עמוק בתוך הר סלעי מדרום לנתנז, מאחורי פתחים מבוצרים, דרכי גישה חדשות ושכבות עפר שהלכו והצטברו במשך שנים, הולך ונבנה אחד האתרים המסתוריים ביותר בתוכנית הגרעין של איראן. הלוויינים רואים את מה שמתרחש סביבו, את המנהרות, המשאיות, קירות הבטון - אבל לא את מה שיש בתוכו. פקחי הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית עדיין לא הורשו להיכנס, איראן מספקת הסברים חלקיים ומומחים במערב חלוקים בשאלה אם מדובר במפעל תת-קרקעי להרכבת צנטריפוגות, או מבצר שנועד להבטיח שתוכנית הגרעין של איראן תשרוד גם אם שאר מתקניה יושמדו כליל. זהו "הר המכוש" - המתקן התת-קרקעי שהפך לאחד הסמלים הגדולים של המאבק סביב תוכנית הגרעין האיראנית.
"אנחנו עומדים לחסל את הר המכוש. תגידו לאיראנים להיות מוכנים". במשפט החריג הזה הפך נשיא ארצות הברית, דונלד טראמפ, אתר הררי מסתורי בדרום מחוז איספהאן, שהיה מוכר עד כה בעיקר למומחי גרעין ולאנליסטים של תצלומי לוויין, לאחד היעדים המרכזיים בעימות בין וושינגטון לטהרן.
בריאיון לתוכניתו של יו יואיט ביום שני אמר טראמפ שארה"ב עוקבת מקרוב אחר המתרחש באתר, ושאינה מזהה בו פעילות בשלב זה. "אנחנו צופים בו מקרוב מאוד ולא רואים שום פעילות", אמר, והוסיף כי ארה"ב עשויה לתקוף אותו "בקרוב יחסית". עם זאת, טראמפ לא הסביר אם ב"פעילות" התכוון לעבודות בנייה, להעברת ציוד, להתקנת צנטריפוגות או להעשרת אורניום בפועל.
האיום של טראמפ מיקד את תשומת הלב ב"Kuh-e Kolang Gazla" - שמו הפרסי של ההר המכונה באנגלית "הר המכוש". קולנג פירושו בפרסית מכוש. מתחת לרכס הזה, במרחק של כ-1.6 קילומטרים מדרום למתקן הגרעיני בנתנז, חופרת איראן מאז 2020 מתחם מנהרות עצום ומבוצר.
המפעל שנהרס - והמתקן שנולד בתוך ההר
כדי להבין מדוע איראן בונה את "הר המכוש", צריך לחזור ליולי 2020. באותו חודש נפגע קשות מבנה עילי בנתנז, שבו הורכבו ונבדקו צנטריפוגות מתקדמות. איראן תיארה בתחילה את האירוע כתאונה, אך בהמשך הודתה כי מדובר בחבלה. בדיווחים זרים יוחסה הפעולה לישראל.
לאחר הרס המבנה, הודיע ראש הארגון לאנרגיה אטומית של איראן באותה עת, עלי אכבר סאלחי, כי טהרן תקים מתקן חלופי גדול ומתקדם יותר בתוך ההר הסמוך לנתנז. ההסבר האיראני הרשמי היה פשוט: מתקן הרכבת הצנטריפוגות הקודם היה חשוף מדי, ולכן יש להחליפו במתחם מוגן עמוק מתחת לאדמה. המכון למדע ולביטחון בינלאומי, שעוקב אחר תוכנית הגרעין האיראנית באמצעות צילומי לוויין מסחריים, קבע כי החפירות ב"הר המכוש" החלו חודשים בודדים לאחר מכן. לפי המכון, המתחם נועד לפחות במקור להחליף את מרכז הרכבת הצנטריפוגות האיראני שנהרס. איראן תכננה, על פי הצהרותיה, להפעיל במקום יכולת להרכבת אלפי צנטריפוגות מתקדמות בשנה.
אלא שככל שהתקדמו העבודות, כך גברו הספקות בנוגע להסבר האיראני. החוקרים שעקבו אחר האתר מצאו כי המתחם גדול, עמוק ומוגן בהרבה מכפי שהיה נדרש, לכאורה, למפעל הרכבה בלבד. לטענתם, לא ניתן לקבוע מצילומי לוויין מה יותקן בתוך ההר, אך ממדי הפרויקט משאירים לאיראן אפשרויות רבות - ובהן ייצור רכיבי צנטריפוגות, הרכבתן, אחסון ציוד גרעיני ואולי גם העשרת אורניום.
המידע המפורט ביותר על מבנה האתר מגיע מניתוחי תצלומי הלוויין של המכון למדע ולביטחון בינלאומי האמריקני (ISIS). לפי דוח עדכני שפרסם המכון בעקבות דברי טראמפ, באתר נראות שתי קבוצות של כניסות - זוג פתחים בצדו המזרחי של ההר וזוג פתחים בצדו המערבי. החוקרים מניחים כי כל הפתחים מובילים למתחם פנימי אחד, אך מדגישים כי אין אפשרות לוודא זאת. ייתכן שמדובר בשני אגפים נפרדים או במערכת רב-מפלסית.
הבדלי הגובה בין הכניסות מחזקים את האפשרות שהמתקן בנוי בכמה מפלסים. לפי המכון, רכס ההר מגיע לגובה של כ-1,608 מטרים מעל פני הים. ההפרש בין הכניסות המזרחיות לבין ראש ההר הוא כ-145 מטרים, וההפרש בין הכניסות המערביות לבין הרכס הוא כ-100 מטרים. מכאן מעריכים החוקרים כי החללים המרכזיים נמצאים בעומק של לפחות 100 מטרים מתחת לסלע, ובחלק מהמקומות ייתכן שכיסוי הסלע מעליהם מגיע אפילו לכ-145 מטרים.
לפי המכון האמריקני, מדובר בנתון משמעותי במיוחד. לשם השוואה, אולמות ההעשרה הישנים בנתנז נבנו כ-8 מטרים בלבד מתחת לפני הקרקע, מתחת לשכבות של בטון ואדמה. אפילו פורדו, מתקן ההעשרה האיראני שנחצב בתוך הר ונחשב במשך שנים ליעד הקשה ביותר לתקיפה, עשוי להיות רדוד יותר מחלקים מסוימים של "הר המכוש". כבר ב-2022 העריך המכון כי האולמות החדשים מדרום לנתנז יהיו עמוקים יותר מפורדו.
גם המרכז ללימודים אסטרטגיים ובין-לאומיים זיהה בצילומי לוויין מנהרות ופתחים בצד המזרחי, המערבי והדרומי של אזור ההר. לפי ניתוח שפרסם המרכז באוקטובר 2025, איראן הקימה חומת ביטחון סביב היקף האתר כולו והגבירה את קצב העבודות לאחר התקיפות האמריקניות ביוני אותה שנה.
מה רואים בצילומי הלוויין?
מאז תחילת החפירות תועדו סביב ההר כמויות גדולות של עפר וסלע שהוצאו מתוך המנהרות. ערימות הפסולת ממוקמות בצדו המזרחי והמערבי של המתחם, ומעידות על חפירה בהיקף נרחב. צילומים שונים הראו הרחבה של דרכי הגישה, בניית קירות, חיזוק פתחי המנהרות והנחת שכבות עפר וסלע מעל חלק מהכניסות.
בדוח מנובמבר 2025 תיאר המכון למדע ולביטחון בינלאומי הארכה של אחת הכניסות המזרחיות בתוך תעלה חצובה, שכוסתה בהמשך בעפר ובסלע. בכניסות המערביות זוהו עבודות חיזוק נוספות, ובהן הוספת סלע מעל מבנה הכניסה הראשי. החוקרים פירשו את הפעולות כניסיון להקשיח את הפתחים ולהגן עליהם מפני תקיפה ישירה.
בפברואר 2026 זוהה שינוי נוסף: מעל אחד מפתחי המנהרות במזרח נבנה מבנה כניסה מחוזק בבטון. באתר נראו חומרי בנייה, ציוד כבד וכלי רכב. לצד המשאיות ומכונות החפירה הופיעו גם כלי רכב קטנים וסגורים סמוך לכניסות. לפי המכון, נוכחותם עשויה להצביע על כך שאיראן החלה להעביר ציוד פנימה או לצייד את חללי המנהרות, אף שאין דרך לדעת מה הוכנס לתוכם.
עם זאת, אותו דוח קבע כי המתחם כנראה עדיין לא היה מוכן להפעלה. באתר נצפה פיר אוורור אפשרי אחד בלבד וכן קווי חשמל עיליים ותת-קרקעיים, אך החוקרים הטילו ספק אם התשתיות הנראות מבחוץ מספיקות להפעלת מתקן העשרה גדול. הפעלת אלפי צנטריפוגות דורשת אספקת חשמל יציבה, מערכות קירור, אוורור, ניטור ותשתיות להעברת גז אורניום - ולא כל המערכות האלה זוהו בצילומים.
בדוח מקיף מיוני 2026 העריך המכון כי "הר המכוש" נותר נגיש, פתוח ובבנייה, אך אינו מכיל בשלב זה מתקנים שמוכנים להפעלה. עוד נכתב כי המכון אינו מעריך שמלאי אורניום מועשר מוחזק שם.
מה טוענת איראן?
הגרסה האיראנית הרשמית היא שהמתחם נבנה כדי להחליף את אולם הרכבת הצנטריפוגות שנהרס ב-2020. לפי טהרן, מדובר במפעל לייצור, להרכבה ולבדיקה של צנטריפוגות מתקדמות - לא במתקן להעשרת אורניום. מפעל צנטריפוגות מייצר ומרכיב את המכונות עצמן, אך אינו בהכרח מכניס לתוכן אורניום. מתקן העשרה, לעומת זאת, כולל מערכים של מאות או אלפי צנטריפוגות המחוברות זו לזו, שאליהן מוזרם גז אורניום כדי להעלות את רמת ההעשרה שלו.
אין כיום ראיה פומבית לכך שאיראן התקינה ב"הר המכוש" מערכי העשרה או הכניסה אליו חומר גרעיני. גם החוקרים שמזהירים מפני אפשרות כזאת מקפידים בדרך כלל להציג אותה כתרחיש עתידי או כחשד - ולא כעובדה מוכחת.
הבעיה היא שאיראן לא סיפקה גישה שתאפשר לבדוק את טענתה. לפי המרכז למחקרים אסטרטגיים ובינלאומיים, מנכ"ל הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית, רפאל גרוסי, ביקש מאיראן הסברים על הפעילות ב"הר המכוש" ולא קיבל תשובה מספקת. המרכז ציין כי נשיא איראן מסעוד פזשכיאן טען בספטמבר 2025 שלא ניתן לקבוע את ייעוד האתר על סמך תצלומי לוויין בלבד וכי נדרשים פקחים בשטח - בשעה שאיראן עצמה מנעה מהפקחים את הגישה הדרושה.
הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית משתמשת בתצלומי לוויין מסחריים כדי לעקוב אחר פעילות במתקנים איראניים, כולל באזור נתנז. אלא שלוויין לא יכול לראות מה מותקן במעמקי ההר. מאז שאיראן צמצמה את שיתוף הפעולה עם הסוכנות ואת הגישה לאתרי ייצור והרכבת צנטריפוגות, נפגעה יכולתה של הסוכנות לעקוב אחר מלאי הציוד הגרעיני של איראן. ללא ביקור ב"הר המכוש", הפקחים אינם יכולים לדעת אם הוכנסו לתוכו צנטריפוגות, אם הוקמו בו אולמות ייצור, אם קיימות בו תשתיות העשרה או אם מוחזק בו חומר גרעיני.
חשוב גם לדייק: הסוכנות לא הכריזה בפומבי כי "הר המכוש" הוא מתקן להעשרת אורניום. מנגד, היא גם אינה יכולה לאשר את טענת איראן כי מדובר במפעל הרכבה בלבד. נכון לעכשיו, הוא נמצא באזור אפור - מתקן הקשור בבירור לתשתית הגרעינית של נתנז, אך ייעודו המלא אינו מוצהר ואינו מפוקח.
5 השערות על ייעודו של ההר הסודי
השערה ראשונה על פי הנרטיב האיראני: התרחיש השמרני ביותר הוא שאיראן אכן בונה את מה שהבטיחה - מפעל חדש ומבוצר להרכבת צנטריפוגות מתקדמות. מבחינת טהרן, יש לכך היגיון ברור. הצנטריפוגות הן אחד המרכיבים הרגישים ביותר בתוכנית הגרעין. מתקני ייצור והרכבה איראניים נפגעו שוב ושוב בחבלות ובתקיפות. העברתם לתוך הר עמוק עשויה להבטיח שתוכל לחדש את מערך ההעשרה שלה גם לאחר שמתקנים קיימים ייפגעו.
אם זהו אכן הייעוד היחיד, האתר עדיין חשוב מאוד. יכולת לייצר ולהרכיב צנטריפוגות מתקדמות היא תנאי מרכזי לשיקום מהיר של מתקני ההעשרה שנפגעו. גם בלי להעשיר אורניום בתוך ההר, המתחם יכול להפוך למפעל שממנו תצמח מחדש תוכנית הגרעין האיראנית.
השערה שניה על פי הנרטיב האיראני - ועוד קצת: תרחיש רחב יותר הוא שהמתקן ירכז לא רק את הרכבת הצנטריפוגות, אלא גם שלבים נוספים בייצורן. לפי המרכז למחקרים אסטרטגיים ובינלאומיים, איראן עשויה להעביר ל"הר המכוש" פעילויות שנפגעו במתקנים אחרים, ובהן עבודות מתכת וייצור רכיבים.
תרחיש כזה מסביר את ממדיו הגדולים של האתר. מפעל תת-קרקעי שמרכז כמה שלבי ייצור דורש אולמות רבים, אזורי אחסון, מעבדות, מערכות חשמל, מרחבים לוגיסטיים ודרכי תנועה פנימיות. הוא גם יהפוך את השיקום האיראני לקשה הרבה יותר לסיכול, משום שרוב שרשרת הייצור תהיה מרוכזת מתחת להר.
השערה שלישית שאיראן מסתירה: זהו התרחיש שמדאיג יותר מכול את ארה"ב וישראל - איראן עשויה להתקין בתוך ההר מערכי צנטריפוגות ולהשתמש בו כמתקן העשרה סודי, שאינו מוצהר בפני הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית. סקיי ניוז בערבית דיווחה, בהסתמך על דיווחים והערכות אמריקניות, כי בוושינגטון קיים חשד שאיראן מבקשת להקים במקום מתקן העשרה לא מוצהר שישמש "עתודה אסטרטגית" - אתר שבו תוכל להמשיך להעשיר אורניום גם אם נתנז ופורדו יושמדו.
המכון למדע ולביטחון בינלאומי אינו קובע כי מתבצעת במקום העשרה, אך סבור שעומק האתר, גודלו וההגנה שמעניק ההר מעליו מעלים חשש שפעילויות רגישות נוספות תוכננו עבורו. בין האפשרויות שהמכון מציין במפורש נמצאת העשרת אורניום.
השערה רביעית על המחבוא של איראן: ספקולציה נוספת היא שאיראן עשויה להשתמש ב"הר המכוש" לאחסון מלאי האורניום המועשר שלה. במרץ 2026 כתב המרכז למחקרים אסטרטגיים ובינלאומיים כי חלק ממלאי האורניום עשוי להישאר קבור בהריסות בנתנז או בפורדו, להיות מאוחסן ב"הר המכוש" או להיות מוסתר באתר חשאי אחר.
גם בדיונים לאחר מלחמת 12 הימים הועלתה האפשרות שהאתר העמוק והמבוצר ישמש מקום מסתור לחומר גרעיני. אלא שהערכות אחרות הצביעו דווקא על מתחמי המנהרות באיספהאן כמיקום סביר יותר. המרכז למחקרים אסטרטגיים ובינלאומיים ציין כי גרוסי הצביע על איספהאן, בעוד גורמים אחרים העלו את "הר המכוש" כאפשרות. חשוב לציין כי בדוח מיוני 2026 העריך המכון למדע ולביטחון בינלאומי כי המתקן עדיין אינו מוכן לפעולה וכי הוא אינו מחזיק, ככל הנראה, מלאי אורניום מועשר.
השערה חמישית - "תיבת נח" של תוכנית הגרעין: התרחיש האסטרטגי הרחב ביותר אינו דורש שהאתר כבר יהיה פעיל. לפי תפיסה זו, "הר המכוש" נבנה כמעין "תיבת נח" של תוכנית הגרעין האיראנית - מתחם עמוק שאליו ניתן יהיה להעביר בעת משבר צנטריפוגות, רכיבים, מסמכים, ציוד מדידה, חומרי גלם ואולי גם אורניום מועשר.
מתקן כזה יכול לשמש עתודה לשעת חירום. גם אם נתנז, פורדו ואיספהאן ייפגעו, איראן תוכל לשמר בתוך ההר את הידע, המכונות והציוד הדרושים כדי להקים מחדש את התוכנית. הדבר עשוי להסביר מדוע טהרן משקיעה במתחם כה גדול ומבוצר גם אם בשלב הראשון יפעל בו רק מפעל צנטריפוגות.
אחת השאלות שמעלה המכון למדע ולביטחון בינלאומי היא האם איראן כבר העבירה "נכסים בעלי ערך גבוה" למתחמי המנהרות באזור ההר. צילומי הלוויין אינם מאפשרים להשיב על כך. כלי רכב יכולים להעביר ציוד פנימה, אך לא ניתן לזהות מן החלל מה הם נושאים.
למה כל כך קשה להשמיד אותו?
האתגר הצבאי נובע בראש ובראשונה מעומק האתר. לפי רויטרס, מומחים מעריכים כי חלקים במתחם עשויים להיות עמוקים מכדי להיהרס אפילו באמצעות הפצצות חודרות הבונקרים החזקות ביותר שנמצאות בארסנל האמריקני.
פצצה חודרת בונקרים אינה חופרת מאות מטרים בתוך הר. היא חודרת אדמה, בטון או שכבות סלע מוגבלות לפני שהיא מתפוצצת. כשאולם נמצא מתחת ל-100 מטרים או יותר של סלע, השמדתו הישירה הופכת מורכבת מאוד. ניתן לתקוף את פתחי המנהרות, למוטט דרכי גישה, לפגוע בחשמל ובאוורור או לנסות לכלוא את המתקן - אך כל אלה אינם מבטיחים שהחללים הפנימיים והציוד שבתוכם יושמדו.
גם כאן נדרשת הבחנה בין השמדה להשבתה. ייתכן שארה"ב אינה יכולה להחריב את כל האולמות התת-קרקעיים, אך עדיין יכולה להפוך את האתר לבלתי שמיש לתקופה ממושכת באמצעות פגיעה חוזרת בכניסות, במערכות האוורור, בתשתיות החשמל ובכבישים.
המכון למדע ולביטחון בינלאומי מעריך כי למתחם יש יתרונות הגנתיים משמעותיים לעומת פורדו: כיסוי סלע עמוק, כמה כניסות והיעדר מערך גלוי וברור של פירי אוורור שניתן לתקוף בקלות. העובדה שהכניסות נמצאות משני צדי ההר עשויה גם לאפשר גישה חלופית אם אחת מהן תיחסם.
עם זאת, המתקן אינו בלתי פגיע. כניסות המנהרות, השערים, דרכי הגישה, אספקת החשמל והאוורור נשארים נקודות תורפה. ככל שהמתקן זקוק ליותר מערכות חיצוניות כדי לפעול, כך ניתן להשביתו גם בלי לחדור אל לב ההר.
אז למה טראמפ מאיים דווקא עכשיו?
התשובה בקצרה - משהו בין שיקול צבאי ללחץ מדיני. מצד אחד, וושינגטון מבקשת להבהיר לאיראן שגם מתקן עמוק וחדש לא ייהנה מחסינות. מצד שני, עצם האיום עשוי להפעיל לחץ על טהרן לפתוח את האתר לפיקוח, להפסיק את העבודות או לחזור למשא ומתן.
טראמפ טען כי ארצות הברית אינה רואה פעילות באתר. ייתכן שכוונתו הייתה שאין סימן להכנסת חומר גרעיני או להפעלת צנטריפוגות. אך הצהרה זו אינה מתיישבת לחלוטין עם תצלומי הלוויין, שבהם נראו בחודשים האחרונים עבודות בנייה, הקשחת כניסות, ציוד כבד ותנועת כלי רכב. השאלה היא למה מתכוונים כשאומרים "פעילות". המתחם יכול להיות פעיל כאתר בנייה, אך לא פעיל כמתקן גרעיני.
ייתכן גם שהאיום נועד למנוע מאיראן להגיע לנקודת אל-חזור. כל עוד המתקן עדיין בבנייה, ניתן לתקוף את הכניסות והתשתיות לפני שיוכנס אליו ציוד רגיש.
מה עדיין נשאר בגדר תעלומה?
שש שנים לאחר תחילת החפירות, אפשר לקבוע כמה עובדות בסיסיות: "הר המכוש" הוא מתחם מנהרות גדול שנבנה מדרום לנתנז. הוא קשור לתוכנית הצנטריפוגות האיראנית, הוא מוגן בעשרות רבות ועד יותר מ-100 מטרים של סלע ויש בו כמה כניסות מבוצרות, דרכי גישה ומעטפת אבטחה הולכת ומתרחבת. אפשר גם לקבוע שהמתחם עדיין נמצא בבנייה או בשלבי הצטיידות, וכי אין ראיה פומבית לכך שמתבצעת בו העשרת אורניום.
מה שלא ידוע הוא כמעט כל מה שנמצא מעבר לפתחי המנהרות: כמה אולמות נחצבו, כמה מפלסים קיימים, אילו מערכות הותקנו, האם הועברו פנימה צנטריפוגות, האם יש בו חומר גרעיני, והאם נבנתה בו תשתית שתאפשר העשרת אורניום בעתיד. זו גם הסיבה ש"הר המכוש" הפך למוקד כה חשוב. האיום אינו נובע רק ממה שהוכח שיש בתוכו, אלא ממה שאיראן יכולה להכניס אליו - הרחק מעיני העולם.
לסיום, ניתן לומר בבירור - "הר המכוש" הוא הרבה יותר מאתר בנייה או מתחם מנהרות. הוא הפך לסמל של המאבק המתמשך בין ניסיונה של איראן להגן על נכסיה האסטרטגיים לבין מאמצי המערב לחשוף את מה שמתרחש מאחורי שכבות הסלע. עד היום, איש מחוץ לאיראן אינו יודע בוודאות מה מסתתר במעמקי ההר. ודווקא חוסר הוודאות הזה הוא שהפך אותו לאחד היעדים הרגישים והמסקרנים ביותר בזירה הגרעינית העולמית.