במגד'ל שמס נערך הערב (שני) טקס זכרון לתריסר חללי הרקטה שנורתה על הישוב מלבנון. בטקס נחנכה האנדרטה לזכר נרצחי אותו יום שלפני שנתיים, ה-27 ביולי 2024. הימים היו ימי מלחמת חרבות ברזל ילדי הישוב לקחו פסק זמן. כמה מהם יצאו לאימון במגרש הכדורגל שבמרכז הכפר, ואחרים בילו אותה עת בגינת המשחקים הסמוכה. מעין הפוגה.
אבל, בשעה 18:18 פילחה צפירת אזעקה את היישוב השלו ושניות ספורות אחר כך רקטה כבדה מסוג פלק 1 מתוצרת איראנית שירה חיזבאללה נחתה במקום. כשהאבק התפזר, החלו להתברר מימדי הטרגדיה. שירותי חירום, בהם מגן דוד אדום, טיפלו בפצועים אנוש, כאשר חלקם הועברו למרפאות מקומיות וחלקם הועברו לבתי חולים שונים בצפון. במהלך הערב נקבע מותם של 12 ילדים וילדות, נערים ונערות בגילאי 10-16. 34 נפצעו. קיר אבן סמוך, שקרס מעוצמת ההדף, הציל כנראה את חייהם של אחרים, ששהו מאחוריו.
האסון זעזע את המדינה כולה. אלפים השתתפו במסע הלוויה. מקום הנפילה נעשה אתר עלייה לרגל של מבקרים אשר ביקשו להזדהות עם בני המשפחות ועם העדה הדרוזית. ראש המועצה יזם את הקמתו של פארק הנצחה לזכר הנרצחים. הפארק, המקיף את מקום הנפילה, נועד לשלב זיכרון וחיים. הוא כולל מגרש כדורגל ואמפיתיאטרון שבו אפשר יהיה להתכנס לאירועי זיכרון. נותר רק לתכנן ולעצב את צלמו של אתר ההנצחה במקום הנפילה.
את האנדרטה תיכנן אדריכל צביקה פסטרנק שתכנן לאחרונה ביישובי עוטף עזה את מיצב "כתב ושם" בכפר עזה ומיצב "עקבות ביבס" בצאלים. את המיצבים הוא מתכנן בעצה אחת עם הקהילות, עם משפחות הנרצחים ולמענן. גם במג'דל שמס. האדריכל פסטרנק, בשיתוף פעולה עם משפחות הנופלים והקהילה במג'דל שמס, יצר אתר הנצחה מאופק אך מרגש, מרמז ומעורר השראה.
"כשקיבלתי על עצמי את תכנון המיצב הסביבתי, ידעתי שבור הפגיעה שבו פגעה הרקטה יהיה מוקד מצומצם בשטחו, ומסביבו ישתרע פארק הנצחה גדול שתיכננו אחרים", סיפר פסטרנק לוואלה על ראשית תהליך התכנון, "כשניגשתי לעבודה, קבעתי לעצמי את העקרונות שינחו אותי: לשמר את הבור ובאמצעותו להמחיש, בצורה מאופקת, בהירה ומעוררת הזדהות, את רגע הפגיעה ועוצמתה. בסופו של דבר, מה שהותירה אחריה הרקטה הזדונית, שקטפה את חייהם של ילדים וילדות בראשית חייהם, הוא בור קטן באדמה".
"הבור הוא מוקד הפארק", הוא מדגיש, "השבילים הנכנסים לפארק נפגשים סמוך למקום הפגיעה, וכל מי שילך בהם אין לו ברירה אלא להכיר בעובדת קיומו של הבור, על אף פי שהוא אינו בולט מעל מפלס הקרקע. זהו הרעיון התכנוני של המיצב: אם כל הדרכים מובילות לבור, וכל רכיבי הפארק פונים אליו, אזי המבקרים במקום, אם ירצו להתבונן בו ובתוכן המוצג בו, ייאלצו להרכין מעט את ראשם".
כבר בסקיצות הראשונות שיצר פסטרנק, ניכרת העצמת בור הפגיעה באמצעות קערורית מתכת גדולה, שתיוצר בממדי הבור האמיתי. מסביב למיצב הבור, שמות הנרצחים וגילם.
"כשביקרתי במקום עם צוות ההקמה ודנו בתצורת הקערורית, לא ידעתי שממש לידי עמד אביו השכול של הילד ג'יבארה אבראהים. התכנון הראשוני היה לסלק את שרידי הקיר, שנראה כמו לא שייך לעניין, אלא שאז שמעתי אותו זועק בכאב: 'לא יודע מה תעשו, את הקיר הזה אתם לא מזיזים. זה הדבר היחיד שנותר מהפגיעה'. המעמד שנקלעתי אליו היה קשה, אבל מלמד. לאחר הסיור נערכה פגישה במועצה עם ועד המשפחות. כולנו, כאיש אחד, אנשי המועצה, משפחות הנרצחים, צוות ההקמה ואנוכי - הבנו שחשוב מאוד להשאיר ולשמר את שרידי הקיר, ולשלב אותם במיצב".
לדבריו, בהתאם לכך הוכנו חלופות תכנון חדשות שכללו את הבור ובחלופה שנבחרה קו הקיר ששרד משמש צלע במלבן שיקיף את הבור, ואילו שלוש צלעותיו האחרות נבנו מאריחי בטון שעליהם צרובים שמות הילדים. במרכז המלבן ניצבת קערורית המתכת בתצורת הבור שיצרה הרקטה. "שרידי הקיר שתחילה רצינו לסלקם, נעשו לרכיב אדריכלי שעל פיו תוכננה כל מסגרת המיצב, כמו שנאמר: 'אבן מאסו הבונים והייתה לראש פינה'".
"כבר בסקיצות הראשונות ביקשתי להקים מיצב שלא יבלוט מהקרקע. מבקר שיגיע למקום יהיה סבור שהוא צועד כך סתם במפלס הקרקע, אבל השבילים יובילו אותו אל בור המתכת. רק כאן יבין המבקר שהוא נמצא בלב המיצב, יבין את משמעות הבור, יבחין בשרידי הקיר ויוכל לקרוא את שמות הנרצחים. כדי להעצים את רגע הפגיעה ואת האסון שחוללה, ובשונה משרידי הקיר, בחרתי לייצר את הקערורית ממתכת חלודה, תזכורת לחומר שממנו עשויה הרקטה. ראש המועצה הוא מי שבחר את בניית הקערורית מפיסות קטנות של מתכת, שתרותכנה זו לזו, כדי להעניק לקערורית מרקם של מגוון צורות גיאומטריות.
לאחר אישור צורת קערורית הבור ואישור המשפחות בדבר אופן כתיבת שמות הנרצחים, אפשר היה לגשת ולהתחיל בעבודות. במסגרייה באניעם ,כפר האומנים שבגולן נחתכו עשרות משולשי מתכת ורותכו זו לזו ליצירת התצורה התלת-ממדית של הקערורית. לאחר שראש המועצה ביקר במסגרייה, בחן את העבודה ואישר את התצורה הסופית, הועמסה הקערורית הגדולה על נגרר והועברה להתקנה במקום הפגיעה במג'דל שמס.
סביב "הבור" החדש, שקוטרו 1.65 מטרים, נוצק משטח בטון. מסביב לבור הוצב ו 12 אריחי בטון. בכל אריח נצרב, בעברית, בערבית ובאנגלית, השם הפרטי והגיל של הילדים שנרצחו.
עוד לפני חנוכת הפארק ומיצב ההנצחה, ביקרו כבר במקום כמה וכמה אנשים ופסטרנק אומר כי מרגש לראות איך כמו בכל יצירת אומנות, ייחס כל אחד מהם פרשנות משלו ליצירה. "ראש המועצה ראה בפיסות המתכת סמל לשבר, אך בריתוכן ובחיבורן זה לזה - איחוי וריפוי ; אביו של ג'יבארה ראה בפיסות המתכת את רסיסי הרקטה שהתפזרו לאחר הפגיעה; אמו של מילאר ראתה בבור את הבור שנפער בלב; ואילו ערן שביט, מורה דרך, דימה לראות בקערורית החלודה את הפתגם הדרוזי על טס הנחושת ("סידר נח'ס") -כל נגיעה בטס מהדהדת לכל אורכו ורוחבו, רמז לאסון שהיה לאבל המשותף לעדה הדרוזית ולעם ישראל.