בבניין הפקולטה לרפואה מתנהל אחד המאבקים הטעונים ביותר בעולם המדע והאתיקה. פוסט אנונימי שפורסם לאחרונה בקהילה המזוהה עם אחת האוניברסיטאות בישראל הצית מחדש את האש, כשטען כי "בקומות העליונות של הבניין מתבצעים ניסויים מחרידים שלא ברא השטן". אף שלא ניתן לאמת באופן עצמאי את כלל הטענות שהועלו בפוסט, הוא הצליח לגעת בעצב החשוף של אחד המאבקים הוותיקים בארץ, וגרר אלפי תגובות משני צידי המתרס.
הוויכוח המוסרי הזה על ניסויים בבעלי חיים מלווה את עולם המדע כבר עשרות שנים, אך דווקא עכשיו, משהו עמוק מתחיל להשתנות. האם הטכנולוגיה עומדת להפוך את הדילמה האתית הזו לנחלת העבר?
בבניין הפקולטה לרפואה מתנהל אחד המאבקים הטעונים ביותר בעולם המדע והאתיקה. פוסט אנונימי שפורסם לאחרונה בקהילה המזוהה עם אחת האוניברסיטאות בישראל הצית מחדש את האש, כשטען כי "בקומות העליונות של הבניין מתבצעים ניסויים מחרידים שלא ברא השטן". אף שלא ניתן לאמת באופן עצמאי את כלל הטענות שהועלו בפוסט, הוא הצליח לגעת בעצב החשוף של אחד המאבקים הוותיקים בארץ, וגרר אלפי תגובות משני צידי המתרס.
הוויכוח המוסרי הזה על ניסויים בבעלי חיים מלווה את עולם המדע כבר עשרות שנים, אך דווקא עכשיו, משהו עמוק מתחיל להשתנות. האם הטכנולוגיה עומדת להפוך את הדילמה האתית הזו לנחלת העבר?
"בעלי החיים אינם מבחנה עם זנב"
מי שמכיר את המאבק הזה מקרוב, עוד מהימים שבהם הרשתות החברתיות לא היו קיימות, הוא בני שלזינגר. שלזינגר הקדיש את רוב חייו להגנה על בעלי חיים - הוא היה ממייסדי עמותת "תנו לחיות לחיות" וממקימי ארגון הגג "נח". גם היום, אחרי עשרות שנים של פעילות, התמונות שראה בעבר מתוך מעבדת ניסויים בקופים נותרו חרוטות בזיכרונו. "אין להם מי שידבר בשמם", הוא אומר בשיחה עם וואלה. "אנחנו חייבים להיות הפה והעיניים שלהם".
אף ששלזינגר מבהיר מיד כי אינו מדען, אלא פעיל שמדבר מתוך הניסיון והחשיפה לצדדים הקשים של התחום, הוא אינו מתחמק מהמורכבות המוסרית שרבים פוסחים עליה.
"מצד אחד אני כמובן נגד ניסויים ונגד הסבל והניצול של בעלי החיים", מודה שלזינגר בכנות. "מצד שני, אני גם מבין שכשאני אושפזתי בבית חולים או כשאני לוקח כדור נגד כאבים, גם הדברים האלה עברו דרך בעלי חיים. ברור שאני רוצה שיופסקו הניסויים בבעלי חיים, אבל אם כבר עושים ניסוי, לפחות תמעיטו את סבלם".
הספק המרכזי של שלזינגר אינו נוגע רק לעצם הניסוי, אלא למנגנוני הפיקוח המקומיים. "אומרים לי שיש פיקוח ויש ועדות, אני חי בישראל. אני לא סומך באופן אוטומטי על מי שמפקח. יש אינטרסים ויש כסף", הוא מזהיר. לטענתו, השאלה החשובה ביותר היא שאלת הנחיצות: "יש ניסויים שנעשים ולא קשורים לרפואה בכלל. צריך לבדוק כל ניסוי: בשביל מה הוא נעשה? מה הוא מקדם? האם באמת אין דרך אחרת? אי אפשר להגיד 'ככה עושים ניסויים' ולסיים את הדיון".
אם שלזינגר מנסה לגשר על הסתירה המוסרית בפרגמטיות, הרי שיוסי וולפסון, מהאגודה הישראלית נגד ניסויים בבעלי חיים, מציג עמדה נחרצת וחסרת פשרות.
"לא במקרה אדם מן השורה לא רשאי להיכנס לאותן מעבדות במרתפים החשוכים. ניסויים בבעלי חיים הם רעה חולה שמקומה בדפים האפלים של ההיסטוריה - לצד העלאת קורבנות, סחר בעבדים וניסויים בבני אדם", אומר וולפסון בשיחה עם וואלה. "מדובר על ניתוחים ללא הרדמה, גרימת מחלות קשות, הרעבה, חשמול, גרימת כוויות, הלעטה ברעלים, הטלת מומים (כמו שיתוק, פציעה ועיוורון). הנתונים שמתפרסמים מלמדים שכל שנה נערכים בישראל ניסויים במאות אלפי בעלי-חיים, וכמעט כל בעלי החיים מומתים בתום הניסויים כאילו היו סחורה שנזרקה לפח".
וולפסון תוקף חזיתית את האצטלה המדעית שמכשירה, לטענתו, מעשי פגיעה. "בעלי החיים אינם מבחנה עם זנב, אלא יצורים חשים הזכאים לחיות את חייהם מבלי שיחתכו בבשרם ובגופם תחת אצטלה מדעית", הוא אומר. "הגיע זמנם של ניסויים בבעלי חיים לחלוף מן העולם והגיעה השעה להתקדם אל עבר עולם המכבד את כל בעלי החיים החולקים איתנו את כדור הארץ".
אחת הבעיות המרכזיות בעיני המתנגדים היא חוסר השקיפות ופיקוח רופף. וולפסון מזכיר כי בדוח מבקר המדינה שהתפרסם בעבר, נמצאו ליקויים חמורים בתפקוד המועצה לניסויים בבעלי חיים - הגוף המופקד על אישור הניסויים והפיקוח עליהם באקדמיה ובגופים נוספים. המבקר התריע בזמנו על ניגודי עניינים, הזנחת בעלי חיים במעבדות והמתתם משיקולים כלכליים.
אלא שעבור מי שנחשף למתרחש בתוך המעבדות ללא הכנה מוקדמת, ההסברים הללו מתגמדים מול המראות בשטח. שראל מצליח, עובד לשעבר באחת האוניברסיטאות בארץ, שיתף את וואלה בחוויה קשה שנחרטה בזיכרונו כשנכנס לחדר המעבדה.
"שאלתי מה זה העכבר הזה", משחזר מצליח. "אחד הפרופסורים תפס אותו והוריד לו את הראש. הראש שלו נפל והם זרקו אותו לזבל, הכל השפריץ דם, זה היה מראה מזעזע עבורי".
וולפסון סבור כי ההתעקשות על המודל הישן אינה נובעת רק משמרנות מדעית, אלא גם משיקולים כלכליים. "בתחום של קוסמטיקה וגם בתחום הרפואה קיימות היום לא מעט חלופות. יש תרביות רקמה ויש צ'יפ שמדמה איברים ועוד לא מעט פיתוחים", הוא מסביר. "לצערנו חלק מהבעיה היא שהרבה מהתקציבים היום עוברים לניסויים בבעלי חיים בין השאר כי לקנות 100 עכברים זה הרבה יותר זול ונגיש, במקום להמשיך ולפתח חלופות".
שיעורי השיקום לפי סוג בעלי החיים
המספרים מאחורי הדיון הזה מספרים סיפור מורכב. על פי נתוני המועצה לניסויים בבעלי חיים במשרד הבריאות לשנת 2025, המאבק המוסרי הזה מתורגם למאות אלפי חיים מדי שנה:
היקף הניסויים: למעלה מ-345 אלף בעלי חיים שימשו למחקר בישראל - עלייה קלה לעומת השנה הקודמת.
גזר הדין: כ-309 אלף מתוכם הומתו עם סיום הניסויים.
מי משלם את המחיר? הרוב המוחלט הם עכברים וחולדות, לצד עופות ודגים (כ-61 אלף יחד).
חיות אחרות במעגל: מתוך 624 ארנבים שהשתתפו בניסויים - 409 הומתו. מתוך 891 חזירים - 714 הומתו.
הניצולים: רק כ-28 אלף בעלי חיים המשיכו לשמש למחקרים אחרים, בעוד כמה מאות בודדים זכו לשיקום, אימוץ, או חזרה לטבע ולעדר.
בתוך הסטטיסטיקה הזו מסתתרת תמונה המצביעה על שונות משמעותית בשיעורי השיקום וההמתה בין סוגי בעלי החיים השונים. מן הנתונים עולה כי ככל שמדובר בבעלי חיים גדולים יותר או כאלו הקרובים אבולוציונית לבני האדם - כך נרשמים אחוזי שיקום והחזרה גבוהים יותר בסיום המחקר.
הדוגמה המובהקת ביותר לכך היא הניסויים בקופים (בעלי חיים שהיו משמעותיים, למשל, לפיתוח החיסון הגלובלי נגד אבולה). על פי נתוני משרד הבריאות, במהלך השנה שימשו למחקר בישראל 46 קופים. התוצאה? אף קוף לא הומת. 43 מהם המשיכו לשמש למחקר, ושלושה הועברו לשיקום. במשרד הבריאות מציינים כי מתוך הקופים שסיימו את השתתפותם בניסויים, 100% שוקמו.
מגמה דומה של שיעורי שיקום והחזרה גבוהים נרשמה גם בקרב בעלי חיים גדולים אחרים:
ראשי בקר: מתוך 2,082 ראשי בקר ששימשו למחקר, 1,289 הוחזרו לעדר ו-771 המשיכו במחקר. 22 בלבד הומתו. לפי הנתונים, 98% מראשי הבקר שסיימו את השתתפותם בניסויים שוקמו והוחזרו לעדר.
עטלפים וחיות בר: מתוך 258 עטלפים שנכללו במחקרים, 71% מאלו שסיימו את תפקידם שוקמו והוחזרו אל הטבע (101 עטלפים).
אולם ככל שיורדים בסולם האבולוציוני או בגודל הפיזי, סיכויי השיקום וההחזרה יורדים. כך למשל, בקרב כבשים הומתו כמעט חצי (147 מתוך 312), ובקרב עיזים נרשם גזר דין מוות לרוב המכריע: 74 עיזים הומתו מתוך 100 שהשתתפו במחקרים (רק 25% שוקמו והוחזרו לעדר). המספרים מראים מגמה דומה גם בקרב זוחלים ודגים - עם 42% שיקום בלבד ללטאות, 19% לגרבילים, ורק 7% מהדגים שזכו לחזור ללהקה או לטבע.
"בהצלחה לשכנע הורה שהילד שלו חולה"
מנגד, בעולם המחקר, המדע והאקדמיה דוחים בתוקף את הטענה כי הניסויים מבוצעים מתוך נוחות או אדישות. חוקרים וגורמים באקדמיה מדגישים כי התיאורים הקשים והרגשיים אינם יכולים לשמש לבדם כבסיס לשיפוט מדעי של נחיצות הניסויים. לדבריהם, הליכים מסוימים אכן עשויים לעורר רתיעה עמוקה אצל מי שאינו מגיע מהתחום, אך השאלה המרכזית שעומדת לנגד עיניהם היא מדעית: האם קיימת חלופה שמסוגלת לספק את המידע הדרוש ללא שימוש בבעל חיים שלם?
לטענת אנשי המדע, התשובה הנוכחית היא עדיין שלילית בחלק מהמחקרים. כל עוד מודלים של תאים, אורגנואידים או איברים על שבב אינם מסוגלים לשחזר באופן מלא את יחסי הגומלין המורכבים בין מערכות הגוף השונות, הניסוי בבעלי חיים נותר כלי משמעותי שאין לו תחליף מוסכם.
הדיון סביב הנושא מקבל זווית נוספת כאשר הוא נוגע בחיי אדם ובפיתוח טיפולים רפואיים. "אם יום אחד יהיה לי סרטן, ומישהו יציע לי תרופה שהרגה מאה עכברים, אבל היא תציל לי את החיים, אני אקח אותה בלי למצמץ. גם אם היא הרגה 1,000 עכברים", כתב אחד המגיבים בדיון הסוער שהתפתח ברשת. לדבריו, קל להתנגד לניסויים כל עוד השאלה נותרת פילוסופית באוויר, אך המציאות משתנה ברגע שבו אדם או בן משפחתו מתמודדים עם מחלה קשה. "גם אם תצליח לשכנע אותי אחרת, בהצלחה לשכנע הורה שהילד שלו נמצא במצב כזה", הוסיף.
גולש אחר הגדיר זאת כהבנה שהמציאות אינה תמיד בחירה פשוטה בין טוב מוחלט לרע מוחלט, אלא הכרעה בין אפשרויות קשות. "בין הבחירה ללא לעשות ניסוי בעכברים למען קידום המדע והרפואה או כן לעשות, להתעלל בהם, ולקדם את המדע - הבחירה היא קידום המדע", סיכם.
העמדה הזו, הרואה בשימוש בבעלי חיים כלי הכרחי לצורך הבנת מחלות ומניעת מוות של בני אדם, חזרה על עצמה גם בשיחות שקיים וואלה עם אנשים שנחשפו למחקר מקרוב. הם לא ניסו לייפות את המציאות והודו כי מדובר בהליכים שקשה מאוד לצפות בהם, אך הבהירו כי הקושי הרגשי אינו מבטל את הצורך המדעי.
"אין היום אלטרנטיבות טובות שמספיקות לכל הניסויים בבעלי חיים. יש הרבה שלבים בדרך עד שמתקיים הניסוי עצמו", כתבה אחת המגיבות בשיח ברשת. "איך אפשר יהיה למצוא תרופות חדשות מבלי לנסות אותן קודם? הניסויים עצמם מקדמים את המדע ואת החיים בכלל".
מבחינת אנשי המחקר, התיאור של חוקרים כמי שפוגעים בבעלי חיים באופן שרירותי חוטא לאמת. הניסוי במעבדה אינו הגחמה הראשונה של המדען, אלא השלב האחרון בתהליך ארוך ומפוקח שבו נבחנת שאלת הנחיצות והאפשרות להשיג את המידע באמצעים חלופיים. "אף אחד לא מתעלל סתם בבעלי החיים בשביל הכיף. עושים את זה כשחושבים שאין ברירה ולצורך הצלת חיים. זה העולם האמיתי. כדי למצוא תרופות צריכים לעשות ניסויים", כתבו גולשים נוספים.
הוויתור על השלב הזה, לשיטתם, עלול לגבות מחיר אנושי כבד בהרבה. החוקרים המבצעים את הניסויים מודעים למחיר המוסרו של עבודתם, אך מבחינתם האלטרנטיבה - ויתור על מחקרים שעשויים להוביל לטיפולים חדשים - עלולה לגבות מחיר כבד לא פחות.
הבשורה מגיעה מוושינגטון?
דווקא בלב המבוי הסתום הזה, שינוי דרמטי מגיע בימים אלו מלב הממסד הרגולטורי בארצות הברית. מינהל המזון והתרופות האמריקני (ה-FDA) פרסם טיוטת הנחיות בנושא חלופות לניסויים בבעלי חיים בפיתוח תרופות. המהלך נועד לאפשר מעבר הדרגתי מניסויים בבעלי חיים כברירת מחדל, אל עבר מודלים חדשניים הממוקדים בביולוגיה האנושית: איברים על שבב, אורגנואידים (מודלים זעירים של איברים אנושיים שגודלו במעבדה), וסימולציות מחשב מתקדמות.
טיוטת ההנחיות החדשה דורשת הגדרה ברורה של מטרת השיטה הטכנולוגית, הוכחה שהיא אכן מסוגלת להעריך רעילות ביולוגית בבני אדם, ויצירת אמינות מדעית שניתן לשחזר במעבדה. ברשות מבהירים כי לא מדובר בביטול גורף ומיידי של הניסויים, אלא ביצירת מסלול רגולטורי ברור שיאפשר לחלופות האמינות לתפוס את מקומם, ולהביא לשוק תרופות בטוחות ויעילות במהירות רבה יותר.
הרוח הגבית למהלך מגיעה מהדרגים הגבוהים ביותר בוושינגטון. "טיוטת ההנחיות הזו מקדמת את המחויבות שלנו להחליף ניסויים בבעלי חיים בשיטות רלוונטיות לבני אדם ומבוססות מדעית", הצהיר שר הבריאות האמריקני, רוברט פ. קנדי ג'וניור.
נציב ה-FDA, ד"ר מרטי מקארי, היה אף נחרץ יותר לגבי יעילות השיטה הישנה: "ההתקדמות הטכנולוגית מאפשרת לנו להתקדם מעבר לניסויים בבעלי חיים בפיתוח תרופות, שלהם רקורד חלש בחיזוי הבטיחות והיעילות בבני אדם. ההנחיות הללו יסייעו לאימוץ חלופות מודרניות לניסויים בבעלי חיים במסגרת הגשות רגולטוריות".
מול הקריאות להפסיק לחלוטין את הניסויים בבעלי חיים, הקולות הללו מציבים דילמה קשה: האם החברה מוכנה לעצור את הפיתוח הרפואי הבא עוד לפני שהטכנולוגיה בשלה להחליף את הניסוי במלואו? מנגד, המתנגדים טוענים כי חלק גדול מהניסויים כיום כבר מזמן אינם הכרחיים להצלת חיים, אלא משמשים לצרכים לימודיים ותעשייתיים גרידא בעידן שבו הדור הבא של המדענים כבר יכול לצעוד בדרך אחרת.
מי צודק? את ההחלטה הזו נשאיר לכם.