למרות שהכנסת הנוכחית סיימה את כהונתה החוקית, בממוצע ישראל היא עדיין כמעט שיאנית בתדירות הגבוהה של הבחירות. הסיבה המרכזית לכך היא כמובן פרק הזמן בין 2019 ל-2022, בו נקראו אזרחי ישראל לקלפיות לא פחות מ-5 פעמים. לוקח זמן להתאושש מכזאת "טראומה".
עוד לפני המשבר של 2022-2019 ישראל לא הייתה מהמדינות המצטיינות ביציבותן הפוליטית. ערב הבחירות של אפריל 2019 היא הייתה ממוקמת במקום השביעי מהסוף מבין 25 הדמוקרטיות הפרלמנטריות ב-OECD, עם בחירות בכל 3.3 שנים בממוצע מאז 1996. בעקבות אותו רצף של חמש מערכות הבחירות, התדרדרה אל המקום האחרון מבין אותן מדינות, עם בחירות בכל 2.4 שנים בממוצע.
בתרשים מתחת: דמוקרטיות פרלמנטריות חברות בארגון OECD. בניו זילנד ובאוסטרליה הבחירות נערכות במרווחים של 3 שנים לכל היותר והן לא נכללות בתרשים.
הפעם, אחרי שעברו 4 שנים מלאות בין בחירות 2022 לבחירות 2026, ישראל שיפרה רק במעט את מיקומה, כאשר היא עוקפת את יוון ומדורגת במקום הלפני-אחרון, עם ממוצע של בחירות כל שנתיים וחצי. וגם זאת, אחרי "הנחה" שנתנו לעצמנו ולא החשבנו את הבחירות המיוחדות לראשות הממשלה שנערכו ב-2001. אילו מחשיבים גם אותן - תדירות הבחירות בישראל מאז 1996 עומדת על 2.3 שנים בממוצע.
בתרשים מתחת: דמוקרטיות פרלמנטריות חברות בארגון OECD. בניו זילנד ובאוסטרליה הבחירות נערכות במרווחים של 3 שנים לכל היותר והן לא נכללות בתרשים.
האפשרות לקצר את משך כהונת הפרלמנט ולהקדים את הבחירות משותפת כמעט לכל הדמוקרטיות הפרלמנטריות. היא מבטאת את הגמישות הפוליטית המאפיינת את דגם המשטר הזה, להבדיל מממשל נשיאותי, שבו תקופות הכהונה - הן של הנשיאים והן של הפרלמנט - קבועות וקשיחות.
ועדיין, יש דמוקרטיות פרלמנטריות, פינלנד, שוודיה או אסטוניה למשל, שבהן פיזור מוקדם של הפרלמנט הוא אירוע נדיר. לעומתן, ישנן גם מדינות שבהן פיזור הפרלמנט ועריכת בחירות מוקדמות הם כמעט דבר שבשגרה. במובן זה ישראל אינה יוצאת דופן.
כמה דוגמאות מהשנים האחרונות: בהולנד התקיימו שלוש בחירות בין 2021 ל-2025, בפורטוגל התקיימו ארבע בחירות בין 2019 ל-2025 וביפן - שלוש בחירות בין 2021 ל-2026.
עופר קניג, עמית מחקר בתוכנית לרפורמות פוליטיות במכון הישראלי לדמוקרטיה
בחירות 2026 - ענו על שאלון הבחירות וגלו מי המפלגה שמתאימה לכם