או להמשך סגירתו. לדבריו, איראן מתנגדת לנתיב הדרומי הקיים, שלטענתה פוגע באינטרסים הלאומיים שלה, והנתיב החדש לא יהיה המסלול הצפוני ולא הדרומי אלא מסלול שלישי שיוסכם במשותף עם עומאן.
גורמים באבו דאבי סבורים כי משמרות המהפכה לא ייסוגו ללא החרפה משמעותית של הלחץ האמריקני, השתלטות אפקטיבית על נתיבי השיט במצר הורמוז ואולי אף בחינת אפשרויות קרקעיות. על הרקע הזה הודיע טראמפ אמש כי ביטל את המתקפה לאחר שאיראן ומדינות נוספות במזרח התיכון ביקשו ממנו להמתין, בטענה כי הושגה הסכמה על "קווי המתאר" של עסקה שתכלול את פתיחתו המיידית והמלאה של מצר הורמוז ואת סיום האיום הגרעיני האיראני. אולם מקורות דיפלומטיים מצננים את ההכרזה ואומרים כי אין בשלב זה עסקה סגורה, אלא סימנים להתקדמות לקראת הסדר אפשרי לפתיחת המצר. המחלוקת המרכזית נוגעת להיקף השליטה וההשפעה שאיראן תשמור לעצמה בנתיב השיט האסטרטגי.
לכן, חרף ההצהרות האופטימיות, המרחק בין "קווי מתאר" לבין הסכם של ממש עדיין גדול. טראמפ עצמו ממשיך להחזיק בשתי האפשרויות במקביל: מצד אחד להצהיר שארצות הברית "דרוכה ומוכנה" למתקפה בהיקף חסר תקדים; מצד שני להורות לכוחות לעצור, מתוך תקווה שהאיום הצבאי יספיק כדי להביא את איראן להסכמה.
מבחינת ישראל, ההתנהלות הזאת מעוררת תסכול אמיתי. ביטול תקיפות ברגע האחרון מערער תוכניות מבצעיות ומקשה לדעת אם ומתי וושינגטון תבחר שוב בכוח. אך באותה נשימה, בירושלים מבינים שטראמפ אינו בוחן רק את השאלה כיצד לפגוע באיראן אלא כיצד לעשות זאת בלי להצית משבר אנרגיה, להרחיק את בעלות הברית הערביות ולשלם מחיר פוליטי וכלכלי בבית. זו נקודת האיזון שאותה הוא עדיין מחפש. ועד שימצא אותה, נדמה שהמטוטלת תמשיך לנוע בין תקיפה להסכם, בין איום לעצירה ובין התקווה הישראלית להכרעה לבין הרצון האמריקני להגיע לתוצאה בלי למוטט בדרך את השווקים.