ככל שמתקרבים למועד פיזור הכנסת, בסוף השבוע הקרוב, הדיונים בכנסת מתלהטים והרוחות סוערות: הלומי קרב זועקים את זעקתם בדיונים על חוקי ההשתמטות השונים, פרופסוריות מושלכות החוצה מהדיונים על החוק שיאפשר הפרדה מגדרית בתארים מתקדמים והח"כים באופוזיציה מעלים הסתייגויות ואת הטונים נגד מהלכי הקואליציה. המשותף לכל אלה הוא הזעם והמבוכה של מי שמתנגד לבליץ החקיקה הדורסני של הקואליציה, ושואל - איך מתנגדים? ואולי השאלה האמיתית היא, איך מייצרים תקווה בעת הזו?
ראש מפלגה ממוצע בישראל המשתייך למחנה שאינו תומך בקואליציה הנוכחית, וכל יום יש עוד ועוד כאלה, מגיב באופן פשוט על התקדמות של חוקים פוגעניים - באמצעות הבטחה לבטל את החוק בכנסת הבאה. כך הצהירו יאיר לפיד, אביגדור ליברמן ובני גנץ בהודעה משותפת אחרי העברת החוק לשינוי הרכב הוועדה למינוי שופטים: "בממשלה הבאה נדאג שהחוק לשינוי הוועדה לבחירת שופטים יבוטל, ונחזיר את בחירת השופטים לוועדה הגונה ומקצועית"; וכך עשה לאחרונה נפתלי בנט כשהצהיר "הממשלה בראשותי תבטל את חוק החרפה של בתי הדין הרבניים", אחרי העברת החוק שנותן לגוף הזה סמכויות בתחום הבוררות.
אבל זה לא כל כך פשוט. ככל שמתרבים החוקים, כך מתרבים המכשולים בהעברת ההילוך לרוורס. חקיקה שעברה את כל ההליך בכנסת והצליחה לעבור גם את מבחן בג"ץ, תהיה כזו שכדי לבטל אותה יידרש לכל הפחות לעבור תהליך דומה. רוב החוקים נוגעים בסוגיות רגולטוריות מהותיות ומנסים לתת מענה, גם אם מעוות, לבעיות קיימות. הצורך לשלב את האוכלוסייה החרדית בהשכלה, הסדרת מעמד בני הישיבות, ניתוק הזיקה בין משגיח למושגח, היעדר הסדרת הסמכות של היועצת המשפטית לממשלה - כל אלה נמצאים בבסיס חוקים שונים המקודמים בתקופה הזו. ומי שירצה לבטל אותם, יצטרך גם לעבור את ה"ויה דולורוזה" של הליך החקיקה והעברת חוקים בשלוש קריאות בכנסת, וגם להציע הצעות קונקרטיות לפתרון הבעיות האלו. כי ברגע שהנושא נפתח, יש צורך לתת מענה הולם וראוי.
כך שלא מספיק רק להסביר למה החוקים בעייתיים, מהן ההשלכות המסוכנות שלהם ולהצהיר על ביטולם. יש צורך בתוכנית אמיתית שמייצרת תקווה. הנה רעיון: מה אם במקום להתחיל לעבוד במאמץ רב על ביטול כל חוק בנפרד, יוקמו שני צוותים רב-מפלגתיים (אבל לא חייב להיות בהם רוב) שיכינו שני 'מגה-חוקים'. תיקון חקיקה שמבטל את העיוותים שנקבעו בכנסת ה-25 ולצידו תיקון חקיקה שמציע הצעות אופרטיביות לבעיות שטופלו שלא כראוי. או אם תרצו - חוק הסדרים אידיאולוגי. החוקים האלה יצטרכו לעבור ביקורת ציבורית ואת כל הליך החקיקה הנדרש. אבל העקרון שבסיסם יהיה פשוט - באנו לתקן. לעיתים התיקון דורש פעולה כירורגית מדויקת, ולעיתים הוא דורש הפעלה של כלים עוצמתיים יותר. הכוח של התיקון יהיה רק גדול יותר אם יתווסף אליו עקרון מהותי - אנחנו לא פה רק כדי לבטל, אלא כדי לשדרג. וזו התקווה שלה אנו זקוקים יותר מכל כעת.
הכותב הוא מנהל המרכז ליהדות ומדינה במכון הרטמן