בנימין נתניהו מחפש קמפיין. עדיין אין לו. בדרך, בתהליך של ניסוי וטעיה, הוא מרסס רעל, שנאה, רוע ופלגנות ללא כל חשבון. פלגנותו אומנותו. השבוע, בעוד ראיון לפודקאסט של מעריציו והפעם לאבי שושן, הוא אמר שאומנם לא הייתה בגידה ב־7 באוקטובר, "אבל ראש השב"כ צריך לחקור את זה".
חוץ מלומר ולשדר שגדי איזנקוט הוא עוכר ישראל שהרס את צה"ל, הביא לאסון 7 באוקטובר, התנגד למלחמה, אוהב ערבים ושונא יהודים - אין לו וללהקתו מאומה. הוא מחפש קמפיין. על מה יוליך את צאן מרעיתו אל הקלפיות? עם "מר ביטחון"? כלום אינם נתבעים עם בני משפחותיהם לשלוש שנים של עצבים רופפים? האם בניהם ובנותיהם והם עצמם לא נתבעים למאות ימי מילואים בעודם מעניקים "כיפת ברזל" למשתמטים ועריקים? אולי עם "מר כלכלה"? האם אינם קורסים תחת יוקר המחיה? אולי "מר הסברה", מעין ליגה אחרת של מנהיגות עולמית לצד נשיא ארה"ב? הלא זה עבד איכשהו בעבר, אבל מצבה של ישראל ברחבי העולם ובעיקר בארה"ב הוא בכי רע וחמור מאי־פעם.
נתניהו, שהיה פעם גם הקמפיינר המעולה בתולדותינו, מחפש קמפיין, מחפש את ארתור פינקלשטיין ז"ל, את "סלע קיומנו" ואת "הצלת ישראל מהשמדתה" וכך הלאה. הוא עדיין לא מבין האם טראמפ לצידו זה נטל או נכס בישראל ועם אילו הישגים ללכת אל הבוחר. בינתיים הוא וסביבתו ושופריו מפיצים רעל, שנאה ופלגנות כלפי כל דבר שאיננו נתניהו.
תצטרכו לפתח קיבה רגישה, לצרוך נכון תקשורת, להפעיל היגיון ופילטרים, לא להיכנע לשנאה ולפחד, ובעיקר להבטיח שכולם הולכים לקלפיות, עם חולצה לבנה, עם שיר בלב ועם הבנה שניתן ואפשר לשנות מציאות בדקה אחת, עם שתי אצבעות מאחורי הפרגוד.
הקמפיין של נתניהו בינתיים הוא ש"גדי איזנקוט ילך עם יאיר גולן ועם מנסור עבאס". כאילו שיש לאיזנקוט יותר שעות עבאס מאשר לנתניהו או ליואב קיש, כאילו שלאיזנקוט קראו "אבו יאיר" ולא לנתניהו עצמו. כאילו שאיזנקוט הכשיר את השותפות הפוליטית עם עבאס ולא נתניהו בתמיכת ערוץ 14 באותה העת "כשהיה צריך".
והנה בא יא־יא פינק מ"הדמוקרטים", שנבחר השבוע למקום הרביעי ברשימה לכנסת, ושאל בפומבי את השאלה המתבקשת: אם לגדי אין ממשלה בלי עבאס ולנתניהו אין ממשלה בלי יצחק גולדקנופף, מי משניהם יותר מסוכן לישראל? מי משניהם אוהב יותר את המדינה, מחובר ומחויב לה? מי משניהם פוגע יותר בביטחון ישראל? מי בעד שירות אזרחי לכל בן ובת 18 ומי ימות ולא יתגייס? אל תתפלאו אם בקרוב תמצאו את נתניהו תוקף את החרדים על השתמטותם. אין לו כל בעיה עם זה.
וזו האמת הפשוטה אותה אני זועק כאן ולא רק, מזה חודשים רבים: טובה השותפות אם צריך עם מנסור עבאס מזו עם גולדקנופף - רמטכ"ל צבא המשתמטים, תומך העריקים, סוחט הכספים, שהקשר שלו למדינת ישראל הציונית הוא רופף ומקרי. שהקשר שלו עם נהר הדנובה עמוק ורחב יותר מהקשר שלו לנהר הירדן ולירקון. תחשבו גם על זה. אל תתנו לפחד ולסטיגמות לנהל אתכם.
יש לפחות דבר אחד שמשותף לי אישית ול"דמוקרטים" - שנינו חותרים לדו־ספרתי, הם במנדטים ואני במשקל (מקווה שאני בדרך).
ובינתיים שתי הערות, אחת טובה ואחת פחות. אי אפשר להתעלם מהעובדה שיאיר גולן הצליח להצית להבה בגחלים לוחשות של שתי מפלגות שהובאו לקבורה בשנים האחרונות - העבודה ומרצ. אי אפשר שלא להתרשם ולקוד קידה לכמות המרשימה של המתפקדים, לאחוזי ההצבעה הגבוהים מאוד בפריימריז ולהליך הטכני המהיר והאמין.
הדבר הפחות טוב בעיניי, הוא שאין ברשימה אף נציג של התנועה הקיבוצית במקום ריאלי. אין שום נציג או נציגה ל־260 קיבוצים אחרי השנים הללו בהן נתגלתה התנועה הקיבוצית במלוא אחריותה ותפארתה, מניר עוז ובארי בדרום ועד משגב עם ומנרה בצפון.
התנועה הקיבוצית הייתה תמיד בבסיסה של המפלגה הזאת, והפעם התוצאה והרכב הרשימה החסרה מייצרים כר פעולה רחב ומבטיח לאיזנקוט ולמפלגתו "ישר!" כחלופה שלטונית ראויה. בתנועה זוכרים גם כיצד הודחו נציגיה במוסדות הלאומיים ברגל גסה בידי הדמוקרטים, וכיצד היה זה בני גנץ שהעניק להם את המקומות השמורים לסיעתו.
שורו, הביטו וראו
כשם שאינני מתבייש להצהיר בפניכם שאני מתרגש עד דמעות כשתזמורת צה"ל צועדת בסך ומנגנת את "מארש צה"ל", כך אני מצהיר שאני נרגש עד דמעות כשעולה על הקרקע קיבוץ חדש. אבא שלי יעקב ז"ל, פלמ"חניק ממקימי קיבוץ מלכיה באצבע הגליל, נהג לספר לי כיצד התרגש כשלקחו אותו ואת חברי ההכשרה בגבעת חיים על עגלת טרקטור לטקס העלייה על הקרקע של קיבוץ המעפיל, הסמוך לקיבוצי להבות חביבה - וזה כנראה מדבק.
והנה אני נרגש לקראת העלייה על הקרקע של קיבוץ חדש אחרי 30 שנה, קיבוץ "מעלה אהרון" על שם אהרון ידלין ז"ל במבואות העיר ערד שבנגב. הקיבוץ מיסודם של תנועת השומר הצעיר והתנועה הקיבוצית, והגרעין המייסד מתגבש כעת. על זה נאמר "שורו, הביטו וראו מה גדול היום הזה". שנהיה טובים וראויים. שבת שלום.