במשך שנים התייחסו אליהם כאל שרידים מתקופה שבה פחד ממכשפות, שדים ורוחות היה חלק מהחיים. חריטות מעגליות, פרחים גיאומטריים וסימנים מוזרים שנמצאו על קירות של כנסיות, בתים ואסמים עתיקים שנמצאו ברחבי אנגליה זכו לכינוי "סימני מכשפות" - סמלים שלפי פרשנות מקובלת נועדו להגן על המבנה ועל יושביו מפני כוחות רעים ודמוניים.
אבל עכשיו מגיעה חוקרת שמציעה הסבר הרבה פחות דרמטי: לא כישוף, לא טקסים, לא ניסיון ללכוד שדים בקיר. פשוט בנאים שהתאמנו בעבודה עם כלי שרטוט על אבן.
פרופ' ג'ניפר אלכסנדר, חוקרת היסטוריה אדריכלית מאוניברסיטת וורוויק ומחברת הספר Stonemasons' Marks, טוענת במאמר בגרדיאן שאין שום ראיות לכך שהסימנים האלה אכן שימשו כ"סימני מכשפות". לדבריה, רבים מהם הם למעשה סימני עבודה, תרגול ושרטוט שהשאירו סתתים ובנאים שעבדו על המבנים או התאמנו בהם.
לא כישוף - שיעור בגיאומטריה
הסימנים המוכרים ביותר נקראים באנגלית daisy wheels או hexafoils - צורות מעגליות שמזכירות פרח בעל שישה עלים. במשך שנים הם עוררו סקרנות משום שנמצאו במבנים היסטוריים רבים, לעיתים במקומות שנראו טעונים מבחינה סמלית: ליד פתחים, קמינים, קירות פנימיים או אזורים שבהם נהגו לחפש בעבר סימני הגנה.
אלכסנדר מציעה לקרוא אותם אחרת לגמרי. "אתם זוכרים שבבית הספר קיבלתם מחוגה בפעם הראשונה וציירתם פרח כזה? זה בדיוק זה", אמרה. לדבריה, יש מאות סימנים כאלה, וברמות שונות מאוד של מיומנות - מה שתואם יותר תרגול של שוליות מאשר מערכת סמלית עקבית.
ההסבר שלה פשוט: כדי לבנות באבן צריך לדעת לשרטט עליה. צריך לשלוט במחוגה, בקווים ישרים, ביחסים גיאומטריים ובצורות בסיסיות. על נייר זה קל יחסית. על אבן מחוספסת, עם יד שמסתובבת סביב מחוגה ומנסה להשלים מעגל נקי, זה כבר הרבה יותר מסובך. לכן, לדבריה, חלק מהחריטות הן פשוט "גיאומטריה מעשית" - תרגול מקצועי על קירות ומשטחי אבן.
אז למה כולם ראו בזה סימני הגנה?
הבלבול לא הגיע יש מאין. באנגליה אכן נמצאו לאורך השנים סימנים שנחשבו לאפוטרופאיים - כלומר סמלים שנועדו להרחיק מזל רע, עין הרע או כוחות מזיקים. חלקם כוללים אותיות, צורות חוזרות או סימנים שנקשרו לפרשנויות דתיות ועממיות. גם גופים מכובדים ורציניים כמו Historic England ו-English Heritage תיעדו בעבר "סימני מכשפות" במבנים היסטוריים, והזמינו את הציבור לדווח עליהם.
ב-2024, למשל, דווח על מערך גדול של חריטות בבית היסטורי בלינקולנשייר, שחלקן פורשו כסימני הגנה. בין הסימנים היו מעגלים, צורות חופפות וסמלים שהוצגו ככאלה שנועדו אולי "ללכוד שדים" או להגן על הבית.
אלכסנדר לא טוענת שכל סימן במבנה עתיק הוא תרגיל תמים של בנאי, אבל היא יוצאת נגד הנטייה להצמיד לכל חריטה גיאומטרית שכזו סיפור על מכשפות. לדבריה, כשכל דוגמה על קיר אבן הופכת אוטומטית ל"סימן מיסטי", מפספסים מידע חשוב לא פחות: איך המבנה נבנה, מי עבד עליו, איך לימדו בעלי מלאכה, ומה נשאר מאחור אחרי יום עבודה רגיל לפני מאות שנים.
הקירות מספרים סיפור אחר
הטענה החדשה לא מבטלת את הקסם של הסימנים האלה - היא פשוט משנה את הכיוון שלו. במקום לראות בסימנים עדות לפחדים מפני כוחות על-טבעיים, אפשר לראות בהם עקבות של אנשים אמיתיים: שוליות שהתאמנו, סתתים שסימנו אבנים, בעלי מקצוע שניסו לשלוט בכלים שלהם על חומר קשה ולא סלחני.
גם הסימנים שנראים כמו האותיות W או M, שלעיתים קיבלו פרשנויות דתיות או מיסטיות, עשויים לפי אלכסנדר להיות סימני סתתים - מעין קודים מקצועיים שעזרו לזהות עבודה, לסמן סדר הרכבה או לשייך חלקים מסוימים לאדם שביצע אותם.
ארגוני המורשת באנגליה לא דחו את הטענות החדשות. להפך: הם בירכו על מחקר שמוסיף נקודת מבט נוספת ומעשיר את ההבנה של המבנים ההיסטוריים. במילים אחרות, ייתכן שחלק מה"סימנים המסתוריים" על הקירות העתיקים לא נועדו להרחיק שדים בכלל. הם פשוט היו שיעורי בית בחריטה באבן.