תחקיר נרחב שפרסם העיתון האוסטרלי The Australian מעלה שורה ארוכה של עדויות שלפיהן יהודים באוסטרליה איבדו את תחושת הביטחון במערכת הבריאות בעקבות גל האנטישמיות שפרץ לאחר מתקפת חמאס ב-7 באוקטובר 2023.
במסגרת התחקיר רואיינו יותר מ-30 רופאים, אחיות, מיילדות, מטופלים ואנשי מקצוע מתחום הבריאות, שתיארו לדבריהם שינוי דרמטי באווירה בבתי החולים ובמרפאות, עד כדי כך שחלק מהמטופלים היהודים מעדיפים שלא לחשוף את דתם או את מוצאם, מחשש שהדבר ישפיע על הטיפול שיקבלו.
אחת הדוגמאות המרכזיות שמציג התחקיר היא ביטולו של כנס רפואת טראומה שהיה אמור להתקיים בעיר פרת' בשלהי השנה שעברה. בין המרצים שהוזמנו להשתתף היה ד"ר אלון גלסברג, לשעבר קצין הרפואה הראשי של צה"ל, שתכנן להציג בפני רופאים אוסטרלים את השיטות שפיתח הצבא הישראלי לטיפול בפצועי ירי ופיצוץ - ניסיון שנצבר לאורך שנים של לחימה והביא, לפי הכתבה, להפחתה משמעותית בשיעורי התמותה בשדה הקרב.
אלא שלפי הדיווח, קבוצות של רופאים ואנשי צוות רפואי המזוהים עם פעילות פרו-פלסטינית איימו לקיים מחאות נרחבות אם הרצאתו תתקיים. בעקבות הלחץ החליטו מארגני הכנס לבטל את האירוע כולו.
מומחי טראומה שהתראיינו לכתבה טענו כי הנפגעים האמיתיים מההחלטה אינם אנשי הרפואה הישראלים, אלא הציבור האוסטרלי, משום שנמנעה מצוותי הרפואה המקומיים הזדמנות ללמוד שיטות טיפול שיכולות להציל חיים באירועי ירי, טרור ואסונות רבי-נפגעים, כמו הפיגוע בחוף בונדי בסידני.
לטענת המרואיינים, ביטול הכנס אינו אירוע בודד אלא חלק מתהליך רחב יותר שהחל מיד לאחר מתקפת חמאס. לדבריהם, מחאות הרחוב גלשו אל תוך בתי החולים. אנשי צוות הגיעו לעבודה כשהם עונדים סמלים פוליטיים, מדבקות בעלות מסרים אנטי-ישראליים הודבקו במסדרונות ובחדרי השירותים. באחד המקרים, כך נטען, הודבקה מדבקה שעליה מגן דוד מחוק ליד מיטתו של מטופל יהודי בבית חולים במלבורן, שעות לפני מותו.
התחקיר מתאר גם כיצד קבוצות מקצועיות של רופאים ואחיות ברשתות החברתיות, ששימשו בעבר להתייעצויות מקצועיות, הפכו לטענת משתתפים יהודים לזירה של ויכוחים פוליטיים חריפים. חלקם סיפרו כי לאחר שהזכירו את החטופים הישראלים בעזה או את קורבנות מתקפת 7 באוקטובר, הם ספגו מתקפות אישיות, הושתקו או הוצאו מהקבוצות.
אחות יהודייה שעבדה יותר מעשור ביחידה לטיפול נמרץ בבית חולים גדול במלבורן סיפרה כי החליטה להתפטר לאחר שלדבריה הנהלת בית החולים סירבה לטפל בפרסומים אנטישמיים של עובדים ברשתות החברתיות. לדבריה, כאשר אנשי צוות מפרסמים תכנים כאלה בגלוי, קשה להשתחרר מהחשש שהדעות הללו ישפיעו גם על היחס למטופלים.
אחת העדויות הבולטות בכתבה היא של שרלוט פראג'מן, בת לניצולת אושוויץ. לדבריה, לאחר שנחשפה פרשת שני אנשי הצוות מבית החולים בנקסטאון, שהואשמו כי איימו שלא יטפלו במטופלים ישראלים, הפכה השאלה אם לציין את יהדותה בתיק הרפואי לדילמה של ממש. "אם אני לא יכולה לרשום שאני יהודייה במסמכים הרפואיים שלי, כנראה שהגיע הזמן לעזוב את אוסטרליה", אמרה.
פראג'מן סיפרה כי במהלך טיפולים חודשיים שעברה לאחר מחלת הסרטן, הבחינה לדבריה בשינוי בהתנהגותו של אח בבית החולים לאחר שראה במסמכיה כי היא יהודייה. לטענתה, הוא התקשה שוב ושוב להחדיר לה עירוי, ביצע ארבעה ניסיונות כואבים והותיר אותה עם שטפי דם במשך שבועות.
לדבריה, גם בפגישות הבאות נדרשו ארבעה ניסיונות נוספים להחדרת העירוי, ורק לאחר שהתפרסמה פרשת בנקסטאון היא ובעלה החלו לחשוד שאולי לא מדובר בצירוף מקרים. עם זאת, גם התחקיר עצמו מדגיש כי אין דרך להוכיח שמדובר היה במעשה מכוון.
עדות דומה סיפקה אורית ברנד, ילידת ישראל, שטענה כי במהלך בדיקה במכון דימות בבית חולים במלבורן ניסתה טכנאית רנטגן להחדיר לה עירוי שמונה פעמים ללא הצלחה. רק לאחר שהתעקשה להפסיק את ההליך ולהזעיק איש צוות אחר, בוצעה הפעולה בניסיון הראשון, ללא כאב וללא סימנים. אחיות שהתראיינו לכתבה ציינו כי בשני המקרים המתוארים חרגו אנשי הצוות מהנוהל המקובל, המגביל את מספר ניסיונות החדרת העירוי בידי אותו מטפל.
נורית חדד, אחות לבריאות הנפש המלווה יהודים שנפגעו מאנטישמיות, סיפרה לכתבה כי שמעה שוב ושוב סיפורים דומים. לדבריה, החדרת עירוי היא פעולה שקל מאוד להסביר ככישלון טכני, ולכן כמעט בלתי אפשרי להוכיח אם נעשתה מתוך זדון.
התחקיר כולל גם עדויות נוספות של מטופלים. אחת מהן היא של אישה יהודייה שלדברי המיילדת שרון סטוליאר הושארה במשך שעות לאחר ניתוח קיסרי כשהיא סובלת מכאבים עזים, ללא משככי כאבים, בעוד תינוקה בוכה לצדה. לדבריה, כאשר הגיעה לבסוף אחות, היא התייחסה אליה בגסות וללא כל אמפתיה.
מטופלת נוספת, שאושפזה ביחידה לטיפול נמרץ בבית חולים באדלייד, סיפרה כי אחת האחיות ניהלה עמה שיחה שבמהלכה הכחישה את השואה ואת אירועי 7 באוקטובר. לפי התחקיר, גם סטודנטים יהודים לרפואה ורופאים צעירים דיווחו כי הוחרמו על ידי עמיתיהם, הותקפו מילולית ואף חששו להתלונן מחשש שהדבר יפגע בקידומם המקצועי ובהשתלבותם בהתמחויות יוקרתיות.
לצד העדויות של מטופלים, מביא התחקיר גם את סיפוריהם של אנשי רפואה יהודים שטענו כי הפכו יעד למסעות הטרדה. ד"ר דבורה כהן-ג'ונס מפרת' סיפרה כי לאחר שהביעה תמיכה בישראל ברשתות החברתיות ופרסמה תמונות של ילדי משפחת ביבס שנחטפו לעזה ונרצחו, קיבלה איומים עד כדי כך שהתקינה לחצן מצוקה בביתה. במקביל, לדבריה, הוגשו נגדה מספר תלונות לרגולטור הבריאות האוסטרלי.
המיילדת שרון סטוליאר, שאינה יהודייה אך נשואה ליהודי, סיפרה כי לאחר שחשפה פרסומים אנטישמיים של רופא מסידני, הוגשו נגדה עשרות תלונות, אף שבאותה עת כלל לא עסקה בעבודה קלינית אלא בלימודי דוקטורט. לדבריה, בעוד שהתלונות נגדה טופלו, תלונות שהוגשו נגד רופאים שפרסמו תכנים אנטישמיים או דברי תמיכה בארגוני טרור נסגרו ללא צעדים משמעתיים.
התחקיר מותח ביקורת חריפה על רגולטור הבריאות האוסטרלי, AHPRA, שלטענת המרואיינים לא הצליח להתמודד עם העלייה בגילויי האנטישמיות במערכת הבריאות. רק לאחרונה אימץ הרגולטור את הגדרת הברית הבינלאומית לזיכרון השואה, IHRA, לאנטישמיות, אולם גם החלטה זו עוררה קמפיין מצד קבוצות פרו-פלסטיניות ויותר מ-1,400 אנשי רפואה שדרשו לבטל את המהלך.
מנגד, AHPRA מסר כי גזענות, אפליה ואנטישמיות אינן מקובלות במערכת הבריאות האוסטרלית, וכי הוא פועל למנוע כל גילוי של אפליה. עם זאת, המסר העולה מן התחקיר הוא כי עבור רבים מהמרואיינים, הנזק כבר נגרם: חלק מהיהודים באוסטרליה אינם בטוחים עוד שיוכלו לקבל טיפול רפואי מבלי שזהותם תשפיע על היחס שיקבלו.
אולי תופתעו - ענו על שאלון הבחירות 2026 וגלו מי המפלגה שמתאימה לכם