אם אתם בני 25-30, גדלתם במוסדות הציונות הדתית, נשארתם עם הכיפה או שלא, הזהות העדתית שלכם לא מורגשת ביום יום - אבל אתם גאים בסבא ועפים על החריימה של סבתא.
אם שירתתם בקרבי, בשלוש השנים האחרונות עשיתם בין 300 ל-500 ימי מילואים או שאתם נשואים למי שעשה אותם והסיסמה "נמות ולא נתגייס" מוציאה אתכם מדעתכם.
אם אתם אנשי ימין, ואחרי 7 באוקטובר לא מוכנים לשמוע על "הכלה", "מחוות", "תהליך שלום" או ויכוחים תיאורטיים על "הכיבוש".
אם אתם מרוויחים שכר ממוצע, מתעצבנים ממחירי הגנים והקייטנות ומתחרפנים מזה שלאפה שווארמה כבר עולה 80 שקלים.
אם זה אתם, ובכן, במערכת הבחירות הקרובה שמה אתכם על הכוונת. אתם מטורגטים. המפלגות ישגעו אתכם. הן יגיעו אליכם לשכונה, לחוגי הבית, לוואטסאפ, לאינסטגרם, לטיקטוק, ליוטיוב, לפודקאסטים לכל מקום שבו אפשר להיכנס לכם לראש - ובעיקר ללב.
כי לפי המחקרים וקבוצות המיקוד של מרבית המפלגות, בעיקר בגוש האופוזיציה, אתם קהל היעד החשוב ביותר במערכת הבחירות. הקבוצה שעשויה להכריע בין הגושים.
בכמה מנדטים מדובר? זו כבר שאלה מסובכת. ההערכות משתנות ממפלגה למפלגה, אבל כמעט כולן מדברות על ציבור ששווה בין ארבעה לשמונה מנדטים. במערכת פוליטית שבה ממשלות קמות ונופלות על שניים-שלושה מנדטים, זו יכולה להיות כל הבחירה כולה.
לא הרבה מצביעים ביחס לכמות המפלגות והפוליטיקאים שהולכים להילחם עליהם. בנט יפנה אליהם כחובש כיפה, ימני, איש הייטק ולוחם לשעבר - זה שיודע ללכת עם החבר החילוני (לפיד) מהמילואים בלי לעשות מזה סיפור.
איזנקוט יבנה על ההזדהות שהם חשים כלפי רמטכ"ל שהיה סמל ממלכתי, אב שכול, מזרחי שמכבד מסורת ומדבר בשפה של אחריות .
ליברמן יתפאר בכמות נכבדת של חובשי כיפה סרוגה שצירף לרשימה וידגיש עד כמה הוא ניצי, תקיף ובעיקר נחוש בסוגיית גיוס החרדים.
טרופר והנדל ינסו לשכנע אותם שהם הכי דומים. החבר מבית הכנסת או מהמילואים: דתי או דתל"ש, ציוני, ממלכתי, עם רשימה ששילמה מחיר אישי על המדינה כמו שירה שפירא ואליסף פרץ.
שמחי וגנץ ינסו לשכנע אותם שכמו המצביעים גם להם נמאס כבר מהחלוקה של "רק ביבי" ו"רק לא ביבי", ושהגיע הזמן לפוליטיקה אחרת.
גם בצד הימני הקרב על המנדטים האלה יהיה אגרסיבי.
הליכוד יפנה אליהם עם ההישגים הביטחוניים מאז 7 באוקטובר, עם הפקת הלקחים, עם שמות חדשים ברשימה - ועם ההבטחה של נתניהו להקים ממשלה לאומית רחבה.
סמוטריץ' יבקש מהם שגם אם הם כועסים על החרדים, להסתכל על 68 היישובים החדשים שקודמו ועל תנופת ההתיישבות חסרת התקדים מבחינתו.
עופר וינטר ינסה להביא את דמות איש הצבא הטרי, המפקד שאתם או החברים שלהם מהמכינה מסתכלים עליו בהערכה.
וזה עוד לפני אדלשטיין, שקד, ארדן ושאר הניסיונות להקים מסגרת ימנית חדשה - ליכודניקית באופי, אבל עם אריזה אחרת - שפונה בדיוק לאותו קהל.
תפנימו: ציבור חדש נולד
שמונה מפלגות, אולי יותר, יתחרו על מספר קטן מאוד של מנדטים. אבל אלה בדיוק המנדטים שיכריעו מי יקים את הממשלה. ויש כאן עוד דבר מעניין. במשך שנים דיברו על "ישראל הראשונה" ו"ישראל השנייה", על אשכנזים ומזרחים, דתיים וחילונים, מרכז מול פריפריה.
אחרי 7 באוקטובר נולד ציבור חדש. עמיתנו קלמן ליבסקינד עושה חלוקה מחדש בין הישנים בשקט בלילה לבין החוששים מהדפיקה בדלת. הציבור הזה מחבר בין כיפה למילואים, בין מסורת להייטק, בין מזרחיות לממלכתיות, בין ציונות עמוקה לכעס גדול על מי שלא נושא בנטל. ציבור שלא מחפש מהפכה אידיאולוגית, אלא דורש קודם כול ביטחון, אחריות, הוגנות ושותפות.
וזה בדיוק הציבור שכל המערכת הפוליטית רודפת אחריו. בשלושת החודשים הקרובים הם יהיו כנראה האזרחים הכי מבוקשים במדינה. השאלה היא מי יזכור אתכם בישיבת הממשלה הראשונה, בדיוני התקציב, במחירי הגנים, במילואים הבאים, ובחשבון השווארמה הבא.