הממשל בוושינגטון, בהובלת נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ, ומזכיר המדינה מרקו רוביו, מחפש מהלכים היסטוריים, עסקאות ענק ועיצוב מחדש של המפה העולמית. ברור לכל כי בראייה הרחבה של ארצות הברית, איראן היא רק רכיב אחד מני רבים, וכי לוושינגטון יש כמה "כדורים באוויר" בכל נקודת זמן.
לאחרונה, בד בבד עם התמשכות המערכה נגד איראן, אפשר כבר לזהות בבירור את המערכה על היום שאחרי, הניטשת במלוא עוזה. סעודיה, לבנון ועיראק - כולן על שולחן הניתוחים האמריקני, במה שנראה כמו תחילת הדרך לעיצובו של סדר מזרח תיכוני חדש.
לסדר הזה יש משמעות רבה ל-MAGA של ארצות הברית, והרבה ממנו יהיה גם תולדה של מאפייני הטיפול האמריקני במשטר באיראן.
אם אכן כך, חיוני מאוד שישראל תציג לנשיא ולבכירי הממשל, דווקא עכשיו, מספר עקרונות מומלצים שיעמדו בבסיס כל סדר אזורי חדש, ותנסה כבר עתה, ובמיוחד עתה, להביא ליישור קו תפיסתי בינה לבין הממשל בארצות הברית.
ישראל: שער המוצא הפיזי לאירופה
• היסוד הכלכלי: הודו במקום סין - מסדרון IMEC הוא תשתית ה-MAGA
סדר חדש חייב להישען על עורק חיים כלכלי איתן. מסדרון הסחר הודו-מזרח תיכון-אירופה (IMEC) אינו רק פרויקט תשתיות - הוא עמוד השדרה האסטרטגי של התחרות האמריקנית מול סין.
חניכה מהירה ושלבית של המסדרון תבטיח שליטה אמריקנית בשרשראות האספקה העולמיות ותשרת ישירות את חזון הצמיחה הכלכלית והתחרות האמריקנית.
ישראל היא חוליית הקישור היבשתית והימית הקריטית במסלול הזה - הן מול הודו והן מול אירופה. חניכה בהקדם של המסדרון, ושל הודו כתחליף לסין, כשישראל היא שער המוצא הפיזי לאירופה, תנרמל רבים מסימני השאלה שבאוויר.
• היסוד המדיני: כל מה שאינו IMEC ומנסה למצוא דרכים עוקפות ישראל - יתממשק בסופו של דבר למסדרון הסיני ויחזק אותו
כל ניסיון לקדם נתיבי סחר או הסדרים אזוריים דרך טורקיה, ללא השתתפות ישראלית, אינו אלא שלוחה ישירה של יוזמת "החגורה והדרך" הסינית. מספיק מבט אחד במפה גיאוגרפית פשוטה כדי להיווכח בכך, במיוחד לנוכח המאמצים הטורקיים לפייס בין ארמניה לאזרבייג'ן.
דווקא הנתיב העובר דרך ישראל הוא המענה היחיד שיכול להציב תקרת זכוכית להשפעה הסינית באזור.
• היסוד ההיסטורי: סייקס-פיקו כאבן ראשה לבעיות האזור, וההזדמנות לתיקון
כולם "מקדשים" את הגבולות המלאכותיים של מדינות האזור, מבלי להבין כי היה זה מעשה קולוניאלי בוטה ודורסני שיצר רבות מהבעיות שאותן חוות ישראל וארצות הברית כיום.
במשך יותר ממאה שנה, מאז הסכמי סייקס-פיקו ב-1916, נחצו קבוצות אתניות והוקמו ישויות מדינתיות כושלות, כמו לבנון, סוריה ועיראק, שבהן היעדר זהות לאומית יצר את הוואקום שאליו נכנס ציר ההתנגדות.
דווקא פירוק הציר במערכה הנוכחית יוצר הזדמנות היסטורית לקדם ביזור סמכויות, אוטונומיות מקומיות וסדר אזורי אורגני, המבוסס על כוחות מקומיים יציבים המחוברים לזהותם - ולא על ממשלות מרכזיות פיקטיביות.
עוגן אסטרטגי ובסיסי גיבוי אמריקניים בישראל
• היסוד האזרחי-שיקומי: כמו לאחר מלחמת העולם השנייה - דרושה תוכנית מרשל בהובלה אמריקנית למדינות האזור
החדירה הכלכלית של איראן, רוסיה וסין למזרח התיכון ניצלה מדינות מפורקות ועניות, והייתה בסיס לחדירה צבאית ולאחר מכן גם פוליטית. הסדר החדש חייב לסגור את הפרצה הזו.
נדרשת תוכנית מרשל אזורית כוללת לשיקום ולבנייה מחדש של המדינות הכושלות, שתמומן בעיקרה על ידי מדינות המפרץ ותהיה בתכנון אסטרטגי אמריקני-ישראלי.
ההשקעה הכלכלית תותנה באופן קשיח בפירוק תשתיות עוינות, בפירוז מוחלט ובערבויות ביטחוניות, כדי להבטיח שציר הרשע לא יוכל לשוב ולפעול במדינות הללו.
• היסוד הביטחוני: עוגן אסטרטגי ובסיסי גיבוי אמריקניים בישראל
ישראל היא העוגן הבלתי משתנה, היציב והטכנולוגי ביותר באזור. זהו הזמן להזמין את ארצות הברית להקים מאגרי חירום, תשתיות לוגיסטיות ובסיסי גיבוי אסטרטגיים בשטח מדינת ישראל, ולקבע זאת רשמית בתפיסת הביטחון של ארצות הברית.
שילוב היכולות הטכנולוגיות והמבצעיות של צה"ל עם נוכחות אמריקנית קבועה על אדמת ישראל יבטיח הרתעה, וימצב את ישראל כשותפה הביטחונית הבכירה והאמינה ביותר של ארצות הברית באזור.
הדיון על איראן הוא רק נקודת הפתיחה, לא היעד. הפגישה בבית הלבן חייבת, דווקא עכשיו, להתעלות מעל הסיעור הטקטי ולהותיר על שולחנם של הנשיא טראמפ והשר רוביו עקרונות לסדר אזורי חדש - ממסדרון IMEC, דרך תיקון עיוותי סייקס-פיקו, ועד תוכנית מרשל אזורית ומעמד ביטחוני אמריקני חדש בישראל.
זהו הניצחון האסטרטגי האמיתי ששני הצדדים יכולים להשיג יחד.
הכותב הינו עמית יגור, סא"ל במיל', לשעבר סגן ראש הזירה הפלסטינית באגף התכנון של צה"ל, ובכיר במודיעין זרוע הים.
השאלון שיעשה לכם סדר - מי המפלגה שהכי מתאימה לעמדות שלכם?