עוד לפני שהחלה מערכת הבחירות בישראל באופן רשמי, כלי תקשורת מרכזיים ברחבי העולם כבר החלו לנסות לענות על שאלה אחת: האם בנימין נתניהו עומד בפני האתגר הפוליטי המשמעותי ביותר שלו מאז 7 באוקטובר?
מהפייננשל טיימס, דרך CNN, רויטרס, בלומברג ו-AP ועד טיימס אוף ישראל - רוב הסיקור הבינלאומי מתמקד בדמות אחת: הרמטכ"ל לשעבר גדי איזנקוט. אולם לצד הניסיון להסביר לקוראים מדוע הוא נתפס כמועמד שמסוגל לאתגר את נתניהו, אותם כלי תקשורת עצמם מדגישים גם את מגבלותיו ואת סימני השאלה סביב יכולתו להפוך מגנרל מוערך למנהיג פוליטי.
האיש שמנסה לנצח את נתניהו - דווקא משום שהוא לא נתניהו
אחד הקווים הבולטים ביותר בסיקור הוא ההשוואה הבלתי פוסקת בין שני האישים. ב-CNN כתבו כי במשך שלושה עשורים כמעט כל מי שניסה להדיח את נתניהו בחר לאמץ לפחות חלק מסגנונו הפוליטי. "היה אודישן ישראלי מתמשך מאז 1996 בחיפוש אחר האדם שיפיל את נתניהו. אלו שנכשלו ניסו לעיתים קרובות לחקות אותו. איזנקוט הוא הראשון מזה שנים שמנסה להביס את נתניהו בכך שהוא ההפך הגמור ממנו", נכתב.
גם הפייננשל טיימס מתאר את איזנקוט כמי שמציע סגנון הנהגה אחר לחלוטין: פחות כריזמה, פחות הופעות, פחות עימותים - ויותר ממלכתיות, איפוק וניסיון ביטחוני.
בטיימס אוף ישראל הגדיר אחד ממקורביו את ההבדל בין השניים כך: "גדי מקרין את כל מה שנתניהו אינו. הוא מקרין אותנטיות, הוא מקרין עמוד שדרה. אנשים רואים בגדי דמות אחראית שתפעל למען ביטחון המדינה". אלא שאותו ציטוט ממשיך גם לכיוון פחות מחמיא. "אין לו את הברק, אין לו את היכולת הרטורית ואין לו את הפקחות הפוליטית של נתניהו". כלומר, גם מי שמציגים את איזנקוט כאלטרנטיבה, מודים שהיתרונות שלו הם גם נקודות התורפה שלו.
"לא מהחומרים שמייצרים ויראליות"
אם בעבר מועמדים לראשות הממשלה נבחנו בעיקר על יכולותיהם התקשורתיות, הרי שהתקשורת הבינלאומית מתארת את איזנקוט כמעט כהיפוך של המודל הזה.
CNN מתאר אותו כך: "איזנקוט הוא שקט, מאופק ונטול דרמטיות. לא מהחומרים שמייצרים ויראליות". ברשת הוסיפו כי כוחו אינו נובע מהופעות טלוויזיה או נאומים חוצבי להבות, אלא מהרקע שלו כמתכנן צבאי. "העוצמה שלו נובעת מהיותו גנרל צבאי לשעבר שמתמקד בתהליכים ובאסטרטגיה", נכתב.
גם בבלומברג וגם בפייננשל טיימס מתואר איזנקוט כאדם שאינו פוליטיקאי טבעי. בניגוד לנתניהו, שנחשב במשך שנים לאחד הקמפיינרים הבולטים בפוליטיקה הישראלית, איזנקוט מוצג כאדם שממעט לדבר, שוקל כל מילה ונמנע מעימותים פומביים.
המאפיינים הללו מוצגים לעיתים כיתרון, אך באותה מידה גם כשאלה פתוחה: האם הם מספיקים במערכת בחירות מודרנית?
האותנטיות - אבל גם חוסר הניסיון
מילה נוספת שחוזרת שוב ושוב בסיקור היא "אותנטיות". בטיימס אוף ישראל צוטט אחד ממכריו של איזנקוט: "תמיד הרגשת איתו שמה שאתה רואה זה מה שאתה מקבל".
גם ב-CNN מתארים אותו כמי ש"הישראלים רוצים לחבק", וטוענים כי השילוב בין עברו כרמטכ"ל, היותו אב שכול והרקע המשפחתי שלו הפך אותו לדמות שמעוררת הזדהות ציבורית.
אלא שבאותן כתבות עצמן מוזכרת גם העובדה שאיזנקוט מגיע למערכת הבחירות עם מעט מאוד ניסיון פוליטי. הוא מעולם לא הנהיג מפלגה גדולה, לא ניהל ממשלה ולא התמודד בעבר על ראשות הממשלה.
לכן, לצד ההתעניינות הרבה בדמותו, חלק מהפרשנויות מדגישות כי המעבר ממערכת הביטחון אל הפוליטיקה הוא מבחן שונה לחלוטין.
גם הסקרים אינם מבטיחים את לשכת ראש הממשלה
גם כאשר כלי התקשורת מצביעים על התחזקותו בסקרים, הם ממהרים להוסיף הסתייגות. רויטרס, הפייננשל טיימס, AP ובלומברג מזכירים כולם כי השיטה הפוליטית בישראל אינה מאפשרת להסיק מסקרים מי יהיה ראש הממשלה הבא.
גם אם איזנקוט יעמוד בראש המפלגה הגדולה ביותר, הדרך להקמת קואליציה של 61 חברי כנסת עשויה להיות ארוכה ומורכבת. לכן, בחלק מהפרשנויות מודגש כי המבחן האמיתי שלו כלל אינו מול נתניהו - אלא מול המערכת הפוליטית הישראלית.
יותר מאשר כתבה על איזנקוט
למעשה, ככל שקוראים את הסיקור הבינלאומי, מתברר שהוא עוסק פחות באיזנקוט עצמו ויותר בישראל שאחרי 7 באוקטובר.
הכתבות אינן מנסות רק להציג מועמד חדש, אלא להבין האם הציבור הישראלי מחפש מנהיג מסוג אחר - רגוע יותר, ממלכתי יותר ופחות לעומתי או שבסופו של דבר יעדיף פעם נוספת את הניסיון והיכולות הפוליטיות של נתניהו.
גם בטיימס אוף ישראל מגדירים את מערכת הבחירות המתהווה כעימות אישי ברור: "נתניהו כבר יודע מי יהיה יריבו העיקרי בבחירות. זה נתניהו נגד איזנקוט, ואיזנקוט נגד נתניהו".
אלא שגם מי שמציגים את איזנקוט כאתגר המרכזי לראש הממשלה, נמנעים מלהכתיר אותו כמנצח. אחרי כמעט שלושה עשורים שבהם נתניהו שרד שוב ושוב יריבים שהוצגו כמי שעשויים להחליפו, רבים מהפרשנים בעולם מעדיפים להציג את איזנקוט לא כראש הממשלה הבא - אלא כמבחן הגדול הבא של נתניהו.