ברגל שמאל: הפריימריז, הקמפיינים וקריסת התיקים

אפשר רק לדמיין איך יתפקדו חברי הקבוצה ההזויה הזאת שנבחרה בפריימריז של הדמוקרטים, אם יכנסו להוביל משרדי ממשלה, במקרה של ניצחון האופוזיציה בבחירות. מאה אחוז אג'נדה, אפס אחוז ביצועים

טענות לכשלים ואי סדרים בפריימריז שנערכו השבוע במפלגת הדמוקרטים. מספר שיא של חברים הצטרפו בשבועות האחרונים למפלגת השמאל הקיצוני שהשתתפו בבחירות במספרים עצומים. 97 אלף איש מימשו את זכותם - 86% מכלל בעלי זכות ההצבעה. בליכוד לדוגמא משתתפים פחות מ-60% באופן קבוע, כך שבהחלט מדובר בהישג חריג.

כמובן שמה שסייע להשיג את אחוז ההשתתפות הגבוה, שתורגם מייד על ידי ראשי המפלגה לייצור תחושה של סחף ותמיכה, הייתה העובדה כי המפלגה אפשרה באופן חריג הצבעה ממוחשבת באמצעות אפליקציה בטלפונים הניידים, ללא קלפיות פיזיות וללא צורך בנוכחות באתרי הצבעה. פרקטיקה השמורה בדרך כלל למצבים חריגים וזמני חירום, כמו בקורונה, או כשהנחיות פיקוד העורף לא מאפשרות הצבעה תוך התקהלות פיזית.

אחד מראשי המטות של אחת הדמויות הבולטות שהתמודדו בפריימריז, המכהנת גם בכנסת, עקב באדיקות אחר הגידול שהלך וטפח בספר הבוחרים בימים שלפני סגירת ספר הבוחרים, שנקבע לשבוע לפני הפריימריז. בלילה שבין שישי לשבת, האחרון שלפני הסגירה, בדק את מצב המתפקדים בסביבות אחת בלילה, וכשקם בבוקר לפתוח את המחשב בשש בבוקר, גילה שבאותו לילה הצטרפו לא פחות מ-400 מתפקדים חדשים. הדבר עורר את חשדו. הן לגבי המספר הגבוה, ובמיוחד לגבי העיתוי. מי מחליט להצטרף למפקד דווקא באישון לילה ועוד במספרים כה גבוהים, תהה.

חשדו של ראש המטה גבר כשנחשף לפוסט שכתב מי שהיה מנכ"ל מפלגת העבודה, רועי שנדלר, בו טען שכשהיה בתפקידו והוצע לו לקיים בחירות פנימיות באופן ממוחשב באמצעות אפליקציה, שלל זאת לאחר שבדק ומצא שלל בעיות אבטחה שעלולות להיווצר כתוצאה משיטה זו. "אני מזהה כאן סכנה אמיתית", כתב שנדלר. "בשיטה הנוכחית, כל מי שמחזיק בכמות גדולה של כרטיסי סים וכרטיסי אשראי נטענים, יכול, לפחות בתאוריה, לרשום אלפי אנשים למפלגה, להשתלט על תהליך האימות ולהצביע במקומם - מבלי שאותם אנשים ידעו בכלל שהם חברי מפלגה". לדבריו, "בבחירות באופן הזה אף אחד לא יראה את הפנים שמאחורי המקלדת וזה יכול להיות איש אחד שמצביע עשרות אלפי פעמים".

הח"כים של הדמוקרטים, שלושה במספר, הצליחו להתברג למקומות הראשונים בבחירות המקדימות, דבר שיו"ר המפלגה יאיר גולן ידע למנף, כששמח לבשר על התוצאות באירוע הכרזת הרשימה השבוע בהאנגר 11 בתל אביב. אלא שלפי טענות גורמים הקשורים למפלגה, זכו הח"כים ביתרון מובנה שלא היה למועמדים האחרים: בגישה לפרטי המתפקדים, טענה שהוכחשה על ידי המפלגה, וכן בדמי מימון הפריימריז על ידי הכנסת.

מסתבר כי גם אחרי שמפלגות העבודה ומרצ התנגדו לחוק שיזם בזמנו דודי אמסלם מהליכוד, לא היה לאף אחד משלושה ח"כים בעיה ליטול מהכנסת 275,916 שקלים לצורך מימון הבחירות האישי שלהם, כסף שלא עמד כמובן לרשותם של מועמדים שאינם ח"כים. עד כדי כך התגאה יאיר גולן בבחירתם של נעמה לזימי, גלעד קריב ואפרת רייטן למקומות הראשונים, עד שלא יכול היה להתאפק ולהמתין שהתוצאות יוודאו לכולם על ידי ועדת הבחירות של המפלגה כמקובל, והתקשר להודיע להם באופן אישי על הישגיהם.

לפני הבחירות, ועל מנת לשמור על מאגר המתפקדים, החליטה הנהלת המפלגה כי שליחת הודעות סמס לצרכי קמפיין על ידי המועמדים תיעשה רק על ידי המערכת המפלגתית. לכל מועמד הוקצו שלוש הודעות אותם יכול היה להעביר למפלגה והיא זו ששיגרה לכלל המתפקדים בהתאם למאגר הנצבר על ידה. אלא שמעדויות שהגיעו לידי "מעריב" עולה שגלעד קריב למשל, אחד מהח"כים הבולטים והפופולריים בדמוקרטים, שיגר לא פחות מ-9 הודעות סמס למתפקדים, פי שלוש ממה שהחליטה המפלגה.

בדמוקרטים טוענים כי במידה שנשלחו הודעות שלא דרך המערכת המפלגתית על ידי ח"כים או מועמדים אחרים, הדבר נעשה שלא באמצעות מאגר המתפקדים הרשמי, שכאמור נשמר בחשאיות, אלא באמצעות מאגרים אחרים שהקימו לעצמם המועמדים השונים. למרות הקביעה, טענות אחרות נשמעו על כך שמתפקדים רבים, שלא מסרו את פרטיהם לאיש מלבד בטופס ההתפקדות, קיבלו גם הם באורח פלא הודעות סמס על ידי מועמדים שונים. אם מאגר המתפקדים נשמר בסודיות, איך קיבלו בכל זאת הודעות כאלה? תהו. ומענה אין.

הרשימה שנבחרה מבחינת יאיר גולן - רשימת החלומות ממש. לקראת הבחירות לכנסת לא יכול היה לבקש רשימה טובה יותר. יש בה הכל מהכל - ח"כים שנחשבים במחנה יעילים ומצטיינים. נלחמים בשוחות ובכיכרות. חדי לשון ופרלמנטרים יעילים. וכן פעילי מחאה מוכרים וידועים. וכן חזרתה של מפלגת מרצ, שנמחקה מהמפה בבחירות האחרונות, שתקבל שתי נציגות במקומות ריאליים, שיחזירו עטרה ליושנה, ואת המפלגה בה הציבור בעט בשאט נפש חזרה לקדמת הבמה.

אלא שמבחינת הציבור הכללי, זה שלא חי בתיבת התהודה של השמאל הרדיקלי, מדובר ברשימת בלהות, לא פחות. חבורה אקלקטית של אישים ודמויות, מהשוליים הסהרוריים ביותר של החברה הישראלית. אנשים שלא רק שלא למדו דבר וחצי דבר מטבח ה-7 באוקטובר בו הם מנפנפים בעוז במחאתם נגד הממשלה, אלא אף משתמשים בו להחזיק ואף להעצים את צדקת דרכם המסוכנת וההזויה, לפיה הדרך היחידה להתמודד עם אותם רוצחים, אנסים וחוטפים, היא בדרך השלום והושטת היד, מסירת חלקים נוספים מהארץ לבניית קיני הטרור הרצחני שלהם, וחיזוק נוסף לדיקטטורה משולחת הרסן של מערכת המשפט, שהסירה מעליה בשנים האחרונות כל משקולת של בקרה ופיקוח.

אותם ח"כים ושאר חבורת הסהרוריים שנבחרה השבוע, שחלקם הגדול לפחות על פי הסקרים יראו את המליאה מבפנים, מתהדרים ביכולת ניהול והנהגה יוצאת דופן, לוחמים פרלמנטריים מהמעלה הראשונה, שלא הצליחו לנהל אפילו אופוזיציה ולא קיצרו את ימיה של הממשלה, אותה הם מגדירים ככושלת ביותר בתולדות המדינה, אפילו ביממה. אפשר רק לדמיין איך יתפקדו חברי הקבוצה ההזויה הזאת, אם יכנסו להוביל משרדי ממשלה, במקרה של ניצחון האופוזיציה בבחירות. מאה אחוז אג'נדה, אפס אחוז ביצועים.

הכניעה של חברי הדמוקרטים, כמו של ייתר חברי האופוזיציה, לקנאי תנועות המחאה היא טוטאלית. אין שום ערך, נשגב או נעלה ככל שיהיה, שיוכל לגבור על השיקול הפוליטי של הבייס, הנהנה מתמיכה
מוחלטת של כלי תקשורת מרכזיים ופרשנים בכירים. אפילו ההחלטה הבזויה למנוע את כניסתם של אנשי ערוץ 14 לסקר את האירוע הפוליטי השבוע, נענה במחיאות כפיים מצד אלה המכנים את עצמם דמוקרטיים.

בנאומו של יאיר גולן, שרטט יו"ר המפלגה את האתגר הבא של מפלגתו במצב בו תהיה חלק מהממשלה: סגירת ערוץ 14 וכל כלי התקשורת שלא מאמינים בדרכה הליברלית התומכת בדרך חלוקת הארץ והפתרון המדיני, פיטורים המוניים של כל מינויי הממשלה היוצאת, תוך וידוא שכל בעלי התפקידים החשובים יצייתו להם ולדרכם ולא יובילו, חלילה, תפיסת עולם ומהלכים המנוגדים לאלה שלהם.
מהלכים אלה חשובים אפילו יותר מהחלטות בג"ץ והוראות החוק. גם כשקבע שופט המחוזי שעל המפלגה ליישר את ההדורים עם ערוץ 14 בהתאם לרוח פסיקת בג"ץ בנושא, המחייבת מפלגה להכניס לצורך סיקור כל כלי תקשורת באשר הוא, בחר יאיר גולן, בעידוד חבריו הדמוקרטים, להשאיר אותם בחוץ. בדיוק כמו הצפצוף של יאיר לפיד על הנחיית היועצת המשפטית לממשלה להעביר את אישור הסכם המים עם חיזבאללה דרך הכנסת. שלטון החוק בהחלט, אבל סלקטיבי. רק כשהוא מחייב את הממשלה, לא אותם.

מהדמוקרטים נמסר בתגובה: "כך נראית חגיגה של דמוקרטיה - מספר אדיר של כמעט 113 אלף אזרחיות ואזרחים שבחרו להתפקד למפלגה ונכללו בספר הבוחרים. 'הדמוקרטים' גאים בהתפקדות הסוחפת ובשיעור ההצבעה שובר השיאים של 86 אחוז. הבחירות הן דיגיטליות ומאובטחות בתקנים מחמירים כבר מספר שנים. גם מבקר המדינה בחן את מנגנוני ההתפקדות ל'דמוקרטים' ולא מצא בהם כל פגם. לא ניתן להתפקד עם כרטיס אשראי נטען שאינו אישי של אדם פרטי. ההתפקדות דורשת מספר טלפון ייחודי לאחר הזדהות מול מוקד ההצבעה".

סערה מאולצת למדי התעוררה לאחר פרסום סרטון הליכוד בו נראה גדי אייזנקוט רץ לחבק את מנסור עבאס, תוך דילוג על דמות המייצגת את "אחדות ישראל". לא ברור על מה בדיוק יצא הקצף. הרי איינזקוט, ביושרו, בניגוד לאחרים בגוש שלו, לא שלל הסתמכות על רע"מ והמפלגות הערביות לצורך הקמת ממשלה.

כחלק מהמחאה המאולצת נטען נגד הליכוד כי מדובר בפגיעה באב שכול. זה התחיל כשמישהו ברשתות כתב שהדמות המלאכותית מהסרטון עליה אייזנקוט מדלג עם חיבוקו דומה לבנו גל שנהרג במלחמה. צריך דמיון מפותח כדי להגיע למסקנה הזאת, וצריך דמיון מרושע כדי להאשים את הליכוד שלכך כיוון.
בסרטון התגובה של מפלגת ישר! נראה בנימין נתניהו רץ היישר לזרועותיו של יצחק גולדקנופף. מלבד חוסר המקוריות שבסרטוני התגובה שכבר הפכו לנוהל לסרטוני הרשת של הליכוד, צחוק הגורל, או בכי המציאות, כל אחד בעיניו, שני הסרטונים נכונים. גולדקנופף הוא שותף לקואליציית נתניהו. מנסור עבאס לזו של אייזנקוט. לטוב ולרע. כל ניסיון לטשטש זאת, מהצד הזה או מהצד ההוא, יחטא לאמת.

מבלי משים נפל מטה הקמפיין של איינזקוט בדיוק לנרטיב עליו עובד קמפיין הליכוד כבר זמן רב - שבבחירות האלה, כמו בכל מערכת בחירות, יש גושים, ויש מחנות. ולכל מועמד, נחמד וסיפמטי ככל שיהיה, אין 61 מנדטים בפני עצמו אלא הוא בא עם חבילה שלמה. נתניהו הולך עם איתמר בן גביר, בצלאל סמוטריץ' והסיעות החרדיות. אייזנקוט הולך עם הדמוקרטים והסיעות הערביות. דווקא מי שמנסה להסתיר את המציאות הזאת זו הקבוצה השנייה. בסרטון תגובה אחד אישר יו"ר ישר! את הידוע מראש.
הצלחת מחנה האופוזיציה להסית את סדר היום לנושא גיוס חרדים ונטל השירות הצליח הרבה מעבר למשוער. נכון לעכשיו, אכן מדובר בנושא מרכזי, שמצליח לקרוע גם את מחנה הימין בתוך עצמו ובכך להשיג את מטרתו. לשמאל הרי אין שום סיכוי לממשלה בלי קצת קולות ימניים שיעברו צד, ואם על רקע אידיאולוגי זה כמעט בלתי אפשרי, במיוחד אחרי 7 באוקטובר וחתירתם הבלתי נלאית של ראשי האופוזיציה לעסקת כניעה עם החמאס כבר מראשית הדרך, אין כמו נושא גיוס החרדים כדי לעורר אמוציות ולהביא לסלידה של בוחרים שאידיאולוגית נמצאים בימין אבל מתעבים את הרעיון שמימוש הרעיון הימני, בהתיישבות, בערכים האחרים, בהחלשת מערכת המשפט מול הדרג הנבחר, חייב ללכת עם שותפות כנועה עם הסיעות החרדיות.

אבל מעבר להצלחה המסחררת יש רק בעיה אחת. מערכת הבחירות רק בראשיתה. להחזיק נושא, גדול וחשוב ככל שיהיה, לאורך שבועות וחודשים, היא משימה בלתי אפשרית ולא ישימה. הגל האנטי חרדי העכור לא יכול להחזיק לאורך זמן. ולמעשה כבר עכשיו אפשר לומר שהשיא מאחוריו. כשהזירה הביטחונית והמדינית הולכת ומתחממת, שהטילים האיראניים מתחילים להתקרב לתחומי המדינה, והתפתחויות בלבנון ובעזה כבר נמצאים על הפרק, אין הרבה סיכוי לאלה המייחלים להגיע עד לפתיחת הקלפיות כששנאת החרדים עודנה יוקדת, להשיג את משימתם. לא משנה כמה ינסו, ולא חשוב כמה התקשורת תשתף פעולה.

השבועות הקרובים יסמנו את פרפורי הגסיסה של הקמפיין המאולץ, ואת מקומו יתפסו החיים עצמם. סדרי העדיפויות האמיתיים סביבם נסובות מערכות בחירות כבר עשרות בשנים. וכמובן שאר הספינים, הסרטונים, השערוריות ושאר האירועים המלווים קמפיינים מימים ימימה.

עד שזה יקרה, מעדיפים בליכוד ובמפלגות החרדיות לשמור על מרחק מבוקר זה מזה, ולשרת בכך את שני הצדדים. ההודעה החריפה נגד מנהיג הזרם הליטאי הרב דב לנדו שיצאה ישירות מלשכת ראש הממשלה בשם נתניהו, לא הייתה יכולה לבוא לעולם בלי המחשבה האסטרטגית שמאחוריה. לא פעם גינה נתניהו רבנים, כולל של מפלגות שותפות בקואליציה שלו ושעליהם נשענת ממשלתו, אבל מעולם לא באותו תוקף ואותה אגרסיביות. הסיבה לכך פשוטה: אחרי שהוצג כמי שנכנע לגמרי לסיעות החרדיות, בהעברת חוק יסוד לימוד התורה וחוק הוראת הדעה לביטול מעצרי תלמידי הישיבה, משדר ראש הממשלה, לפחות נכון לעכשיו, שהוא והחרדים לא בדיוק אותו דבר. שהוא לא בכיס שלהם כפי שהוצג. וכשצריך, במיוחד שכבודם של חיילי צה"ל על הפרק, אין לו בעיה להפגין שרירים מולם.

לחרדים מצידם אינטרס חופף. נתניהו אכזב. ממשלתו, למרות ההבטחות, לא עמדה בהתחייבותה להעביר את החוק המרכזי אותו הבטיחו לבוחריהם ולא העבירה חוק גיוס. הקהל שלהם אמנם יצביעו ברובו למה שיורו לו רבותיו, אבל החשש מפני דיכוי הצבעה וחוסר מוטיבציה ללכת לקלפי כשעל הפרק אותה קואליציה בדיוק, מביאה אותם למסקנה שלפחות לפי שעה ומראית עין, צריך להרפות מעט מהחיבוק המובנה לנתניהו, ולשדר שיתכן שבבחירות הבאות תיתכנה הפתעות ושותפויות אחרות שיביאו לבשורה אחרת ושונה למגזר.

אחרי קריסתו של תיק 4,000 עם הודעת השופטים גם אחרי עדות נתניהו שהתביעה לא הצליחה לבסס אישום של שוחד, נראה שעם יציאתו של המשפט לפגרה עד חודש ספטמבר, גם תיק 2,000, תיק נוני מוזס, עומד בפני התמוטטות קולוסאלית. היה זה אחרי עדותו הראשונה של זאב אלקין השבוע, שהצליח במחי עדות אחת (מבין עוד כמה שיהיו לו בהמשך) לא רק לערער את תזת הפרקליטות, אלא כנראה למחוק אותה לחלוטין ולהותיר ממנה אבק ועפר שלא שווים את הנייר עליו היא כתובה.

התיק כולו מבוסס על ההקלטות של נתניהו ומוזס, בהם נשמע מו"ל ידיעות אחרונות מנסה לשדל את ראש הממשלה לשכנע את בעלי ישראל היום, שלדון אדלסון, לצמצם את תפוצת עיתונו ולתמוך בחוק ישראל היום שיזמו כמה פוליטיקאים בשמו של מוזס ומטעמו. התיק כולו מבוסס על הליבה המהותית ביותר של החסינות המהותית המחויבת להישמר לכל פוליטיקאי באשר הוא, אמר אלקין בעדותו. אין חבר כנסת, שר או ראש ממשלה, שאין לו יחסי תן וקח עם התקשורת. הגדרת סיקור אוהד כמרמה והפרת אמונים צריכה לא רק להביא לכך שכל הח"כים צריכים לעמוד בשורה בתור לחקירה פלילית, אלא עצם ההגדרה של סיקור כעניין פלילי מערער את כל מערכת העיתונות והפוליטיקה כפי שהיא ידועה מאות שנים ובכל העולם המערבי.

הרי כל סקופ שפוליטיקאי נותן לעיתונאי, יכול להיכלל מהיום בהגדרה פלילית של שוחד או הפרת אמונים, אמר. הפוליטיקאי היטיב עם העיתונאי וכלי התקשורת בסיפור בלעדי המיטיב עם העיתון. ומנגד, מקבל לא פעם בתמורה תמונה גדולה או כתבה מפרגנת. תמונה או כתבה לו היה משלם עליה עלותה הייתה יכולה להיאמד בעשרות אלפי שקלים ולפעמים יותר.

בתביעה ניסו לערער על עדותו ולטעון שהדברים נאמרים מחוסר תום לב, מאחר שאלקין הוא שר בממשלתו של נתניהו ונתון לחסדיו. מעניין מה שאתם אומרים, גיחך אלקין, כי העובדה הזאת לא הפריע לכם להכליל אותי ברשימת עדי התביעה, כשהייתי בצד השני של המתרס, במפלגה יריבה לנתניהו. להעיד פוליטיקאי שהוא פוליטית נגד ראש הממשלה זה בסדר, אבל כשהוא בעדו זה פתאום פסול. נציגי הפרקליטות שתקו במבוכה.

עוד אמר אלקין: הטענה כאילו נתניהו העניק חופש הצבעה בחוק ישראל היום, מה שהביא לאישורו בקריאה ראשונה, כאילו במסגרת הדיל עם מוזס, משוללת כל יסוד. מהסיבה הפשוטה. זה היה רעיון שלי. נתניהו בכלל לא רצה בכך. כשניהלתי את הקואליציה הייתה לי שיטה: בכל פעם שהגענו לשוקת שבורה, כשחברי קואליציה עשו דין לעצמם וראינו שאין לנו רוב - נתנו חופש הצבעה כדי שהדבר לא ייספר ככישלון של הממשלה. אלקין הציג לשופטים מקרים רבים בהם נקט באותה שיטה בהצבעות אחרות.

אלקין, אגב, שנכלל ברשימת עדי התביעה, לא זומן לעדות בסופו של דבר, וכעת הוא משמש עד הגנה. הסיבה שבפרקליטות העדיפו לדלג על עדותו פשוטה: הם קראו את חומר החקירה של מה שאמר במשטרה בעדותו והבינו שטוב לא יצא להם מזה. אלקין חזר פשוט אחד לאחד על אותם דברים. מהסיבה הפשוטה: הם אמת. זה באמת מה שקרה. ולא התזות המופרכות והשקריות של הפרקליטות שכפי שכבר הוכח לא את האמת והצדק הם מחפשים, אלא את ראשו של ראש הממשלה.