יותר מ-2,000 בני אדם כבר נדבקו בהתפרצות האבולה במזרח הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו, ומאות מתו. הנגיף מתפשט באזורי מלחמה ועקירה, עובדי בריאות שובתים בשל הלנת שכר, ורוב החולים החדשים אינם מקושרים לשרשראות הדבקה מוכרות. בזמן שבאפריקה מנסים לבלום זן שאין נגדו חיסון או טיפול מאושר, ארצות הברית מגבילה את שובם של אזרחיה וקוראת להם להמתין במדינה שלישית - ואירופה קולטת חולים בבתי חולים מבודדים
אזרח אמריקני שנדבק באבולה בעת שעבד במזרח הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו הוטס השבוע לגרמניה והועבר ליחידת בידוד מיוחדת בבית החולים האוניברסיטאי בפרנקפורט. מדובר באזרח האמריקני השני בתוך כחודשיים שהועבר מקונגו לטיפול בגרמניה - עדות נוספת לכך שהתפרצות האבולה הנוכחית, שהחלה באזור מרוחק ומוכה אלימות במרכז אפריקה, כבר מעוררת צעדי חירום גם הרחק מגבולות היבשת.
משרד הבריאות הגרמני מסר כי החולה הועבר בבטחה וכי הוא אינו מסכן את הציבור או מטופלים אחרים. לפי רויטרס, האיש, בשנות ה-60 לחייו, עבד כמנהל מחסן בארגון הסיוע הנוצרי "סמריטנס פרס" בעיר בוניה, בירת מחוז איטורי שבצפון-מזרח קונגו. מצבו תואר כיציב לאחר שקיבל טיפול ראשוני והועבר ליחידת בידוד בעלת יכולות מיוחדות לטיפול במחלות מידבקות.
אלא שהטסת החולה לגרמניה היא רק חלק קטן ממשבר שהולך ומחריף במהירות. לפי הנתונים העדכניים של הרשויות בקונגו ושל המרכז האירופי לבקרת מחלות, עד 13 ביולי אושרו במדינה 2,011 מקרי הדבקה ו-754 מקרי מוות. 753 חולים היו מאושפזים בבידוד. בתוך יממה אחת נוספו 54 חולים מאומתים ו-28 מתים - רובם במחוז איטורי, אך מקרים נוספים דווחו גם בצפון קיוו ובהוט-אואלה.
סוכנות הידיעות AP תיארה את ההתפרצות כהתפרצות האבולה המתפתחת במהירות הגבוהה ביותר שתועדה אי פעם. ההתפרצות הנוכחית היא ה-17 שעליה הכריזה הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו מאז גילוי הנגיף ב-1976. ארגון הבריאות העולמי הגדיר אותה כבר ב-17 במאי מצב חירום לבריאות הציבור בעל השלכות בינלאומיות - ההכרזה הגבוהה ביותר העומדת לרשות הארגון.
גם שיעור התמותה הנוכחי גבוה. יותר משליש מהחולים המאומתים בקונגו מתו, אף שהשיעור עשוי להשתנות ככל שמזוהים חולים נוספים וככל שהטיפול ניתן בשלב מוקדם יותר. במקומות שבהם מטופלים מגיעים לבתי חולים באיחור, או מתים בבית בלי להיבדק, ממדי ההתפרצות בפועל עלולים להיות גדולים מהנתונים הרשמיים.
הזן שאין נגדו חיסון
ההתפרצות נגרמת מזן בונדיבוגיו של נגיף האבולה - זן נדיר יותר מזה שגרם למגפה הקטלנית במערב אפריקה בשנים 2014-2016. בניגוד לזן זאיר של האבולה, שעבורו קיימים כיום חיסונים וטיפולים ייעודיים, לבונדיבוגיו אין חיסון מאושר ואין תרופה שהוכחה כיעילה בבני אדם.
80% מהחולים החדשים - בלי מקור הדבקה ידוע
אחד הנתונים המדאיגים ביותר הוא ששמונה מכל עשרה מקרים חדשים אינם מקושרים לשרשרת הדבקה שהרשויות כבר מכירות. המשמעות היא שמערכי החקירה האפידמיולוגית ואיתור המגעים אינם מצליחים לעקוב אחר רוב נתיבי ההדבקה בזמן אמת.
איתור מגעים הוא אחד הכלים המרכזיים לבלימת אבולה. כל אדם שהיה במגע בלתי מוגן עם חולה מאומת אמור להיות מזוהה, להימצא במעקב יומי במשך 21 ימים ולהיכנס לבידוד אם הוא מפתח תסמינים. כאשר מרבית החולים החדשים מופיעים מחוץ לרשימות המעקב, הדבר מעיד שהנגיף ממשיך להתפשט מתחת לרדאר.
לפי AP, רק כ-67% מהמגעים הידועים של חולי אבולה אותרו ונמצאו במעקב. יותר מ-100 עובדי רפואה כבר נדבקו מאז תחילת ההתפרצות - סימן נוסף לכך שמנגנוני ההגנה, הבידוד והציוד אינם פועלים באופן מלא בכל המתקנים.
החשש הגדול הוא מהתבססות הנגיף בערים גדולות ובצומתי תחבורה. חשדות למקרים דווחו בקיסנגני, אחת הערים הגדולות בקונגו, בעוד חלק מההתפרצות כבר הגיע לגומה - עיר גדולה ומרכז הומניטרי שמקושרת לנתיבי מסחר ותנועה אזוריים. התפשטות באזורים עירוניים עלולה להגדיל במהירות את מספר האנשים שנחשפים לכל חולה ולהקשות עוד יותר על איתורם.
איך נדבקים?
אבולה עוברת באמצעות מגע ישיר עם דם או נוזלי גוף אחרים של אדם או בעל חיים נגועים, וכן באמצעות חפצים ומשטחים שזוהמו בנוזלים כאלה - בהם בגדים, מצעים וציוד רפואי. הנגיף אינו מתפשט באוויר במגע יום-יומי רגיל, ואדם שנדבק אינו נחשב מידבק לפני הופעת תסמינים. תקופת הדגירה יכולה להימשך בין יומיים ל-21 ימים.
המחלה מתחילה בדרך כלל בחום, חולשה, כאבי שרירים, כאבי ראש וכאב גרון. בהמשך עלולים להופיע הקאות, שלשולים, פגיעה בתפקוד איברים ולעיתים דימומים פנימיים וחיצוניים. הקושי הוא שהתסמינים הראשונים דומים למחלות רבות אחרות הנפוצות באזור, ולכן חולים עלולים להמשיך לנוע בין כפרים, ערים ומרפאות לפני שמישהו חושד שמדובר באבולה.
ארגון הבריאות העולמי וארגוני הסיוע מדגישים כי הסכנה אינה נובעת רק מהנגיף עצמו, אלא מהתנאים שבהם הוא מתפשט. מזרח קונגו סובל במשך שנים מפעילות של ארגונים חמושים, עקירת אוכלוסייה, בתי חולים חסרי ציוד, כבישים משובשים, שדות תעופה סגורים או מוגבלים ומערכת שלטונית שמתקשה להגיע לחלק מהיישובים.
לפי ארגון הבריאות העולמי, אזור ההתפרצות משלב משבר הומניטרי, חוסר ביטחון, צפיפות אוכלוסין ותנועה ערה של תושבים וסוחרים בין מחוזות ובין מדינות. כל אלה מגדילים את הסיכון לכך שחולה ינוע למקום חדש לפני שיאובחן.
מיליוני בני אדם עקורים בתוך מזרח קונגו. חלקם נעים בין מחנות עקורים, כפרים וערים בלי רישום מסודר, ולעיתים בלי גישה קבועה למרפאה. צוותים רפואיים מתקשים להיכנס לאזורים הנשלטים בידי קבוצות חמושות, ולעיתים הם נאלצים להשעות פעילות בשל איומים או תקיפות.
גם חוסר האמון ברשויות ובאנשי הסיוע הוא גורם מכריע. תושבים מסוימים מאמינים שהאבולה אינה אמיתית, שההתפרצות היא מזימה לקבלת כספים או שעובדי הבריאות עצמם מפיצים את המחלה. מרכזי טיפול הותקפו, צוותים קהילתיים ספגו איומים ומכוניות של ארגוני סיוע נרגמו.
המאבק באבולה מחייב גם שינוי של מנהגי קבורה. גופתו של מי שמת מהמחלה מדבקת במיוחד, אך במסורות מקומיות בני המשפחה רוחצים את הגופה, מלבישים אותה ונפרדים ממנה במגע ישיר. הרשויות מגבילות את הטקסים האלה ודורשות קבורות בטוחות בפיקוח צוותים ממוגנים - מה שמעורר לעיתים התנגדות וכעס בקרב המשפחות.
הניסוי שמתחיל בזמן ההתפרצות
בתוך המשבר החל החודש ניסוי קליני בשני טיפולים אפשריים. הראשון הוא רמדסיביר, תרופה אנטי-ויראלית רחבת טווח שאושרה לטיפול בקורונה והראתה במעבדה סימנים ראשוניים לכך שהיא עשויה לפעול גם נגד זן בונדיבוגיו.
הטיפול השני הוא אם-בי-פי-134, שילוב ניסיוני של נוגדנים שפותח כדי לתקוף כמה סוגים של נגיפי אבולה, ובהם בונדיבוגיו. המשתתפים במחקר מקבלים את הטיפול התומך הטוב ביותר הקיים, ובנוסף מוקצים באקראי לקבלת רמדסיביר, אם-בי-פי-134, שילוב של שניהם או ללא אחת משתי התרופות.
ארגון הבריאות העולמי הזהיר כי ייתכן שיידרשו חודשים ועד כ-1,000 משתתפים כדי לקבוע אם אחת התרופות אכן מפחיתה את שיעורי התמותה. בשלב זה הניסוי מתקיים במרכז טיפול אחד בלבד באיטורי, אך הכוונה היא להרחיב אותו למקומות נוספים כשהמצב הביטחוני והלוגיסטי יאפשר זאת.
מדובר במרוץ נגד הזמן: כדי לערוך מחקר אמין יש צורך במספר גדול של מטופלים, בהסכמה מדעת, במעקב רפואי מסודר וביכולת לאסוף נתונים. אלא שאלה בדיוק התנאים שנפגעים בגלל השביתות, המלחמה, המחסור והחשדנות.
ארצות הברית: אזרחים ימתינו 21 ימים במדינה שלישית
הצעד החריג ביותר במערב ננקט בידי ממשל דונלד טראמפ. לפי רויטרס, הממשל החל לחסום אזרחים אמריקנים שנמצאים בקונגו או עזבו אותה לאחרונה מלעלות על טיסות מסחריות ישירות לארצות הברית.
הנוסעים מוכנסים לרשימת "מניעת עלייה למטוס" ונדרשים לשהות לפחות 21 ימים במדינה שלישית לפני שיוכלו להיכנס לארצות הברית. התקופה תואמת את זמן הדגירה המרבי הידוע של אבולה. המגבלות הורחבו גם לחלק מהנוסעים שהגיעו מאוגנדה ומדרום סודאן, אך נקבעו חריגים אפשריים, בין היתר למשימות הומניטריות ולאכיפת חוק.
כ-24 אזרחים אמריקנים שביקרו בקונגו היו אמורים לעלות על טיסות לארצות הברית כשההחלטה נכנסה לתוקף. מחלקת המדינה התחייבה לסייע להם בתקופת ההמתנה.
הממשל מסתמך על סמכות תחבורתית פדרלית המאפשרת למנוע מנוסעים לעלות לטיסות מטעמי בריאות הציבור. קודם לכן יכלו אזרחים אמריקנים לחזור דרך נמלי תעופה מוגדרים ולעבור בדיקות ומעקב רפואי. כעת בחר הממשל במנגנון מחמיר יותר.
המהלך עורר ביקורת בקרב מומחים לבריאות הציבור. לטענתם, איסור גורף עלול לדחוף אנשים להסתיר ביקורים בקונגו, להעביר את האחריות לטיפול ולמעקב למדינות שלישיות ולפגוע בגיוס רופאים ועובדי סיוע אמריקנים למשימות באפריקה. המרכז האמריקני לבקרת מחלות עצמו ממשיך להדגיש כי הסיכון לציבור האמריקני נמוך וכי לא אושר עד כה מקרה אבולה בתוך ארצות הברית.
וושינגטון גם ביקשה מהקונגרס יותר מ-1.4 מיליארד דולר למאבק בהתפרצות, וקראה למדינות אירופה להחמיר את אמצעי הבקרה ולהגדיל את תרומתן. עם זאת, הממשל מתמודד עם ביקורת שלפיה קיצוצים קודמים בסיוע החוץ ובתוכניות בריאות באפריקה החלישו את המערכות שאמורות לזהות ולבלום מחלות עוד לפני שהן מגיעות לגבולות המערב.
גרמניה הפכה ליעד המרכזי להעברת חולים אמריקנים שנדבקו בהתפרצות. החולה שהגיע השבוע לפרנקפורט הוא עובד הומניטרי שפעל בבוניה. כמה שבועות קודם לכן הועבר לגרמניה רופא אמריקני שנדבק בזמן שטיפל בחולים בקונגו. הוא הוכנס לבידוד בבית החולים שאריטה בברלין, לצד בני משפחתו שנמצאו במעקב, והחלים לאחר כשבועיים של טיפול.
הסיבה לבחירה בגרמניה היא הניסיון הרב של בתי החולים במדינה בטיפול במחלות נגיפיות מסוכנות, יחידות הבידוד המיוחדות וזמן הטיסה הקצר יחסית מאפריקה בהשוואה לארצות הברית. הרשויות הגרמניות מדגישות כי החולים מועברים ישירות למתקנים ייעודיים וכי אין סכנה לציבור.
המרכז האירופי לבקרת מחלות מעריך שהסיכון לאוכלוסייה הכללית באירופה נותר נמוך מאוד. לפי הערכה שפורסמה ביוני, ההסתברות למקרה מיובא אחד לפחות לאיחוד האירופי בתקופה של שבועיים הייתה פחות מחצי אחוז, וגם היא התבססה על הנחה מחמירה בנוגע למספר הנוסעים מהאזור.
הסיבה לסיכון הנמוך היא שאבולה דורשת מגע ישיר בנוזלי גוף ואינה מידבקת לפני הופעת תסמינים. אדם שנדבק אך עדיין מרגיש בריא אינו צפוי להדביק נוסעים אחרים בטיסה. עם זאת, מאחר שהמחלה חמורה ולעיתים קטלנית, בתי החולים באירופה נערכים לזהות במהירות חולים שחזרו מאזורים נגועים, לבודד אותם ולאתר כל אדם שבא איתם במגע.