האם משרד הפנים מצפצף כמדיניות על הנוהל והפסיקה, הקובעים כי נכדים לחסידי אומות עולם שהצילו יהודים בשואה זכאים לתושבות בישראל?
התשובה לכך ככל הנראה חיובית, כך לפחות עולה ממאבקה הסיזיפי של אלן מוניק צ'יטס, אזרחית הולנדית נוצריה בת 56, שרשות האוכלוסין וההגירה, יחידת סמך של משרד הפנים הכפופה למדיניות שר הפנים, מסרבת כבר שנתיים, פעם אחר פעם, להסדיר את מעמדה בישראל, ולהעניק לה תושבות קבע. בינתיים, זה שנים שהיא שבה ומבקרת בישראל, ואף נשארה לשהייה ממושכת לאחר מתקפת 7 באוקטובר כדי לסייע לישראלים שנפגעו במלחמה. גם עכשיו היא בישראל - לומדת עברית.
צ'יטס היא נכדתו של פרדריק יאן קרקהוף והיא נינה של יאן קרקהוף וקלארטיה קרקהוף-ואן דה ואל, שהוכרו כולם כחסידי אומות העולם, אחר שסיכנו את חייהם בהצלת יהודים בהולנד הכבושה. בין היתר גוננה משפחת קרקהוף על שני אחים יהודים שנרדפו על ידי הנאצים, הסתירו אותם בעליית הגג בבית ההורים, ובהמשך סייעו להם במקומות מסתור נוספים.
בראיון לוואלה היא מתארת את הקשר שלה לישראל כסיפור אהבה שנבנה בהדרגה, הרבה לפני שידעה שתוכל בכלל לבקש מעמד בארץ. היא מספרת שרק ב-1998, כשסבה הוכר כחסיד אומות העולם, שמעה לראשונה את סיפור ההצלה המשפחתי, אך באותה תקופה לא ייחסה לו חשיבות מיוחדת. רק לאחר שהחלה לבקר בישראל ב-2018, מתוך סקרנות ורצון לראות במו עיניה את המקומות שעליהם גדלה מסיפורי התנ"ך, הפך הסיפור המשפחתי למשמעותי עבורה.
בביקור ביד ושם גילתה בתוך דקות את התיעוד המלא של מעשי סבה והוריו, את שמם החקוק באתר ואת ההכרה הרשמית שקיבלו, ומאותו רגע החלה לחקור את ההיסטוריה המשפחתית, לאסוף עדויות מקרוביה ולחוש גאווה עמוקה במורשת של "אהבה חסרת אנוכיות" כלפי העם היהודי.
מאז, לדבריה, התפתח אצלה קשר רגשי עמוק לישראל. היא ביקרה בארץ כעשר פעמים, לעיתים לשבועות ולעיתים לחודשים, ובכל פעם הרגישה "כוח מגנטי" שמושך אותה לחזור. ב-7 באוקטובר 2023 הייתה בירושלים כתיירת, וכשפרצה המלחמה, במקום לרצות לברוח הרגישה רצון להישאר ולעזור.
למרות בקשותיה ממעסיקה להישאר בישראל ולסייע בתקופת המלחמה, מנהל בית החולים שבו עבדה, לא נעתר לה, והיא נאלצה לשוב להולנד, אך גם שם היא המשיכה לפעול למען ישראל: סייעה בגיוס מתנדבים הולנדים לחקלאות, לבתי תמחוי, להסעות ולפעילויות תמיכה נוספות, ובנוסף סייעה לכ־50 הולנדים למצוא מסגרות התנדבות בישראל.
בסופו של דבר היא התפטרה מעבודתה כמנהלת במערכת הבריאות וחזרה לישראל שוב ושוב כדי להתנדב: בקטיף חקלאי, במטבחים לנזקקים, בסיוע לקשישים ובארגון "משפחה אחת" המסייע למשפחות נפגעי טרור ומלחמה. כיום היא מתגוררת בחיפה ולומדת עברית באוניברסיטת חיפה, מתוך שאיפה להשתלב ולעבוד בישראל.
לדבריה, החיבור לישראל נובע משני מקורות: אמונתה באלוהי ישראל וההיכרות רבת השנים עם סיפורי התנ"ך, לצד הזדהות עמוקה עם העם היהודי ועם הכאב שחווה בעקבות המלחמות והטרור. היא אומרת כי היא חשה כאן "בבית", מרגישה מחויבות לעזור לאנשים במצוקה ומאמינה שזהו המשך טבעי לערכים שעליהם גדלה במשפחת חסידי אומות העולם.
"לפעמים פשוט צריך לעשות את הדבר הנכון ואת מקבלת הזדמנות לעשות את הדבר הנכון, וב-7 באוקטובר הרגשתי שאני צריכה להשאר כאן כי זה הדבר הנכון לעשות", אמרה, "לא ידעתי מה המשמעות וההשלכות. אבל אז אנשים אמרו לי שאני באמת יכולה להשאר וזה הרגיש כל כך נכון להמשיך בדרכו של סבא שלי שעשה את הדבר הנכון. יכול להיות שזה ייגבה ממני מחיר, אין לי מושג. אבל הכי חשוב לי זה לעשות את הדבר הנכון. זה מה שאני אעשה ואני לא אוותר. זה כל כך פשוט".
ואכן, במהלך אותו ביקור בארץ נודע לה כי קיים נוהל מפורש של רשות האוכלוסין וההגירה, המסדיר רישיון שהייה בישראל לבנים ולנכדים של חסידי אומות העולם. כך אף הופיע באתר הממשלתי באנגלית.
על בסיס זה, הגישה צ'יטס בקשה להסדרת מעמדה בישראל, ביולי 2024. אלא שבנובמבר באותה שנה, למרות שצירפה את כל המסמכים שהתבקשה, דחתה לשכת רשות האוכלוסין וההגירה את בקשתה, בנימוק שצ'יטס אינה קטינה. לפי עמדת הרשות, לאחר עדכון הנוהל במאי 2022, הזכאות של נכדים לחסידי אומות העולם חלה רק על נכדים קטינים. בחוסר רגישות אף נמסר לה באותו מכתב כי היא נדרשת לצאת מישראל עד 2 בינואר 2025.
צ'יטס הגישה ערר פנימי לרשות האוכלוסין וההגירה - ב־28 בנובמבר 2024 נדחה גם הוא. במצוקתה, פנתה צ'יטס לעורך הדין יהושע פקס ממשרד עורכי הדין דקר, פקס, לוי שהגיש בשמה ערר על ההחלטה לבית הדין לעררים בירושלים, שבו התבקש בית הדין להורות לרשות האוכלוסין להעניק לצ'יטס מעמד בישראל מכוח נוהל חסידי אומות העולם, ולחלופין להעניק לה מעמד מטעמים הומניטריים.
בערר נטען כי עמדת משרד הפנים היא פורמליסטית, דווקנית ונעדרת התחשבות בתכלית הנוהל. לטענת עו"ד פקס, הנוהל לא נועד להיות מסלול טכני בלבד, אלא לבטא הכרה והוקרה של מדינת ישראל כלפי חסידי אומות עולם וצאצאיהם.
לדבריו "חסידי אומות העולם פעלו בתקופת השואה. גם אם חסיד אומות עולם היה צעיר מאוד בסוף מלחמת העולם השנייה, היום הוא היה בן 100 ויותר. לכן הדרישה שנכדיו יהיו קטינים היא דרישה שכמעט אינה יכולה להתקיים, ועל כן הגבלה זו בנוהל מרוקנת אותו מכל תוכן". לטענתו, באתר הממשלתי באנגלית פורסם מידע חלקי או מטעה, שלא הציג בבירור את מגבלת הגיל. על כן הרשות ידעה את גילה של צ'יטס כבר בתחילת ההליך, אך בכל זאת דרשה ממנה להשלים מסמכים, חרף ידיעתה כי אינה קטינה.
חרף הנטען בערר - הוא נדחה על ידי בית הדין לעררים.
אך בינואר 2026 חל מפנה מפתיע. בית המשפט המחוזי פסק במקרה דומה, ובו קבע כי נוהל הסדרת המעמד יחול על ילדיו ונכדיו של חסיד אומות העולם ללא קשר לגילם.
בעקבות פסק הדין פנה עו"ד פקס לרשות האוכלוסין וההגירה בשמה, בבקשה מחודשת לקבלת מעמד חוקי בישראל.
אלא שגם הפעם, למרות פניות חוזרות ונשנות, משרד הפנים ממאן מלתת מענה ענייני לפניותיה.
"אלן מוניק צ'יטס אינה מבקשת יחס מועדף", מדגיש עו"ד פקס, "היא מבקשת שיבחנו את בקשתה לפי הנוהל שנועד בדיוק למקרים כאלה - צאצאים של חסידי אומות העולם שמבקשים לקשור את גורלם במדינת ישראל". אלן עצמה מדגישה כי לא מדובר רק במקרה פרטי שלה, אלא בעניין עקרוני שיש לו משמעות לבנים ונכדים של חסידי אומות עולם אחרים. אגב, לא מדובר בפוטנציאל לאיזו הגירה המונית. ההיפך. ככל הידוע, נכון לאשתקד רק כ-165 איש הגישו בקשה לשבת בישראל על בסיס החוק. רק 61 השלימו את הסדרת מעמדם כתושבי ישראל.
מרשות האוכלוסין וההגירה נמסר לוואלה בתגובה: "מדובר בנוהל ייחודי שגובש על עבור חסידי אומות העולם, ילדיהם ונכדיהם. במסגרת זו, כל בקשה נבחנת בהתאם לנסיבותיה הייחודיות וההשוואה אינה רלוונטית. לגופו של מקרה, הפונה הגישה בעבר בקשה ומכיוון שלא עמדה בדרישות הנוהל , סורבה. סירוב זה עוגן בפסק דין. כעת הגישה בקשה נוספת, הבקשה תיבחן בהתאם לנוהל".