מגילת איכה משובצת תיאורים אודות בידודה של יהודה ואובדן בעלי בריתה. המסמך שמיליוני יהודים יקראו בתשעה באב, בחר לקשור בין המצוקה והחורבן לבין אובדן המעמד הבינלאומי. במונחים של היום, הוא מתאר בידוד מדיני.
תשומת הלב מופנית לעניין כבר בפסוק הפותח, שנותן את שמו למגילה: "איכָה יָשְׁבָה בָדָד, הָעִיר רַבָּתִי עָם - הָיְתָה כְּאַלְמָנָה; רַבָּתִי בַגּוֹיִם, שָׂרָתִי בַּמְּדִינוֹת - הָיְתָה לָמַס". מדינה שהייתה בעבר הקרוב בעלת מעמד נחשב בקרב האומות, הפכה לישות מבודדת, אשר כפופה לאחרים.
המסורת מייחסת את מגילת איכה לנביא ירמיהו, אשר נרדף בין היתר כי הזהיר מפני הישענות על מצרים. להבנתו האיום האמיתי בא מבבל, ואין למרוד בה. המנהיגים בתקופתו לא סבלו ביקורת והעדיפו להרגיע את העם. בסופו של דבר התברר שירמיהו צדק. ב-586 לפנה"ס הבבלים החריבו את בית המקדש הראשון, יהודה חרבה, ורבים גלו.
אין תמימות דעים לגבי זהות הכותב או העיתוי המדויק של הכתיבה, אך מקובל שנכתבה סביב אותה תקופה. דומה שמילים הקשות ביותר במגילה הם "אם-תֹּאכַלְנָה נָשִׁים פִּרְיָם, עֹלְלֵי טִפֻּחִים" ו"יְדֵי נָשִׁים רַחֲמָנִיּוֹת ִּשְּׁלוּ יַלְדֵיהֶן". הן ממחישות לא רק את הרעב אלא בעיקר את אובדן התקווה והאנושיות.
לצד תיאורי המצוקה, שבים ומופיעים בטקסט ביטויים אשר קושרים את המצב הקשה לנתק מאומות אחרות, ולנזק שעולה ממנו. המגילה מייחסת את המצב לחטאים, ואינה עוסקת בשאלה האם הבידוד נבע מהחורבן או היה אחד הגורמים לו, אלא היא מציגה אותו כחלק מהאסון הלאומי.
התלות בין עמים הייתה אז מוגבלת, אם כי יש עדות בכתובים לייבוא וייצוא. למשל, שלמה המלך ייבא עצי ארז מלבנון כדי לבנות את בית המקדש. עוד קודם, אחיו של יוסף מכרו אותו לשיירה של סוחרים ישמעאלים, והממצא הארכיאולוגי מאשר שכבר בימי קדם, מוצרים הועברו בין ארצות המזרח הקדום בים וביבשה. אבל ככלל, אפילו יחידות קטנות כמו משפחות היו כמעט עצמאיות במילוי צרכיהן. בכל זאת, מגילת איכה שבה ומצביעה על הקושי שנובע מבידוד.
הדבר נכון כפליים בימינו, כאשר התלות היא מוחלטת. אפילו ארצות הברית וסין, מדינות גדולות ובעלות אוצרות טבע, אינן יכולות להסתדר בגפן, ובוודאי לא מדינה קטנה כמו ישראל. אלא שדומה שכמו בתקופה המתוארת במגילה איכה, בקרב ההנהגה בישראל יש נטייה להתעלם מהצורך להתחשב במצב הבינלאומי.
צר המקום להביא התבטאויות של בכירים, אשר בתגובה לביקורת במדינות אחרות, מגיבים שנסתדר לבד - דומה שהם סבורים ש"עם לבדד ישכון" הוא בגדר ברכה או ציווי. אסתפק בדוגמה אחת: כאשר ארצות הברית השעתה משלוח מסוים של חימוש בשל חשש שישראל עושה בו שימוש לא ראוי, ראש הממשלה אמר "אם צריך, נילחם בציפורניים".
הוא יודע היטב שאי אפשר להילחם בציפורניים. גם לא בידיים או באבני קלע, כפי שדוד אבי שלמה הביס את גוליית. במקום יוהרה ורהב, מוטב להאזין ליורשיו העכשוויים של ירמיהו, אלו שמתריעים נגד האשליה ולפיה אפשר להתעלם מיחסי כוחות ולהתאים את המציאות לצרכים פוליטיים. ראוי שהם יעריכו בעיניים פקוחות ומפוכחות את יכולותיה היחסיות של ישראל, את תלותה ברצון הטוב של מדינות אחרות ואת חשיבות שיתוף הפעולה איתן, ויתעשתו.
מגילת איכה איננה עוסקת בניתוח מדיני במובן המודרני, אבל משמשת עדות לפגיעות של ממלכה שהתעלמה ממגבלות כוחה ואיבדה את רשת הביטחון שלה. יש לקוות שהיא תמשיך להיקרא רק כעדות לחורבנות העבר ולאטימות של מנהיגינו בימי קדם, אשר היו משוכנעים שבכוחם לשנות את המציאות לצרכיהם, לא שעו לאזהרות, ובחרו להתעלם מבידוד בינלאומי ומהשלכותיו.
הכותבת הינה שגרירה בדימוס