האחות מתה מול חבריה - ומה שראתה אחר כך שינה את חייה

משמרת שגרתית בבית חולים בקנדה הפכה בתוך דקות למאבק על חייה של אחת האחיות. ג'וליה אוונס הגיעה לעבודה בשנת 2018, כשלפתע הרגישה גירוי קל בגרון. היא ניסתה להבין אם אכלה משהו חריג או שאולי היא מפתחת הצטננות, אך התחושה הלכה והחריפה.

"הרגשתי שהגרון שלי נהיה צר יותר ויותר", סיפרה בפודקאסט של ג'ף מארה. "הבליעה הרגישה כמו נייר זכוכית". כשהביטה סביבה, הבחינה בזר חבצלות גדול שהונח בתחנת האחיות. אוונס ידעה שהיא אלרגית לחבצלות, אבל עד אז לא התייחסה לאלרגיה כאל סכנה ממשית. בדרך כלל פשוט התרחקה מהפרחים. הפעם, לדבריה, היא דווקא התקרבה אליהם - והתגובה האלרגית הידרדרה במהירות.

בתוך זמן קצר היא החלה להכחיל והתקשתה לנשום. חבריה לעבודה הזעיקו עזרה, הביאו תרופות והתקשרו לבעלה. אחת האחיות נשארה לצדה בחדר הצוות וניסתה להרגיע אותה. "היא ישבה מולי והביטה בי מתה לנגד עיניה", סיפרה אוונס. "כל מה שחשבתי עליו היה שאני טובעת בתוך האוויר".

רופא שהגיע למקום הזריק לה אפינפרין, התרופה המשמשת לטיפול חירום בתגובה אלרגית מסכנת חיים. אלא שלטענתה, הריכוז במזרק היה גבוה פי עשרה מזה שהרופא התכוון לתת.

"הסתכלנו זה על זה ובאותו רגע שנינו הבנו שזו התרופה הלא נכונה", אמרה. ליבה החל לפעום במהירות קיצונית, והיא הבינה שהיא עומדת להיכנס לדום לב. למרות מצבה, האינסטינקט המקצועי השתלט עליה: היא השליכה מעליה את המשקפיים, המפתחות ותג העובד וצעקה לצוות להסיר את בגדיה ולחבר אותה מיד למכשירי ההחייאה.

לדבריה, זמן קצר לאחר מכן היא איבדה דופק. אוונס תיארה זאת כאילו ליבה "התפוצץ", אך הכוונה הייתה לכך שהדופק המהיר והתרופות גרמו לליבה להפסיק לפעום. עורה הפך כחול, אחר כך חיוור ולבסוף אפור, בעוד חבריה החלו לבצע בה החייאה.

אוונס טוענת שבאותו רגע מצאה את עצמה בתוך חלל שחור מוחלט. היא שמעה את קולה של אמה, שמתה בשנת 1983, אומר לה: "הכול בסדר, מותק. אמא כאן, אל תבכי".

לאחר מכן, לדבריה, ראתה את גופה מלמעלה ואת עמיתיה נאבקים להציל אותה. היא ניסתה לצעוק במחשבותיה: "הייתי חוזרת אילו יכולתי". בשלב מסוים שמעה מישהו בחדר אומר: "איבדנו אותה שוב".

אז, לטענתה, הכול השתנה. החושך התחלף באור עז ובצבעים חיים, והיא הרגישה מוקפת באהבה ובשלווה מוחלטת. "אין מילה אנושית שיכולה לתאר את זה במלואו", אמרה. "האור היה כל כך שליו, והוא הרגיש כמו בית. יכולתי לחוש את כל מי שמת לפניי עומד שם".

הרגע הסתיים בפתאומיות. אוונס סיפרה שהרגישה כאילו הוטחה בחזרה לתוך גופה. כשהתעוררה, הבחינה שהיא עירומה בעקבות מאמצי ההחייאה ושאלה מיד: "מי גזר את החזייה הכחולה האהובה עליי?"

אוונס שרדה, אך לדבריה נדרשו לה חודשים להתמודד עם מה שעברה. רק כשחלפה שנה היא הצליחה להכיר בכך שחוותה, כפי שהיא מגדירה זאת, חוויה של סף מוות. מאז היא מספרת שהאירוע גרם לה לבחון מחדש את חייה ואת יחסיה עם האנשים שסביבה.