אתמול בערב מכון זולת עתר לבג"צ ביחד עם חבר הכנסת גלעד קריב באמצעות עורכת הדין דפנה הולץ -לכנר, נגד החוק שעבר במליאת הכנסת להחלשת תפקיד היועצת המשפטית לממשלה. הצטרפו לעתירה שורה של אישי ציבור: פרופ' שמעון שטרית, שר המשפטים לשעבר, ד"ר יוסי ביילין, פרופ' פרנסיס רדאי, יובל רכבי, ד"ר מיטל פינטו ופרופ' יופי תירוש. בעתירה אנחנו טוענים, שהחוק מהווה שינוי משטרי דרמטי שפוגע באופן קשה בעצמאות מוסד היועץ המשפטי לממשלה, בשלטון החוק ובזכויות היסוד של אזרחי ישראל.
זה היה שיאו של מהלך, שהחל עם כינון ממשלת ישראל ה-37, שהביאה את המדינה לשינוי משטרי נרחב. אנחנו כבר לא "דמוקרטיה פגומה", והממשלה פועלת להנחת תשתית למשטר סמכותני-תחרותי ודורסני, שבו התחרות קיימת אך כללי המשחק לא הוגנים.
אנחנו לא מדברים יותר על החלשת שומרי הסף, אלא על מהלך מכוון להשתלטות עליהם. זה נעשה באמצעות שורה של החלטות שכוללים הצעות חוק הפוגעות בזכויות האדם, בדמוקרטיה ובשוויון; מינויים פוליטיים, פגיעה במערכת המשפט, העברת תקציבים לחרדים ולמתנחלים והשתלטות על רשויות האכיפה.
השרים וחברי הכנסת טענו, שהיועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב-מיארה, חרגה מתפקידה בכך שהיא חסמה ולעיתים עיכבה את יישום מדיניות הממשלה באמצעות חוות דעת משפטיות שהיא הגישה, ושנדרש להחזיר לנבחרי הציבור מרחב פעולה גדול יותר. הם הגדילו לעשות כשטענו שהרפורמה במעמד היועץ המשפטי נועדה בכלל לחזק את המשילות ולהבהיר שהדרג הנבחר הוא שמקבל את ההכרעות.
אבל בואו נודה על האמת. הניסיון להדיח את היועמ"שית הנחרצת בהרב-מיארה, ולהחליש את סמכויות היועץ המשפטי נבע מכך שהיא אכפה את החוק והציבה מגבלות משפטיות על הממשלה ועל שרים.
היא עמדה על המשמר ולא נתנה להם לבזוז את הקופה הציבורית, התעקשה על חוק הגיוס, התנגדה לדיכוי של מחאה ע"י המשטרה, ולחוק השטאזי, להקמת מדור ההסתות של בן גביר, ולחוק עונש מוות למחבלים שמיועד לערבים בלבד ודרשה הקמת וועדת חקירה ממלכתית למחדל טבח השבעה באוקטובר.
וצריך גם לחזור קצת אחורה ולהזכיר, שההתנכלות ליועמ"שית החלה מרגע פתיחת משפטו של רה"מ נתניהו והעמדתו לדין בעבירות שחיתות, ובגלל ההתנגדות הנחרצת שלה לביטול משפטו.
חברי הכנסת סימנו כבר אז את המטרה וניסו להדיח אותה מתפקידה, ומשזה לא צלח, יו"ר וועדת החוקה, חבר הכנסת שמחה רוטמן ניסה לחוקק חוק שיאפשר לפצל את התפקיד שלה, בין היועץ המשפטי לממשלה ובין התובע הכללי, כדי שהם יהיו אלו שיוכלו להשפיע עוד יותר על אכיפת החוק בישראל. גם זה לא קרה. אז אתמול בערב 65 חברי כנסת הצביעו על הצעת החוק להחלשת תפקיד היועמ"שית, לצמצום סמכויותיה.
במשך 3 שנים, כולל בתקופת מלחמה, היינו עדים להסתה נגד בית המשפט העליון, לחרם של שר המשפטים על נשיא בית המשפט העליון, השופט עמית, להסתה נגד היועמ"שית. שרים דיברו עליה ואליה בישיבות הממשלה בגסות רוח ובבוטות בניסיון לייאש אותה, לגרום לה ללכת.
חייבים להבין, שקמפיין ההסתה המתמשך נגדה הוא לא רק קמפיין אישי, הוא חלק מתהליך רחב יותר, שהמטרה שלו היא לפגוע בשלטון החוק, לערער את עצמאות מערכת המשפט, ולבטל את מנגנוני הפיקוח על פעולות הממשלה. הצעת החוק שעברה אתמול מזקקת את המטרה שלהם לערער את הלגיטימיות של בית המשפט העליון ושל היועמש"ית בעיני הציבור.
לא נוח לממשלה הזו שיש אישה אמיצה, שמוכנה לקבל החלטות מורכבות ולא פופולאריות, כדי למנוע למשל, וועדת טיוח פוליטית ובריחה מאחריות לטבח הנורא של השבעה באוקטובר. לא נוח לשלטון שהיועמ"שית פועלת כדי להבטיח שהממשלה תפעל בגבולות החוק, שהיא שומרת על האינטרס הציבורי ונאמנות לשלטון החוק, ומגנה על עצמאות מערכת המשפט.
אז הם החליטו שהממשלה תקבע את הכללים למינוי יועמ"ש ולפיטוריו בתוך 30 ימים מכניסת החוק לתוקפו. ועוד נקבע שבמסגרת הגבלת סמכויות היועמ"ש, חוות הדעת שלו לא יחייבו את הממשלה והיא תוכל לשכור עורכי דין פרטיים לייצוג בעתירות נגדה, בלי שיתאפשר ליועמ"ש להביע בהן את עמדתו. בנוסף ייקבע כי השר יוכל לדרוש דיווחים מהיועמ"ש על פעולותיו והחלטותיו.
כאמור, בעתירה ביקשנו משופטי בג"צ להוציא צו על תנאי ולהורות על ביטול החוק במלואו. לחלופין, ביקשנו מבית המשפט לבטל את הסעיפים המרכזיים הפוגעים בעצמאות מוסד היועץ המשפטי לממשלה ולהחזיר את החוק לכנסת לצורך קיום הליך חקיקה תקין וממצה.
בעתירה אנחנו טוענים, שהחוק מהווה שינוי משטרי דרמטי הפוגע באופן קשה בעצמאות מוסד היועץ המשפטי לממשלה, בשלטון החוק ובזכויות היסוד של אזרחי ישראל, והוא פוגע ישירות במנגנוני האיזונים והבלמים של המשטר הדמוקרטי, מחליש את ההגנה על זכויות האדם, פוגע במאבק בשחיתות השלטונית ובטוהר המידות בשירות הציבורי, ואף יוצר סכנה ממשית להוגנות הבחירות ולשמירה על כללי המשחק הדמוקרטיים.
סיכמה את הסכנות שאורבות לפתחנו עורכת הדין דפנה הולץ-לכנר, שמייצגת את העותרים: "העתירה מציגה שילוב חריג של פגמים מהותיים וקשים בהליך החקיקה. מדובר בחוק המשנה מן היסוד את מעמדו של היועץ המשפטי לממשלה, והוא קודם בהליך חפוז, לאחר שפוצל מהצעת החוק המקורית, מבלי שנבחנו לעומק השלכותיו החוקתיות והמשטריות. אנו סבורים כי זהו מקרה מובהק המצדיק את התערבותו של בית המשפט העליון".