תופרים את השפתיים: גל מחאה חריג בבתי הכלא באיראן על רקע הזינוק בהוצאות להורג

אסירים בעשרות בתי כלא באיראן מנהלים בימים האחרונים מחאה חריגה נגד גל ההוצאות להורג במדינה. בכלא קזל־חסאר, מהגדולים באיראן, תפרו כמה אסירים את שפתיהם במחט ובחוט, בעוד שלפי ארגוני זכויות אדם לפחות 1,500 אסירים הנידונים למוות שובתים רעב זה כשבועיים.

במקביל, אסירים ב-59 בתי כלא ברחבי איראן פתחו היום (שלישי) בשביתות רעב במסגרת השבוע ה-131 של קמפיין "ימי שלישי נגד הוצאות להורג", הקורא להפסקת ההוצאות להורג ולביטול עונש המוות במדינה.

לפי ארגוני זכויות אדם איראניים, המחאה בכלא קזל־חסאר החלה לאחר ששישה אסירים שהורשעו בעבירות סמים הועברו לבידוד - צעד הנחשב בדרך כלל להכנה לקראת הוצאה להורג. מאז התרחבה השביתה לאגפים נוספים.

בסרטונים שפרסמו ארגוני זכויות אדם מחוץ לאיראן נראים אסירים יושבים במסדרונות הכלא ומחזיקים שלטים שעליהם נכתב "לא להוצאות להורג" ו"היו הקול שלנו".

באחד הסרטונים נראה אסיר מסביר כי החליט לתפור את שפתיו לאחר ששישה ימים של שביתת רעב לא הביאו לתגובה מצד הנהלת הכלא. מיד לאחר מכן נראה אסיר אחר תופר את שפתיו באמצעות מחט וחוט.

בסרטון נוסף נשמע אסיר קורא להעניק טיפול רפואי לשובתי רעב שמצבם הידרדר. לדבריו, הסוהרים סירבו לפתוח את דלתות האגף ולאפשר את העברתם למרפאת הכלא.

המחאה היא חלק מקמפיין "ימי שלישי נגד הוצאות להורג", שהחל בינואר 2024 והתפשט בהדרגה לעשרות מתקני כליאה. השבוע השתתפו בו, לפי מארגניו, אסירים מבתי הכלא אווין, קזל־חסאר, טהרן הגדול, קרצ'כ, שיראז, משהד, אהוואז, אורמיה, סננדג', כרמאנשאה וזאהדאן, לצד בתי כלא נוספים.

בהצהרה שפרסמו משתתפי הקמפיין נכתב כי המחאה מתקיימת סמוך ליום השנה להוצאתם להורג של האסירים הפוליטיים בהרוז אחסאני ומהדי חסאני, שהיו חברים בקמפיין. לטענתם, השניים הוצאו להורג ביולי 2025 לאחר פשיטה של כוחות הביטחון על אגף האסירים הפוליטיים בכלא קזל־חסאר, ומשפחותיהם אינן יודעות היכן נקברו.

מארגני המחאה טענו כי מאז תחילת השנה האיראנית, ב-21 במרץ 2026, הוצאו להורג לפחות 303 בני אדם. עוד טענו כי בשבוע האחרון הוצא להורג בחשאי האסיר הפוליטי מהדי ח'אנכי, וכי עונשי מוות נוספים נגזרו על אסירים פוליטיים. הם קראו לעצור מיד את ההוצאות להורג, לבטל את עונש המוות ולהגביר את הלחץ הבינלאומי על טהרן.

לפי דיווח ב"גרדיאן", מספר ההוצאות להורג באיראן עלה השנה, ובייחוד בתקופת המלחמה בין איראן לארצות הברית. מקורות בטהרן אמרו לעיתון כי קצב ההוצאות להורג נותר גבוה גם לאחר סיום הלחימה.

ארגון Iran Human Rights, שמושבו באוסלו, הציג נתון גבוה יותר וטען כי מתחילת השנה הוצאו להורג לפחות 424 בני אדם. לפי הארגון, רובם הורשעו בעבירות סמים, ולצדם הוצאו להורג גם אסירים פוליטיים ומפגינים.

בארגון טענו כי רבים מהנידונים למוות הם שליחים זוטרים ברשתות סחר בסמים, וכי חלק מההרשעות מבוססות על הודאות שנגבו תחת עינויים.

מנהל הארגון, מחמוד אמירי־מוגדם, אמר כי שביתת הרעב היא צעד חריג מצד אסירים היודעים כי ניתן להוציאם להורג בכל רגע, אך בחרו למחות בתקווה לעורר לחץ בינלאומי.

אחד הנידונים למוות מסר באמצעות עורכי דינו ל"גרדיאן": "אנחנו אסירים שטעו כדי להשיג את צורכי החיים הבסיסיים ביותר, ואנחנו מתחרטים על מעשינו. איפה עוד בעולם נוטלים את חייו של אדם בשל טעות ראשונה?".

גם אמנסטי אינטרנשיונל מתחה ביקורת על בתי המשפט המהפכניים באיראן. לטענתה, ההליכים בהם אינם עומדים בסטנדרטים של משפט הוגן, והם מטילים עונשי מוות ללא עצמאות שיפוטית מספקת.

עיקר המידע על היקף השביתות, מצב האסירים ומספר ההוצאות להורג מבוסס על דיווחי ארגוני זכויות אדם ועל פרסום ב"גרדיאן", ולא קיבל אישור רשמי מהרשויות באיראן.