אסיר מרח מכתבים בזרע - ובית המשפט ביטל את העונש שקיבל

אסיר בגרמניה הצליח לבטל עונש משמעתי שהוטל עליו לאחר שנהג לשלוח לארוסתו מכתבים שמרח בזרעו. הנהלת הכלא טענה כי הדפים המוכתמים מסכנים את אנשי הצוות שנדרשים לבדוק את הדואר, אך בית המשפט המחוזי בהאגן קבע שהסעיפים שעליהם התבסס העונש אינם מתאימים למקרה.

בתקשורת הגרמנית דווח שהאיש, המרצה עונש מאסר של כמה שנים בגין עבירות סמים בכלא שוורטה שבמערב גרמניה, ניהל עם ארוסתו התכתבות קבועה. לפי פרטי ההחלטה, בני הזוג לא הסתפקו במילים והעבירו זה לזו גם דפים שעליהם נוזלי גוף אינטימיים.

כאשר אנשי הכלא יירטו מכתב שעליו זרעו של האסיר, הוחלט להעניש אותו בשבוע של שלילת פעילויות פנאי. בתקופה הזאת נאסר עליו להשתתף בפעילויות ספורט, תרבות ובילוי המוצעות לאסירים.

הנהלת הכלא נימקה את הסנקציה בסיכון הבריאותי לאנשי הצוות הבודקים את הדואר ובפגיעה בחובה לשמור על היגיינה ועל חיים משותפים תקינים במתקן. האסיר לא קיבל את ההחלטה ועתר לבית המשפט.

לטענתו, ההתכתבות היא חלק מהפנטזיות המיניות המשותפות שלו ושל ארוסתו, והאיסור פוגע בזכותו החוקתית לפיתוח חופשי של אישיותו. הוא הוסיף שהעברת נוזלי גוף בדואר אינה עבירה פלילית, ושאנשי הצוות יכולים להשתמש בכפפות אם המגע במכתבים מעורר בהם גועל או חשש.

בית המשפט המחוזי בהאגן קיבל את העתירה וביטל את העונש, אך הנימוק היה משפטי וטכני יותר מכפי שעשויות לרמוז הכותרות על "זכות לשלוח מכתבי זרע".

השופטים קבעו כי החובה החוקית של אסירים לשתף פעולה עם אמצעי בריאות והיגיינה נועדה בראש ובראשונה להגן על בריאות האסירים עצמם. לכן לא ניתן היה להשתמש בסעיף הזה כדי להעניש את האיש בשל הסיכון הנטען לעובדי הכלא שבדקו את המכתב.

גם הטענה שלפיה הוא פגע ב"חיים המשותפים התקינים" בכלא לא הספיקה. לדברי בית המשפט, מדובר בהגדרה כללית מדי שאינה יכולה לשמש לבדה בסיס לעבירת משמעת.

המשמעות היא שהעונש בוטל משום שהנהלת הכלא בחרה בסעיפים הלא נכונים ולא ביססה כראוי את ההפרה. בית המשפט לא קבע שלאסיר יש זכות בלתי מוגבלת לשלוח מכתבים המכוסים בנוזלי גוף, ואף הצביע על בעיה אחרת בהתנהלותו.


לפי החלטת בית המשפט, התכתבות המוגנת בחוק נועדה להעביר מחשבות ומידע. כאשר אדם מצרף לדף חומר גופני, הוא אינו מעביר רק מסר כתוב, אלא גם חומר ממשי שאמור לעבור לבעלותו של הנמען.

מסיבה זו קבעו השופטים כי המשלוח אינו עוד מכתב רגיל, אלא דומה מבחינה משפטית לחבילה. אסירים בגרמניה נדרשים לקבל אישור מפורש לפני שליחת חבילות, ולפי ההחלטה האסיר לא קיבל היתר כזה.

למרות זאת, בית המשפט לא אישר את העונש בדיעבד. הנהלת הכלא לא קבעה בזמן אמת שהעבירה שביצע האיש הייתה שליחת חבילה ללא אישור, ולכן אי אפשר היה להחליף לאחר מעשה את הבסיס המשפטי לסנקציה שכבר הוטלה.

גם העובדה שהכלא העביר בסופו של דבר את המכתב לארוסתו החלישה את הטענה שיש הצדקה לעונש שנבחר.

החלטת בית המשפט התקבלה רק לאחר שהאסיר כבר השלים את שבוע שלילת הפעילויות. את הזמן שאיבד הוא לא יקבל בחזרה, אך הרישום המשמעתי נמחק מהתיק שלו.

למחיקה עשויה להיות משמעות בהמשך מאסרו, משום שההליך לא יוכל לשמש נגדו בהחלטות עתידיות, למשל בעת בחינת האפשרות לשחרור מוקדם.

מבחינה מעשית, ההכרעה אינה מעניקה לו אישור קבוע לחדש את המשלוחים באותה צורה. היא מבהירה שהכלא רשאי לדרוש היתר למשלוח המכיל נוזלי גוף - אבל אם הוא רוצה להעניש אסיר, עליו להגדיר מראש ובמדויק איזו הוראה הופרה.

כלומר, האסיר ניצח במאבק נגד העונש שקיבל. המכתבים עצמם, לעומת זאת, עדיין עשויים להיתקע בדואר.